התקציב ומשבר המשילות

מאז התקציב לשנת 2004, משק המדינה לא נוהל בהתאם לתקציב חד שנתי מאושר במשך יותר משנה אחת ברציפות. סאגת אישור התקציב היא סימפטום של מצב לא בריא ואפילו מסוכן לכלכלת ישראל, לחברה וגם לדמוקרטיה הישראלית ההופכת את אזרחי ישראל לקורבנות של משבר המשילות.

המאמר פורסם לראשונה בדה מרקר

תקציב המדינה לשנים 2016-2015 יעלה היום (2 בספטמבר) לאישור הכנסת לקריאה ראשונה ובנובמבר לקריאה שנייה ושלישית. פירושו של דבר שבמשך 11 חודשים תתנהל המדינה ללא תקציב מאושר, אלא על פי חלוקה של 1/12 של תקציב השנה הקודמת. למעשה, מאז התקציב לשנת 2004, משק המדינה לא נוהל בהתאם לתקציב חד שנתי מאושר במשך יותר משנה אחת ברציפות.
כיצד יתכן איפוא שמדינת ישראל מתנהלת זמן כה ארוך ללא תקציבים מאושרים וזהו הרי מכשיר קביעת המדיניות הראשון במעלה? התשובה טמונה במציאות הפוליטית המתאפיינת בחוסר יציבות ובהיעדר כושר משילות. הנסיבות הפוליטיות הנוכחיות שהביאו לדחיית הדיונים על התקציב הן 150 הימים מאז הכריזה הכנסת על פיזורה ועד להקמת הממשלה לאחר הבחירות. היתה זו חצי שנה של שיתוק מערכתי.

תדירות הבחירות בעשורים האחרונים מלמדת על אי-יציבות זו יותר מכל: בחירות 1988 הן האחרונות שנערכו במועדן, ומאז 1992 נערכו בחירות כל שנתיים ושמונה חודשים בממוצע. גם התחלופה של השרים בכלל והאוצר בפרט מלמדת על כשל משילות שאינו מאפשר קידום רפורמות לטווח הארוך. שרי האוצר שלנו מחשבים את קיצם מרגע כניסתם לתפקיד ולוקחים בחשבון כי יתכן והתקציב שיעבירו יהיה גם התקציב האחרון שיהיו חתומים עליו.

משבר זה פוגע ביכולת לנהל ולקדם מדיניות לטווח ארוך. בנוסף הוא מעודד את אחת התופעות השליליות המשניאה את הפוליטיקה על הציבור, "הסחטנות הפוליטית". הכוונה לתביעות תקציביות סקטוריאליות של מפלגות הקואליציה, שבדרך כלל מבטאות גחמות לטווח קצר שנועדו להיטיב עם ציבור הבוחרים שלהן, ואינן בהכרח חלק מתוכנית אסטרטגית של הממשלה. למעשה, מצעד התביעות של המפלגות מתחיל עוד במערכת הבחירות, ממשיך במשא ומתן הקואליציוני וגולש לדיוני התקציב.

תהליך אישור התקציב מלמד יותר מכל על החולי של השיטה הפוליטית הקיימת ואת הצורך לאמץ חבילת צעדים שיגבירו את כושר המשילות: ראשית, יש לאמץ את חוק ראש הסיעה הגדולה ביותר הוא ראש הממשלה. צעד כזה יאפשר לראש הממשלה לנהל את המשא ומתן הקואליציוני מעמדה של עוצמה ביחס לשותפות הקואליציוניות הפוטנציאליות. בנוסף לצעד זה יהיו השלכות מרחיקות לכת על המפה הפוליטית משום שהוא יחייב יצירת גושים מפלגתיים טרום בחירות על מנת להבטיח שהעומד בראשם יהיה ראש הממשלה. צעד כזה גם יעודד את הבוחרים להצביע למפלגות הגדולות ובכך ימתן את ה"רסיסיות" של המערכת המפלגתית. כתוצאה מכך, הקואליציות שיקומו יהיו יציבות והומוגניות יותר בהשקפותיהן, ואתגרים כמו גיבוש יעדים אסטרטגיים ארוכי טווח והעברת תקציב לשם הגשמתם יהפכו למשימה אפשרית.

צעד נוסף הוא ניתוק הזיקה בין המשך כהונת הכנסת והממשלה והעברת חוק התקציב. הקביעה לפיה אי אישור התקציב משמעותו הכרזה על סיום כהונתה של הכנסת כמוה כטבעת חנק על יכולתה של הממשלה למשול באמצעות הכלי החשוב ביותר העומד לרשותה. התניית המשך הישרדותה של הכנסת ושל הממשלה באישור התקציב מחייבת העברת התקציב בכל מחיר, והמחיר הזה עלול להיות הרסני לכלכלה הישראלית.

סאגת אישור התקציב היא סימפטום של מצב לא בריא ואפילו מסוכן לכלכלת ישראל, לחברה וגם לדמוקרטיה הישראלית ההופכת את אזרחי ישראל לקורבנות של משבר המשילות. בתנאים כאלו של אי יציבות לא מתאפשרות רפורמות לטווח ארוך וגם מתגבר מצעד הסחטנות, הגורר ערעור של אמון הציבור במוסדות השלטון ואף בדמוקרטיה עצמה בשל חוסר היכולת להתמודד עם אתגרי השעה כמו ההאטה במשק, משבר הדיור וצרכי הבטחון. בנאומו הראשון לאחר השבעת הממשלה סימן נתניהו את תיקון השיטה כיעד מרכזי- הגיעה העת שיממש את הבטחתו למען כולנו.