תכלה שנה וקללותיה

שנת לימודים חדשה עומדת בפתח אחרי קיץ רווי שנאה וגזענות שמלמד על פגיעה ב DNA הדמוקרטי שלנו. אחד האתגרים הגדולים הוא להחזיר את הדמוקרטיה במשמעותה המלאה ללב ההסכמה החברתית והחינוכית הישראלית. זהו תפקידה של ההנהגה המדינית ושל ההנהגה החינוכית להחזיר עטרה ליושנה.

שנת לימודים חדשה עומדת בפתח, אחרי עוד קיץ נוסף נוטף דם, שנאה והסתה.

הרשתות החברתיות ממשיכות לגאות בשנאה בין מגזרים, שנאה כלפי מיעוטים, כלפי השונה מבחינת נטייה מינית או השקפה פוליטית. טושטשה ההבחנה החיונית בין יריב פוליטי לאויב. מי שאינו מחזיק בדעות הנחשבות נכונות על ידי חלק מהציבור או אינו נוהג לפיהן, הופך לבלתי לגיטימי – גם אם הוא שר הביטחון או נשיא המדינה. נחלשה המחויבות לחופש הביטוי, החופש להשמיע גם הדעות ההפוכות, המרגיזות והמקוממות. דווקא בחברה שבה יש קיטוב אידיאולוגי קיצוני בדבר הרצוי, ולאנשים שונים יש ציפורי נפש הפוכות זו מזו, אין תקומה לחברה כחברה חופשית אם אין היא מטפחת סובלנות גם לדעה שהיא בבחינת כפירה בציפור הנפש. זאת, עד לגבול שבו הביטוי הוא היפוכן של המחלוקת החריפה ושל הסובלנות - ההסתה לאלימות ולגזענות, לרבות הצדקה לאלימות או להפליה יהיו מקורם וכיוונם אשר יהיו.

תופעות אלה מצביעות על נקודת תורפה ב-DNA הדמוקרטי הישראלי, על העדר הפנמה של ערכיה הבסיסיים ביותר של הדמוקרטיה – כבוד האדם באשר הוא אדם, שוויון ערך האדם, כיבוד האחר והשונה. סקרים מעודכנים מראים תמונה מדאיגה באשר לתפיסות הרווחות בציבור בנוגע לערך השוויון. לפי מדד הדמוקרטיה האחרון, כ-36% מהציבור היהודי "מסכים מאד" או "די מסכים" להיגד "מקובל עליי שישראל, כמדינה יהודית, תזרים יותר תקציבים ליישובים יהודיים מאשר לישובים ערביים" (בקרב אוכלוסיה דתית התמיכה בהיגד היתה בסביבות 50%).

המערכת שאמורה להיות אמונה על בניית אתוס דמוקרטי של אזרחים בישראל בתחילת דרכם היא מערכת החינוך. בידי מערכת החינוך מופקדת השפעה על השנים בהן מתעצבות דמותם ותפישותיהם של האזרחים והאזרחיות. עם זאת, המערכת מתקשה מאד להגשים את ייעודה. מורים רבים מדווחים על קושי מהותי בתחום זה. אחת הסיבות לכך היא שחינוך לדמוקרטיה נתפס בעיני הורים ותלמידים כ"סוגיה פוליטית". עצם העיסוק בדמוקרטיה במובנה המהותי, החורג משלטון הרוב והליכי הכרעה נתפס כעיסוק פוליטי "שמאלני". אחד האתגרים הגדולים ביותר הוא להחזיר את הדמוקרטיה במשמעותה המלאה ללב ההסכמה החברתית והחינוכית הישראלית. זהו תפקידה של ההנהגה המדינית ושל ההנהגה החינוכית להחזיר עטרה ליושנה. אין צורך להמציא את הגלגל מחדש. יש לחזור למשנתם הליברלית של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין. משנתם מעידה כי השיוך של הדמוקרטיה הליברלית לשמאל בלבד הוא בדיחה.

חובה לחדול מהבלטת המתח, עד כדי ניגוד, בין יהודיות המדינה לבין אופייה הדמוקרטי. ולהפך - יש להתמקד בהדגשת המשותף, ההרמוני והמפרה הדדית בין שני מרכיבים אלה של זהותנו. כך, למשל, הערכים של כבוד אנושי כנחלתם של כל בני האדם - ככאלה, חיוניותה של חירות לאומית, היחס השוויוני ללא-יהודי החי במדינה היהודית, הצורך בהגבלת השלטון והכפפתו לחוק, לצדק ולחסד, עקרון האחריות האישית, הערבות ההדדית והחובה לדאוג לחלש - מעוגנים, ובאופן מרשים ביותר, במסורת היהודית. הדגם הרווח בעולם הדמוקרטי הוא של מדינות לאום דמוקרטיות. אין סתירה בין היותה של ישראל מדינת לאום יהודית לבין היותה מדינה דמוקרטית, ככול שהמדינה מחויבת לשוויון זכויות לכל אזרחיה ולקידום שוויון בהזדמנויות לכול חלקי החברה. הכרזת העצמאות ממחישה יפה את השילוב הזה, ומן הראוי שתאיר את דרכה של מערכת החינוך.

מערכת החינוך חייבת לספק פתרון לבעיה מבנית שלה – החלוקה למגזרי חינוך נבדלים. חלוקה זו שיש בה יתרון מנקודת המבט של חיזוק זהויות פרטיקולריות מסכנת מצד שני את היכולת לקיים אזרחות ישראלית משותפת. היא יוצרת בורות ועוינות בין המגזרים, כאשר כל מגזר רואה את מי שאינו חלק ממנו כ"אחר" מאיים. משרד החינוך חייב לגבש מדיניות מערכתית של התמודדות עם בעיה זו, באמצעות מתכונות רגישות ומתואמות להכרה חיובית של "האחר" והבלטת החשיבות והיופי שבריבוי.
ספק אם ניתן לחנך לאהבת הזולת, אך חייבים לעקור את השנאה כלפיו.

מנחם בגין (מעיתון חרות, 1958)
"הן אתה יודע, כי אצלנו מרבים לדבר על דמוקרטיה, על בחירות, על רוב ומיעוט על שיטות הצבעה שונות [...] וודאי כל הבעיות הללו קשורות במושג, האמיתי או המסולף, של שלטון-עם. אולם, הן תסכים אתי, אם אומר כי דמוקרטיה אין פירושה רק צורת שלטון, אלא מעיקרה היא אורח חיים. דמוקרטיה, לפי דעתי, פירושה קודם כל הכרת אמת בשוויון האדם, ושנית שכנוע. אם אין איש יכול לשכנע את רעהו, לא ייתכנו חילופי שיטה וחילופי גברי הקשורים בהם. ושלטון בלי חילופים הוא שלטון על העם ולא של העם [...] איך ייתכן שכנוע הדדי, אם יש שנאה הדדית? השנאה גורמת לאטימת אוזניים, להמתת רצון ההקשבה, לחיסול כושר השמיעה. לכן לא אגזים, אם אומר, כי אויבתה הראשונה של הדמוקרטיה היא השנאה"