מחזירים את כושר ההכרעה למערכת הפוליטית

הפלונטר הפוליטי שנמשך כבר למעלה משנה וחוסר היכולת של הפוליטיקאים להגיע להכרעה, הוכיחו שהגיע הזמן לשינוי השיטה. מתווה המכון הישראלי לדמוקרטיה מציע כמה צעדים הכרחיים שיסייעו בהחזרת המערכת הפוליטית למסילה

Flash 90

הסיטואציה הפוליטית שבה אנו נתונים בשנה וחצי האחרונות, הציפה אל פני השטח את מה שאנו טוענים כבר כמה שנים: המערכת הפוליטית הישראלית לא החלימה לגמרי משיטת "הבחירה הישירה", אשר גרמה לפיצול רב בתוך הכנסת ולהחלשת המפלגות הגדולות. חולשה זו באה לידי ביטוי, למשל, בהקטנת גרעין השליטה שלה בקואליציה: בעוד בעבר, סיעת השלטון מנתה כמעט תמיד יותר מ-50% מחברי הקואליציה, מאז שנות ה-90 היא כעט תמיד במיעוט. מצב עניינים זה מקשה על הרכבת ממשלה ועל ניהולה.

מתווה המכון הישראלי לדמוקרטיה מציע כמה שינויים הכרחיים, בראשם שיטת הרכבת הממשלה, שיחזירו את המערכת למצב בו 2 המפלגות הגדולות מהוות חלופה שלטונית, ומסוגלות להקים קואליציה ולנהל אותה ביעילות למשך קדנציה מלאה.

להלן מתווה המכון המלא:

חקיקת חוק "ראש הרשימה הגדולה"

ראש הרשימה הגדולה (במספר המנדטים, ובמקרה של שוויון מנדטים – הרשימה שזכתה ביותר קולות) הוא שירכיב את הממשלה לאחר הבחירות ויעמוד בראשה, ללא צורך בהמלצת שאר הסיעות בפני נשיא המדינה. חקיקה זו תעודד הצבעה למפלגות הגדולות, ותעודד חבירה של מפלגות קטנות אל המפלגה או הרשימה הגדולה בגוש – עוד לפני הבחירות. למעשה, בדרך זו, כוחות הקצה יאבדו מעוצמתם, והמרכז הפוליטי יתחזק.

ביטול הצבעת האמון בעת הצגת הממשלה

במספר דמוקרטיות פרלמנטריות דומות לישראל מקובל שראש הממשלה מציג את ממשלתו ללא כל צורך בהצבעת אמון, ואנו מציעים לאמץ מודל זה גם בישראל. גם צעד זה יקטין את כוח המיקוח של מפלגות קצה המעוניינות להצטרף לקואליציה, ויקל על הליך הרכבת הממשלה.

ביטול התפזרות הכנסת בשל אי אישור תקציב

על מנת להגביר את יכולת המשילות של הממשלה ואת האפשרויות הפוליטיות העומדות בפניה, כמו גם את יכולתה לסגור הסכמים "אד-הוק" לטובת העברת חקיקה ספציפית או תקציב מדינה, אנו ממליצים לבטל את ההתפזרות האוטומטית של הכנסת בשל אי העברת תקציב.

השארת החלפת הממשלה באמצעות הצבעת (אי) אמון קונסטרוקטיבית

הסעיפים שתוארו לעיל מגבירים את ההיתכנות לכינונה של ממשלת מיעוט, ועל כן אנו חושבים שיש להשאיר את האפשרות להחליף את הממשלה ולכונן ממשלה חדשה באותה כנסת באמצעות הצבעת (אי) אמון קונסטרוקטיבית – קרי בתמיכת 61 מחברי הכנסת ומעלה. כך, אם ראש הרשימה הגדולה ביותר שנבחרה לכנסת עומד בראש גוש פרלמנטרי מסוים, אך דווקא לגוש האחר יש 61 ח"כים או יותר – אפשר יהיה להחליף באופן מידי את ראש הרשימה הגדולה ביותר בראש ממשלה מן הגוש האחר אמצעות הצבעת אי אמון.

הקשחת התנאים לפיצול סיעות

חקיקת חוק ראש הרשימה הגדולה, כמו גם העלאת אחוז החסימה לפני בחירות 2015, הם צעדים המעודדים חבירת מפלגות שונות לרשימה אחת טרם הבחירות. זוהי התפתחות חיובית. אלא שבהתאם לכללים הקיימים כיום, רשימה זו עלולה להתפרק למפלגות המרכיבות אותה רגע לאחר מערכת הבחירות, והפיצול בתוך הכנסת – עשוי לגדול. לכן, אנו מציעים להקשות את האפשרות של סיעות המורכבות מכמה מפלגות להתפלג. לפי הצעתנו, בכל התפלגות המתבצעת בשנתיים הראשונות לכהונת הכנסת, לרבות התפצלות של סיעה למפלגות המרכיבות אותה, המתפלגים לא יהיה זכאים למימון הוצאות שוטפות לסיעה שלהם (בדומה למצב שקיים כיום לגבי התפלגות של שליש מחברי הסיעה ומעלה).

אפשרות נוספת, קיצונית יותר, היא לקבוע שכל התפלגות המתבצעת בשנתיים הראשונות לכהונת הכנסת היא בגדר "פרישה". במצב כזה, הרי שגם התפלגות לפי מפלגות קיימות וגם התפלגות של למעלה משליש מחברי הסיעה תיחשב פרישה, ויוטלו עליה הסנקציות החמורות המוטלות כיום על פרישה מסיעה:

• הפורשים לא יכולים להתמנות כשרים או סגני שרים בכנסת המכהנת.
• הפורשים לא יכולים להצטרף לסיעה בכנסת המכהנת, ולכן גם לא זכאים למימון הוצאות שוטפות בכנסת המכהנת.
• בבחירות הבאות, לא יוכלו הפורשים להתמודד במסגרת רשימה משותפת עם מפלגה שכיהנה בכנסת המכהנת.

ביטול הסעיף המאפשר לכנסת לפזר את עצמה בזמן הליך הרכבת ממשלה

על מנת לאפשר להליך הרכבת ממשלה למצות עצמו, ללא "שוט" של איום מתמיד בפיזור הכנסת, אנו ממליצים לבטל את הסעיף המאפשר לכנסת "לגבור" על הליך הרכבת ממשלה ולפזר את עצמה. מרגע קבלת המנדט להרכבת ממשלה (במציאות של "חוק ראש הרשימה הגדולה" – מרגע פרסום תוצאות הבחירות) ועד למועד הצגת הממשלה – הכנסת לא תוכל לפזר את עצמה וללכת לבחירות נוספות.