מה עומד מאחורי החלטת הממשלה להקים ועדת בדיקה למח"ש?

החלטת הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית שתבחן את הנעשה במח"ש, אינה ראויה. העיתוי בו הדבר נעשה- ערב בחירות, כמו גם הבחירה להתמקד במח"ש בלבד, תוך ההתעלמות ממסקנות הוועדה הבין משרדית שהוקמה בדיוק למטרה זו- מצביעים על כך שמטרתה האמיתית של ההחלטה אינה אלא התנגחות בפרקליטות

Flash 90

החלטת הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית בנוגע למחלקה לחקירות שוטרים בפרקליטות (מח"ש) אינה ראויה. בנסיבות אחרות אולי הייתי צריך לברך על הקמת הוועדה, במיוחד כמי שחוקר את מערך בדיקת התלונות נגד שוטרים בישראל, וסבור שיש לא מעט דברים בו הדורשים בירור ותיקון. אבל האופן שבו הוקמה הוועדה בעייתי. אסביר מדוע.

ראשית, הממשלה החליטה על הקמת הוועדה בניגוד לחוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה, שקבע שהחלטה זו אינה חוקית בנסיבות שבהן מכהנת ממשלת מעבר בתקופת בחירות, הכובלת את שיקול דעת הממשלה הבאה, כאשר עולה חשש שהשיקולים להקמת הוועדה הם שיקולי בחירות ולא שיקולים ענייניים. מעבר לכך, משהחליטה הממשלה לעסוק בנושא שהבעיות בו אינן חדשות, נראה שהיא לא באמת מעוניינת לקדם את זכויות האזרחים, אלא לפגוע במוסד היועץ המשפטי לממשלה, בשלטון החוק ובמערכת אכיפת החוק.

שנית, החלטת הממשלה הונחה ערב הגשת המלצות הוועדה הבין משרדית העוסקת בנושא, בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה רז נזרי, שהוקמה ביולי 2019. מדובר בוועדה מקצועית, שבדקה את הנושא במשך חודשים, ובוודאי גיבשה עמדה על הדרוש תיקון. אם הממשלה באמת מעוניינת בתיקון מערך בדיקת התלונות נגד שוטרים, מומלץ ללמוד את מסקנות הוועדה הזו בטרם היא מחליטה על הקמת ועדה חדשה. תמוה הדבר, שממשלה שחרטה על דגלה את ה"משילות" וה"אפקטיביות הממשלתית", מבזבזת משאבים ציבוריים כדי לנגח את מערכת אכיפת החוק. 

שלישית, הסמכויות הצרות שניתנו לוועדת הבדיקה הממשלתית מצביעות על חוסר הענייניות של ההחלטה על הקמתה. הממשלה החליטה שהוועדה החדשה תבדוק את הטיפול המערכתי בעבירות שוטרים על ידי מח"ש - ועל ידי מח"ש בלבד. אולם מזה שנים ברור שהבעיות במערך בדיקת התלונות נגד שוטרים אינן מתמצות במח"ש. הטיפול בתלונות נגד שוטרים בישראל נעשה בשתי רמות: תלונות חמורות יותר מטופלות על ידי מח"ש, ואילו תלונות קלות יותר מטופלות על ידי המשטרה. יש לדעתי לא מעט סימני שאלה מבחינת אפקטיביות החקירות שעורכת מח"ש, אולם ניכר שבעיה לא פחות גדולה (ואולי גדולה יותר) היא דווקא בתלונות העוסקות ברף הנמוך יותר, שבהן אמורה לעסוק המשטרה. תלונות אלה מטופלות על ידי גורמים משטרתיים לא עצמאיים, כמעט בהעדר פיקוח חיצוני (ממשלתי או ציבורי), ויותר מדי מהן נגנזות בלי שהן מתמצות, כאשר התלונות הללו מוגשות תחילה למח"ש. במיעוט המקרים הללו, מח"ש מעבירה את התלונות לטיפול המשטרה, אך כפי שקורה ברוב המקרים התלונות נגנזות. מעבר לכך, עם השנים התברר כי המשטרה לא מנסה באמת ללמוד מהתלונות או ממקבץ הנתונים העולים מהן. במיוחד, אין במשטרה גורם האחראי לבחון את התלונות מתוך ראיה כלל מערכתית, וכך רוב התלונות נגנזות בלא שנשקלת במשטרה כל אפשרות לתיקון מערכתי.

העובדה שמח"ש היא רק חלק מהתמונה ידועה כבר מזה שנים. דו"ח של הצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה בראשות מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור, הצביע על כך כבר לפני ארבע שנים, ודו"ח מבקר המדינה הצביע על כך לפני שלוש שנים. הממשלה התעלמה מדוחות אלה ובחרה להתמקד אך ורק במח"ש - וכך הראתה שמה שחשוב לה אינו ירידה לעומק הדברים או פתרון אמיתי של הכשלים במערך בדיקת התלונות נגד שוטרים – אלא אך ורק להתנגח בפרקליטות.