התייחסות לבקשתו של ח"כ חיים כץ לקבל חסינות

העבירה העולה לכאורה מכתב האישום של ח"כ כץ היא של מעשה שחיתות. עצם העובדה שהיא נוגעת לפעילות פרלמנטרית, אינה נותנת "רישיון" לפעול בשחיתות

Flash 90

מסמך זה נועד להבהיר מספר סוגיות בקשר לחסינות הפרלמנטרית של חברי הכנסת, העולות מבקשת החסינות של חבר הכנסת כץ. בעיקר, ברצוננו להתייחס לטענה לפיה בשל כך שהוא מואשם על פעילותו הפרלמנטרית, פעולות אלה חוסות תחת החסינות המהותית (כאשר הכנסת, בבואה להעניק ברוב חסינות דיונית, יכולה לעשות זאת על בסיס העילה לפיה לשיטתה מתקיימת החסינות המהותית).

החסינות המהותית ותכליתה

החסינות המהותית מוגדרת בסעיף 1 (א) לחוק חסינות חברי הכנסת: "חבר הכנסת לא ישא באחריות פלילית או אזרחית, ויהיה חסין בפני כל פעולה משפטית, בשל הצבעה, או בשל הבעת דעה בעל פה או בכתב, או בשל מעשה שעשה – בכנסת או מחוצה לה – אם היו ההצבעה, הבעת הדעה או המעשה במילוי תפקידו, או למען מילוי תפקידו, כחבר הכנסת."

בית המשפט העליון, בשורת הלכות, הגביל את פרשנות המונח "במילוי תפקידו או למען מילוי תפקידו", כך שכיום ברור שהחסינות המהותית נועדה בעיקר להבעת דעה של חבר הכנסת ולהצבעתו בכנסת. בית המשפט קבע שכדי שמעשה ייהנה מחסינות, צריכה להיות זיקה בין המעשה האסור לבין המעשה שהוא במילוי תפקיד חבר הכנסת או למענו. החסינות נועדה לשם הענקת חירות לחבר הכנסת במילוי תפקידו כך שלא יימנע מהבעת דעה בשל החשש שהוא עלול לחצות את הגבול בין המותר לאסור. כפי שהבהיר בית המשפט העליון, החסינות חלה על פעולה בלתי חוקית אם היא קרובה מבחינה עניינית לתפקיד חבר הכנסת, עד שניתן לומר שהיא "כרוכה בו ומהווה חלק מהסיכון הטבעי שכל חבר כנסת נתון לו".בג"ץ 1843/93 פנחסי נ' כנסת ישראל פ"ד מט(1) 661, 686 (1995). לכן, אם חבר כנסת נואם או מקדם חוק בתמורה לשוחד או כחלק מעבירת הפרת אמונים, לא תעמוד לו החסינות המהותית. חסינות אינה שחיתות. כפי שפסק בזמנו הנשיא ברק באמצעות דוגמה: "חבר הכנסת נוטל כסף ותמורתו נואם לטובת עמדה של חברה מסחרית. אם יסודות עבירת השוחד מתקיימים, לא תעמוד לו חסינותו העניינית. שוחד (או הפרת אמונים) אינו סיכון שהוא טבעי לחבר כנסת".פרשת פנחסי, בעמ' 688.

מכאן, שבניגוד לחלק מהעמדות שמושמעות בשיח הציבורי בימינו, עצם העובדה שהעבירה נוגעת לפעילות פרלמנטרית, וגם אם זו פעילות פרלמנטרית מובהקת כמו קידום חוק, נאום בכנסת, או הצבעה, אינה נותנת "רישיון" לפעול בשחיתות אגב פעילות זו. אחרת אנו עלולים להגיע לתוצאות אבסורדיות: חברי כנסת יוכלו לקחת (ואף בגלוי) שוחד תמורת הצבעתם או לחוקק למען אינטרסים כלכליים פרטיים שלהם – ללא כל סנקציה כנגד זאת. לא לשם כך נועדה החסינות המהותית, וכך הובהר בשורת תקדימים.

כתב האישום כנגד חבר הכנסת כץ

מבלי להכנס לעומק הטענות השונות שיכולות לעלות בבקשת החסינות של ח"כ כץ, יש להדגיש כי העובדות העולות לכאורה מכתב האישום הן של מעשה שחיתות (מרמה והפרת אמונים): חבר הכנסת כץ נאשם בכך שקידם חוק שיזם מקורב עסקי שלו, כאשר הוא זוכה לטובות הנאה שונות ממנו, וכאשר החוק עצמו נועד לקדם את האינטרסים הכספיים של אותו מקורב ושל חבר הכנסת כץ עצמו. לפי כתב האישום, מקורבו של כץ הוזמן לדיונים רבים כ"מומחה אובייקטיבי" ולא כבעל אינטרס בחוק, וכמו כן כץ עצמו הסתיר את הקשר ביניהם ואת ניגוד העניינים החריף בו הוא נמצא תוך שהוא יוצר מצג שווא כלפי חברי הועדה.

על פניו, קשה מאד לראות כיצד עובדות כאלה מסתדרות עם "מתחם הסיכון הטבעי" של חבר הכנסת. להיפך, דומה שזהו מצב שהוגדר בדיוק בפסיקה, ככזה שאינו חוסה תחת החסינות המהותית – שכן הכל נעשה במודע ובמתוכנן, ולא כדי להגשים את תפקידו של חבר הכנסת אלא כדי להשיג טובות הנאה אישיות לחבר הכנסת כץ ולמקורבו.

מובן שבמסגרת הדיון על החסינות הדיונית יכולים לעלות טיעונים נוספים בנוגע לעילות האחרות שקבועות בסעיף 4(א)(3), ואין בכוונתנו לעסוק בעילות אלה בהרחבה כעת, בין היתר משום שתחולתן נטענה באופן לקוני למדי בבקשה. נסתפק בדברים הבאים:

• אחת הטענות בבקשה, אף שאינה מבוססת דיה ונטענה בלאקוניות, היא שחלה עילת חסינות בגין כך שנוהלו הליכים נגד ח"כ כץ בפני ועדת האתיקה של הכנסת בשל המעשים שבגינם הוא נאשם. ראשית, אין זה מתקבל על הדעת שח"כ כץ יקבל חסינות במקרה שבו, לפי הנטען בכתב האישום, החלטתה של ועדת האתיקה התקבלה על בסיס "מצגים כוזבים" שהוצגו בפניה על ידיו. שנית, כדי שהעילה הזו תחול, על חבר הכנסת לנמק מדוע "אי ניהול הליך פלילי, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי". כאשר מדובר בעבירה חמורה כגון זו של מרמה והפרת אמונים, עשויה חומרתה של העבירה לשמש תנאי סף השולל את תחולת העילה.
• טענה אחרת של ח"כ כץ היא שחלה עילת חסינות נוספת משום ש"ייגרם נזק של ממש לתפקוד הכנסת" בשל כתב האישום. גם כאן ח"כ כץ לא טען דבר לעניין תחולתו של יסוד הכרחי לתחולת העילה, והוא ש"אי ניהול הליך כאמור, בהתחשב בחומרת העבירה, מהותה או נסיבותיה, לא יפגע פגיעה ניכרת באינטרס הציבורי". גם במקרה זה, חומרתה של העבירה שבה חשוד חבר הכנסת, עשויה לשמש תנאי סף השולל את תחולת העילה הזו. כפי שעולה מדברי ההסבר להצעת החוק בנושא וכפי שעולה מדיוני ועדת הכנסת בעת גיבוש הצעת החוק, ניכר שהעילה האמורה נועדה לעסוק בעבירות קלות, ולא בעבירה זו של מרמה והפרת אמונים, שבה חשוד ח"כ כץ.