מחוג הדקות מול מחוג השעות

אחרי לא מעט טלטלות פוליטיות, השבוע האחרון סימן כנראה את סוף דרכה הפוליטית מגזרית של הציונות הדתית. אולם כבר ברגע שהציבה לעצמה את יעד ההשתלבות בחברה הישראלית, אי אפשר היה להניח שהתהליך הזה יתקיים בכל התחומים, אך יפסח על המערכת הפוליטית

Flash 90

את אירועי השבוע בפוליטיקה הציונית-דתית אפשר לקרוא, כמו הרבה אירועים אחרים, בשתי קריאות: קריאה קצרת טווח, "מחוג הדקות" של השעון ההיסטורי, וקריאה ארוכת טווח, המתייחסת ל"מחוג השעות". לשתיהן יש מכנה משותף: בכל אחת מהן האירועים הבודדים אינם עומדים לכשעצמם, אלא מתחברים זה לזה בנקודות היוצרות תהליך, והוא העיקר.

מבחינת מחוג הדקות, הבגידה של הרב רפי פרץ באיתמר בן גביר היא חלק מרצף אירועים שלם ומביך של כל השנה האחרונה. פרץ נאלץ לבגוד בבן גביר, כי מלכתחילה ההסכם ביניהם היה פסול ומשפיל. את הבגידה שפרץ לא בגד בערכי הממלכתיות בזמן ההתנתקות, הוא בגד בשבועות האחרונים, כדי להציל את מעמד הבכורה שלו במפלגה.

אבל איך הפך בן גביר מלכתחילה לדמות מחוזרת, אחרי שנים ארוכות בשולי המחנה? בגלל בנימין נתניהו. הרצון האדיר של נתניהו "לא לבזבז אף קול ימני", הוא שהביא למסע הלחצים שלא היה כמותו מצד ראש מפלגה אחת כלפי מפלגות אחרות, לשבץ ברשימתן את אנשי עוצמה יהודית. אגב, בשום שלב לא העלה נתניהו בדעתו לשלב את בן גביר ואנשיו בליכוד. אבל זה לא הפריע לו ללחוץ, ואפילו לאיים בפיטורי שרים, אם אחרים לא יעשו זאת. המביך והמשפיל ביותר הוא שאף אחד, חוץ מנפתלי בנט, וגם זה באיחור גדול, לא אמר לו בפשטות: זה מחוץ לתחום שלך. אם אתה מעוניין בבן גביר, שבץ אותו במפלגתך.

למה כל כך היה חשוב לנתניהו לכלול את בן גביר? לכאורה, כדי "להציל את שלטון הימין". הציונות הדתית, תמימה כדרכה ועל כן נוחה כל כך לתפקיד האידיוט השימושי, אכן בלעה את הפיתיון שהציב לה נתניהו. ולמה בעצם כל כך חשוב "להציל את שלטון הימין"? שר החינוך נתן לכאורה את התשובה, כשהסביר את בגידתו בבן גביר ברצון "להציל את מדינת ישראל מממשלת שמאל שתחריב כל סממן של זהות יהודית, ותנהל מו"מ עם תומכי טרור".  

המשפט הזה הוא הוכחה נוספת לנכונות האמרה הישנה על "הפטריוטיזם כמפלטו של הנבל". גם פרץ יודע שאין בו מילה אחת של אמת. הרי החלופה היחידה הקיימת כיום לממשלת ימין היא לא ממשלת שמאל-ערבים, כמו שמפחיד נתניהו, אלא ממשלת אחדות, בין כחול לבן והליכוד, ללא נתניהו. ממשלה כזו בוודאי לא תחריב כל סממן של זהות יהודית, והיא לא תנהל מו"מ עם תומכי טרור יותר משעשה זאת נתניהו עצמו בראש ממשלת ימין. זה נכון שממשלת אחדות תאפשר את העמדתו לדין של נתניהו. אמור מעתה: כל הפארסה של השנה האחרונה אינה כדי להציל את שלטון הימין, אלא כדי להציל את שלטון נתניהו. צריך לקוות שאחרי הביזיון הנורא של השבוע, גם אנשי הציונות הדתית יבינו את זה.

אבל כאמור, קיים גם מחוג השעות. ובמחוג הזה מסמן כנראה השבוע האחרון את סוף דרכה הפוליטית מגזרית של הציונות הדתית. גם זה חלק מתהליך ארוך טווח: ברגע שהציבה הציונות הדתית לעצמה את יעד ההשתלבות בחברה הישראלית, אי אפשר היה להניח שהתהליך הזה יתקיים בכל התחומים אבל יפסח על המערכת הפוליטית. בפרט כשהיעד לא היה עצם ההשתלבות, אלא השתלבות בהנהגה, ואת ההנהגה אי אפשר להשיג מתוך מפלגה מגזרית. יתר על כן: ברגע שהיעד הציבורי המרכזי, ולא רק מבחינה פוליטית, של הציונות הדתית, היה ארץ ישראל ותפישת העולם הימנית, קידמה גם העובדה הזו את קריסת הזהות המגזרית, אף מעבר לפן הפוליטי. כי להיות איש ימין אפשר גם כאיש חילוני ובמפלגה חילונית.

הצד החרד"לי של הציונות הדתית כבר הבין זאת מזמן, והוא הולך ומניף בשנים האחרונות את הדגל הדתי לא פחות מאשר את הדגל הימני, כפי שהוכיחה מפלגת נעם. יתכן שהנפת הדגל הזה תוכל לחזק במשהו את הזהות המגזרית פנימה. אבל מי שרוצה לחשוב במונחים כלל-לאומיים, מבלי לאבד את זהותו הייחודית, חייב להניף דגל זהותי נגדי: דגל 'דרכיה דרכי נעם'. תפיסה יהודית שרואה לנגד עיניה לא את חיזוק המגזר, אלא את חיזוק הזהות היהודית כולה, במבט שמתבונן על המקום שבו נמצאת בפועל המציאות הגלובלית, המציאות הכלל-יהודית, והמציאות הישראלית - ובכלל זה ערכים הומניסטיים וליברליים ראויים שבני הציונות הדתית רוצים לאמץ, גם אם הונפו מלכתחילה על ידי גורמים חילוניים. בדיוק כמו הציונות עצמה.

פורסם לראשונה במקור ראשון.