המפלגות בוחרות בבזבוז כספי ציבור

אחרי שתי מערכות בחירות בהן הפיצו את מסריהן והשקיעו כספים רבים בפרסום, כעת מצופה מהמפלגות לנהל קמפיינים חסכוניים וצנועים יותר ולהימנע מבזבוז מופרז של כספי הציבור

Flash 90

בשבועות הקרובים יוציאו המפלגות, ככל הנראה, כ-100 מיליון שקלים רק לצורך קמפיינים פרסומיים- ולפחות כפול מכך על כל מסע הבחירות שלהן.

אין ספק שמערכת בחירות תוססת היא חלק מכל משטר דמוקרטי אמיתי, אך האם יש הצדקה להשקעה אדירה כזו, סמוך כל כך לשתי מערכות הבחירות הקודמות? בפירוש לא. ההוצאות הבזבזניות של המפלגות על סרטוני דיגיטל מושקעים, סקרים, אירועים המוניים, יועצים אסטרטגיים ומשרדי פרסום יכולות וצריכות להיות הרבה יותר צנועות.

חשוב לזכור: הכספים שהמפלגות מוציאות על מסע הבחירות שלהן הם כספי ציבור. המדינה מעניקה להן מימון ציבורי נדיב ביותר לבחירות. מחקר שפורסם במכון הישראלי לדמוקרטיה ובדק את מימון הבחירות בישראל ובמדינות OECD מצא כי המימון בישראל בשנת בחירות היה הגבוה ביותר. ובכל זאת, המפלגות מסיימות שוב ושוב את מערכות הבחירות בהפסדים כלכליים. בבחירות 2015 העניקה המדינה לכל המפלגות ביחד 183 מיליון שקלים הן גייסו בעצמן עוד 5 מיליון שקלים מתרומות, אבל הוציאו 246 מיליון שקלים, כלומר, 58 מיליון שקלים יותר מהכנסותיהן. התוצאה היא שכמעט כל המפלגות שנבחרו לכנסת סיימו את מערכת הבחירות עם מינוס בבנק, לעתים של עשרות מיליוני שקלים (למעט התנועה וחד"ש). לצערנו, אין סיבה להניח שהמצב היה שונה לאחר סבבי הבחירות האחרונים (הנתונים טרם פורסמו). 

במקרה הטוב, המפלגות מכסות את החובות שצברו באמצעות נטילת הלוואות מהמדינה. ההלוואות מוחזרות מכספי המימון השוטף שניתן למפלגות במהלך כהונת הכנסת, גם הם כמובן כספי ציבור, שנועדו בכלל למטרות אחרות למשל חיזוק הקשר של המפלגות עם הציבור. במקרה הרע, המפלגות נעלמות מהמפה הפוליטית בלי שהחזירו את החוב למדינה, מה שעלול לקרות אם מפלגות כמו העצמאות (יאיר גולן), התנועה הירוקה (סתיו שפיר) והבית היהודי, שנטלו מהמדינה הלוואות של כ-4 מיליון שקלים כל אחת, לא ייבחרו לכנסת.

גם מבקר המדינה עמד בשנת 2016 על כך שהמפלגות מתנהלות באופן לא-אחראי, כשטען ש"לא כל הסיעות תכננו מראש את הוצאותיהן... חלק מהסיעות אשר הכינו תקציבי בחירות לא שמרו על מסגרת התקציב שהן עצמן תכננו", וקרא למפלגות "לתכנן את תקציבי הבחירות... באופן שיבטיח שימוש נאות בכספי הציבור".

אבל אם המפלגות נדרשות תמיד להתנהל בצורה חסכונית ומאוזנת, הרי שכיום יש להן חובה מיוחדת לעשות כן. ראשית, מדובר במערכת בחירות שלישית תוך פחות משנה. לא חלו שינויים מהותיים בנושאים שעל סדר היום וברוב רשימות המועמדים, והמפלגות כבר הפיצו את מסריהן וניהלו תעמולה רחבת היקף במהלך השנה האחרונה.

שנית, ממש לאחרונה, בעת פיזור הכנסת, החליטו המפלגות להגדיל את מימון הבחירות שלהן. נוסחת החישוב מורכבת, אך לשם הדגמה: אם כחול-לבן תזכה גם בבחירות מרץ 2020 ב-33 מנדטים, המימון שלה יגדל בזכות התוספת ב-15 מיליון שקלים (מ-47 מיליון שקלים ל-62 מיליון שקלים). עצם התוספת היא צעד פסול, שעוקף את הוועדה הציבורית העצמאית, בראשות שופט, שתפקידה לקבוע את סכום המימון שהמפלגות מקבלות. אבל מעבר לזה, לאור הנדיבות המרשימה במיוחד של המדינה כלפי המפלגות – חובה לדרוש מהן לשמור על איזון תקציבי.

אחרי הבחירות אפשר וצריך לדון בשינויים בחוקי המימון, שימנעו את הישנות המצב הנוכחי. צריך, למשל, להקטין את התלות הכלכלית של המפלגות במדינה, ולחייב אותן להשקיע חלק ניכר מהכספים שהן ימשיכו לקבל ממנה במטרות ראויות שאינן קשורות לבחירות, כמו מחקר, דיונים רעיוניים וקידום ייצוג של נשים, מיעוטים ותושבי פריפריה. המשימה הנוכחית המוטלת על המפלגות חייבת להיות התנהלות בצורה אחראית וחסכונית.

פורסם לראשונה בדה מרקר.