אלקסה, יחסינו לאן?

רוב השיח סביב העוזרים הדיגיטליים של חברות הטכנולוגיה מתמקד בשאלת איסוף המידע והשימוש בו, בעוד מתחת לפני השטח נעשה מאמץ ללמד את המכונה להביע רגשות וליצור איתנו קשר אישי ואינטימי. לשינויים האלה יהיו השלכות משמעותיות, וחשוב לתת עליהם את הדעת עכשיו

Shutterstock

"תערוכת הצרכנות האלקטרונית", הידועה בשמה CES, נערכת מידי חורף בלאס וגאס והיא תערוכת הטכנולוגיה הגדולה בעולם. מופע כביר של חדשנות ויחסי ציבור, מענקיות הטכנולוגיה ועד סטארט-אפים המציגים מוצרים שספק אם יבשילו אי פעם.

העניין הוא, שמה שקורה בווגאס, נשאר בווגאס. כתבי טכנולוגיה מכל העולם מגיעים לסקר, אבל השאלה מה הקשר בין מה שרואים בווגאס לבין העולם האמיתי, נשארת לרוב לא מטופלת.   

בעולם האמיתי יש מקבלי החלטות שאחת הטענות המרכזיות שלהם היא שמוטב שהמדינה לא תתערב בשדות הטכנולוגיה משום ש"אי אפשר לעצור את הטכנולוגיה" ומשום ש"אי אפשר לדעת לאן תתפתח הטכנולוגיה". CES מפריכה את שתי הטענות האלה: היא מלמדת עד כמה אפשר לעצור, או ליתר דיוק להטות את התקדמות הטכנולוגיה, בעיקר לכיוונים המתאימים לחברות ענק מסחריות. היא גם מלמדת שאפשר בהחלט לדעת לאן תתפתח הטכנולוגיה בשנים הקרובות - בעיקר לכיוונים שבהם מושקעים כספי המחקר והפיתוח של החברות האלה. לכן, דווקא מנקודת ראות של מדיניות טכנולוגיה, חשוב ומסקרן להתבונן במוצרים החדשניים והנוצצים, אבל לא פחות מכך - חשוב לחפש את ההשתמעויות החברתיות ואת הקשרים בין מה שקורה בווגאס לבין מה שיקרה מחוץ לה. ולא, לא מספיק לומר "בינה מלאכותית" או "דור חמישי". צריך לחפש את משמעויות העומק.

למשל, מהתערוכות בשנים 2017-2018 אפשר למשל ללמוד עד כמה מהפיכת הראיה הממוחשבת, המבוססת על למידת מכונה, היא מרכזית. אכן, הבטחות הרכב האוטונומי שהציגו גוגל, אינטל וטסלה, הן מרגשות, אבל במקביל צריך היה להבין כבר לפני שלוש שנים עד כמה משתכללת תעשיית זיהוי הפנים, שמשמעויותיה הקשות מתבררות עתה, ולהתחיל ליצור תהליכי חשיבה בנוגע להשפעתה על זכויות אדם.

ומה אפשר ללמוד מהתערוכה השנה, במרחבי העומק?

דוגמה אחת היא - מי לא הגיע למסיבה. אף חברה סינית משמעותית כמו עלי באבא, טנסנט אוJD  נקודה קום, וזאת גם בתחומים שבהם התעשייה הסינית מובילה - כמו בינה מלאכותית ודור חמישי. האם זה מלמד על ניסיון של התעשייה הסינית ליצור לעצמה עצמאות טכנולוגית לאור המדיניות האמריקנית העוינת אותה? האם ראוי לחשוב על ההשלכות של ההיפרדות בין שתי התעשיות?

לעומת זאת, דוגמה אחרת היא תעשיית ה"סקס-טק", שנכחה בכנס, אחרי שבעבר לא קיבלה בו מקום. האם הגיע הקץ לפוריטניות האמריקנית ולחוסר הנכונות של הגברים בחליפות לראות צעצועי סקס מגניבים שמיועדים, אללי, לנשים? האם אנחנו משעתקים את ההטיה הגברית, המוכרת למשל מתעשיית הפארמה, גם לתעשיית המחקר והפיתוח הטכנולוגית?

דוגמה מפתיעה נוספת היא שבשונה משנים קודמות, המילה "פרטיות" הפכה נוכחת בכל מקום. גוגל הודיעה שתוסיף פקודה לעוזרת הדיגיטלית – "היי גוגל, זה לא יועד לאוזנייך!"; פייסבוק חשפה כלי שמאפשר למשתמשים להבין טוב יותר את הגדרות הפרטיות באפליקציות שלה; אמזון הודיעה שלא תחייב להעביר למשטרה את הסרטונים של מצלמת פעמון הדלת. אפילו אפל שלחה נציג במיוחד לפאנל שבו השתתפה לראשונה גם נציגה של רשות הסחר הפדרלית האמריקנית. היש הוכחה טובה מזאת לכך שספינת הרגולציה שינתה כיוון ושהתעשייה לא יכולה להתעלם ממנה עוד?

אכן, פרטיות הופכת לנושא מדובר גם בהינתן הצפה של פיתוחים מעולם הבתים החכמים, מצלמות הרחוב, והאפליקציות מבוססות די.אן.איי. כמו דגימות רוק לצורך הכנת תפריט מאוזן. חיזוק השליטה שלנו במידע שלנו - כאן כדי להישאר. אבל אם, כאמור, מחפשים את סיפור העומק, נראה שהוא נמצא כבר במקום אחר.

בשנתיים האחרונות עומדים במרכז התערוכה העוזרים האישיים הדיגיטליים. גוגל, השנה, התמקדה בפיתוחי גוגל אסיסטנט. אמזון העמידה את הפקודות והמאפיינים החדשים של אלקסה במרכז. כולן עושות שימוש בניתוח שפה טבעית מבוסס בינה מלאכותית כדי להפוך את העוזרים לידידותיים ככל האפשר. באופן מעניין, הוצגו השנה גם כמה וכמה פיתוחים הנוגעים לעולם האנימטרוניקס - חיות המחמד הדיגיטליות. "רובו-קאט", החתלתול הרובוטי המתוק והמתכרבל, ו"ג'ני", הלברדורית מכוסת הפרווה שיודעת לכשכש בזנב ובאוזניים ואפילו להשמיע קולות נחירה של חברת טומבוט, היו ההייפ של התערוכה.

רוב השיח בנוגע לעוזרים הדיגיטליים מתמקד בשאלה האם אלקסה מקשיבה לנו ולאן מגיע המידע שהיא אוספת. אבל, אם לשפוט לפי CES השנה, שאלה יותר טובה תהיה מה ללמוד מכך שכיוון הפיתוח הטכנולוגי המרכזי היום הוא לגרום לנו להתרגל לחברתן של מכונות שאומרות "אני". מישהו עושה מאמץ אדיר ללמד את המכונה להתנהג כמו בן אנוש, או כמו חיה מתוקה, ולגרום לנו להניח את קיומם של יחסים אנושיים. הסיפור, אם כן, איננו רק פחד מפגיעה בפרטיות בגלל שיודעים עלינו הכל, אלא יצירה של קשר רגשי בינינו לבין המכונה. מה יהיו ההשלכות הרגשיות של ההיקשרות הזאת? ההשלכות החברתיות שלה על בני אדם בגילאים שונים ובמצבים רגשיים שונים? יש פה שינוי משמעותי, משום שעולם האינטרנט היה בנוי בדיוק על ההזרה בינינו לבין המקלדת (ומי שנמצא בצד השני שבו אנחנו פוגעים בלי חשבון), וחברות הטכנולוגיה מבקשות כעת להפנות אותנו לכיוון שונה בתכלית. האם אנחנו ערים לכך?

ממה שהתרחש בעשור האחרון בעולם הטכנולוגי אנחנו יכולים ללמוד שבהיעדר התערבות, העניינים עלולים לצאת משליטה. CES יכולה, בהקשר הזה, לתת קריאת כיוון. מה שנדרש ללמוד ממנה הוא לא להרחיב רק את גבולות הדמיון הטכנולוגי אלא גם את גבולות הדמיון הפוליטי, הרגשי והחברתי שלנו.

פורסם לראשונה בדה מרקר.