עם אחד - גורל אחד?

לאחריותה של מדינת ישראל ליהדות התפוצות יש ביטוי כבר במגילת העצמאות, אך הקשר בין היהודים בישראל לבין יהדות התפוצות לא יכול להתמצות בהקשר המוסדי של מדינת ישראל. הוא חייב להיות קשר אמיתי וחם בין יהודים כאן ושם

Flash 90

מה המשמעות של להיות עם יהודי אחד?

בראש ובראשונה, המשמעות היא תודעתית. המודעות לגורל משותף אחד לכל היהודים בעולם. ליהודים רבים, התחושה הזו מובנת מאליה, אבל מסתבר שלרבים לא. מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2019 מגלה שרק 51% מהיהודים בישראל חשים שיש להם וליהודים בגולה גורל משותף. התוצאה הזו מאכזבת ומדאיגה. היא מעידה על כרסום בסולידריות היהודית בין ישראלים ליהודים בתפוצות. על המדינה, בשיתוף עם המוסדות הלאומיים ובאמצעות מערכת החינוך ופעילות ציבורית, לטפח את המודעות הזו ולעסוק בעמיות יהודית כחלק מתכניות הלימודים בכלל מערכת החינוך הממלכתית ובציבוריות הישראלית.

מדינת ישראל היא גם מדינתו של העם היהודי. ליהודיות של המדינה יש משמעות גדולה ליחסיה עם העם היהודי כולו. לאחריותה של המדינה היהודית ליהדות התפוצות כמדינה יש ביטוי כבר במגילת העצמאות. לפני כשנה, האחריות הזו קיבלה גם ביטוי חוקתי עם חקיקתו של חוק הלאום הקובע כי למדינה יש אחריות לשלומם של יהודי התפוצות ולטיפוח הקשר בין מדינת ישראל ליהודי התפוצות.

אבל לקשר בין מדינת ישראל לבין יהדות התפוצות יש ממד נוסף וחשוב לא פחות. כזה שבלעדיו סביר שגם המדינה לא תעמוד במחויבותה. המודעות לגורל היהודי המשותף. הקשר בין היהודים בישראל לבין יהדות התפוצות לא יכול להתמצות בהקשר המוסדי מדינת ישראל. הוא חייב להיות קשר חם בין יהודים כאן ושם. הוא חייב להתבסס על המודעות של הישראלים לחיים היהודיים בתפוצות ולזיקה בינם לבינינו. בשורה של סקרים שנערכו בשנים האחרונות עולה כי ההכרות של הישראלים עם יהדות התפוצות ועם הנעשה שם, כמו גם הזיקה והאחריות שהם חשים כלפי יהודי התפוצות מוגבלת. ישראלים לא מכירים את אופיו של הקיום היהודי בתפוצות, לא מודעים באופן חלקי למרכזיותם של הזרמים הלא אורתודוכסיים שם ובעיקר חשים רק זיקה מוגבלת ליהודים שחיים מעבר לים.

למודעות ולהזדהות המוגבלת של ישראלים עם יהודי התפוצות יש מחיר פרקטי. בשנים האחרונות הגיעו היחסים בין ישראל ליהדות התפוצות לשפל חסר תקדים. שורה של החלטות שקיבלה ממשלת ישראל בעיקר בסוגיות הקשורות לדת ומדינה, גרמו לכעס גדול על מדינת ישראל וישנן קהילות שמתקשות יותר להזדהות עם המדינה. כך, בעוד שבחוקתה מדינת ישראל מחבקת את התפוצות וקובעת את חיזוק הקשר עם היהודים שם לערך מרכזי, בפועל היא מתעלמת לעתים מזומנות מרגשותיהם.

המדיניות הזו כלפי יהדות התפוצות נובעת במידה רבה מחוסר המודעות והאדישות של הרחוב הישראלי לענין. בגלל חוסר המודעות להשפעה שיש להחלטות שמתקבלות כאן על החיים היהודיים ועל היחס אל מדינת ישראל שם, מנהיגים ופוליטיקאים ישראלים מרשים לעצמם להתעלם מהשיקול הזה בקבלת החלטות, ולמעשה 'לא סופרים' את יהודי התפוצות.

לתחושת הסולידריות המוגבלת בין יהודים כאן ליהודים שם, יש גם ממד ערכי. קיומו של העם היהודי במשך אלפי דורות התאפשר גם בזכות הסולידריות היהודית. התחושה שיש איזשהו קשר לא יינתק, ברית גורל בין חלקי העם, היא אולי סוג קיומו של העם היהודי. לשימור תחושת הגורל המשותף הזו ערך בפני עצמו.

חוק הלאום מדבר על שימור הקשר בין מדינת ישראל לעם היהודי, אבל ברור שהדרך לשם עוברת בהגברת המודעות של היהודים בישראל לנעשה בתפוצות ולחיים היהודיים שם. כדי לטפח את המודעות הזו, על הממשלה לשלב ידיים עם המוסדות הלאומיים, שחלק  מתפקידם ומהותם הוא שלמותו של העם היהודי, ולפעול במסגרות חינוכיות וציבוריות כדי להעלות את המודעות הזו.

פורסם לראשונה בישראל היום.