לאחר 'יום שלישי הגדול' - המרוץ לנשיאות ארה"ב נמשך

בכתבה הקודמת בסדרה הוסברו השיטות לבחירת המועמדים לנשיאות ארצות הברית, הוצגו המועמדים הבולטים משתי המפלגות הגדולות והובאו תוצאות הבחירות המקדימות שנערכו במהלך חודש ינואר. בכתבה זו ייסקר המצב הנוכחי במערכת הבחירות – לאחר תוצאות 'יום שלישי הגדול' (Super Tuesday) – ויידונו ההבדלים בעמדותיהם של המועמדים בעניין סוגיות אחדות העומדות במרכז מסע הבחירות.

המרוץ- תמונת מצב עדכנית 

בראשית ינואר, כאשר החל המרוץ, היו רשומים בשתי המפלגות, הדמוקרטית והרפובליקנית, מספר רב של מועמדים, אך התוצאות שהתקבלו במרוצים המוקדמים במהלך חודש ינואר הביאו לצמצום משמעותי במספר המועמדים בשתי המפלגות.

המפלגה הדמוקרטית
משמונת המועמדים שיצאו לדרך בתחילת המרוץ נותרו נכון לעכשיו רק שניים: הילרי קלינטון וברק אובמה. מועמד שלישי, מייק גרייבל, אמנם ממשיך באופן רשמי להיות מועמד, אך כמעט שאינו זוכה לתמיכה. ארבעה מועמדים זוטרים פרשו בשלב מוקדם מאוד, וג'ון אדוארדס הכריז על פרישתו מהמרוץ בסוף ינואר: למרות הצלחתו היחסית במרוץ הראשון במדינת איווה, הוא לא הצליח לזכות בהישגים משמעותיים בהמשך. הוא הגיע באופן עקיב למקום השלישי, בפער גדול מאחורי הילרי קלינטון וברק אובמה, ומשנוכח כי סיכוייו לזכות במינוי המפלגה קטנו מאוד הוא החליט לפרוש מן המרוץ.

לפני יום ההתמודדות המכריע, 5 בפברואר – שבו נערכו בחירות מקדימות ב-22 מדינות – עמדו לזכותו של אובמה שני ניצחונות ולזכותה של קלינטון שני ניצחונות: קלינטון ניצחה בניו המפשייר ובנוואדה, ואובמה ניצח באיווה ובדרום קרוליינה. נראה כי קלינטון איבדה את יתרונה הגדול וכי אובמה מצליח לצמצם פערים מולה, בייחוד לאחר שדמויות ציבור פופולריות כגון טד קנדי, ג'ון קרי ורוברט דה נירו הכריזו על תמיכה במועמדותו.

התוצאות של 'יום שלישי הגדול' מעידות על מרוץ שקול ומאוזן שטרם הוכרע. שני המועמדים יכולים לזקוף לעצמם הישגים: אובמה זכה במספר רב יותר של מדינות ואף הצליח להפוך למועמד מוכר שיכול בהחלט לזכות במינוי המפלגה; קלינטון הצליחה לשמר את יתרונה הקטן על פני אובמה וגם זכתה לניצחונות יוקרתיים בכמה מדינות חשובות (קליפורניה, ניו יורק, ניו ג'רזי ומסצ'וסטס). כפי שאפשר לראות בטבלה להלן, לשני המועמדים יש מספר כמעט זהה של צירים שנבחרו במדינות, עם יתרון קל של תשעה צירים לקלינטון. יתרונהּ גבוה יותר במניין הכללי של הצירים (העמודה השמאלית בטבלה) מכיוון שהיא זוכה לתמיכה רבה יותר בקרב הצירים מתוקף תפקידם (superdelegates), שגם להם זכות הצבעה בועידת המפלגה שתיערך בספטמבר. שני המועמדים כבר הכירו בעובדה שהמרוץ לא יוכרע בקרוב, וכעת הם מתכוננים למרוצים שייערכו במהלך השבוע הקרוב. החשובים שבהם יהיו ההתמודדויות בלואיזיאנה, בוושינגטון, בווירג'יניה ובמרילנד.

הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית – תמונת מצב לאחר 'יום שלישי הגדול'  

	מספר המדינות שהמועמד ניצח בהן	מספר הצירים שנבחרו במדינות	סה"כ צירים*
הילארי קלינטון	11	840	1,033
ברק אובמה	15	831	937

*כולל צירים מתוקף תפקידם (superdelegates) – נבחרי ציבור שנהנים מזכות בחירה אוטומטית בועידה המפלגתית.

המפלגה הרפובליקנית
גם במפלגה הרפובליקנית החלו את המרוץ שמונה מועמדים, אלא שבשונה מהמפלגה הדמוקרטית, לפחות ארבעה מהם נחשבו למועמדים רציניים. מה ששיקף יותר מכול את המורכבות הייתה העובדה שבשלושת המרוצים הראשונים כל אחד משלושת המועמדים – מיט רומני, מייק הקאבי וג'ון מקיין – זכה במרוץ אחר. נוסף עליהם גם רודי ג'וליאני נחשב למועמד חזק, אלא שהוא נקט טקטיקה מסוכנת: הוא לא השקיע משאבים בהתמודדויות הראשונות אלא שמר את הכוחות לבחירות החשובות בפלורידה. טקטיקה זו לא הוכיחה את עצמה – וכאשר נערכו הבחירות בפלורידה כבר צברו המועמדים האחרים תנופה, ואילו ג'וליאני הצליח בקושי להגיע למקום השלישי. לאחר מפלה זו מיהר ג'וליאני להכריז על פרישתו מהמרוץ והעביר את תמיכתו למקיין.

לקראת יום שלישי הגדול כבר הסתמן מפנה: בראשית המרוץ היה נראה שבמפלגה הדמוקרטית העניינים צמודים פחות ושאצל הרפובליקנים הכול פתוח, ואז המצב התהפך: לפתע הקרב במפלגה הדמוקרטית בין קלינטון לאובמה הפך מתוח וצמוד, ואילו מקיין הצליח לבסס את עצמו ולהיות המועמד המוביל במפלגה הרפובליקנית.

ואמנם התוצאות של המרוצים שנערכו ב-21 מדינות ב-5 בפברואר הציבו את מקיין בבירור בעמדת המועמד המוביל. הוא זכה במדינות משמעותיות, ובהן קליפורניה, ניו יורק ואילינוי; וחשוב מכך, מקיין – המחזיק בעמדות ליברליות בהשוואה למפלגה הרפובליקנית – הרוויח מפיצול קולותיהם של השמרנים בין רומני להקאבי. הקאבי הצליח להפתיע ולנצח בחמש מדינות והותיר את רומני המפסיד הגדול של יום הבחירות הזה. כאמור, מקיין נמצא בעמדת ניצחון: הוא כבר מחזיק ביותר ממחצית ממספר הצירים שחיוניים לזכייה במרוץ. יממה לאחר פרסום התוצאות, הכיר רומני בהפסדו והכריז על פרישתו מן המרוץ. פרישה זו מבטיחה בפועל את בחירתו של מקיים למועמד הרפובליקנים לנשיאות. אמנם, הקאבי טרם פרש, אך מספר הצירים הקטן שתומך בו לא יאפשר לו לזכות במינוי.

הבחירות המקדימות במפלגה הרפובליקנית – תמונת מצב לאחר 'יום שלישי הגדול' 

	מספר המדינות שהמועמד ניצח בהן	מספר הצירים שנבחרו במדינות
ג'ון מקיין	12	714
מיט רומני	11	286
מייק הקאבי	6	181

 

מה על הפרק?

צמצום מספרם של המועמדים חידד את המטרה העיקרית של הבחירות במפלגות – המרוץ לבית הלבן – וכעת אפשר להפנות את תשומת הלב לנושאים העומדים לפי שעה במוקד הבחירות לנשיאות.

מדיניות חוץ
בין המועמדים הרפובליקנים אין הבדלים רבים בנושא מדיניות החוץ – כולם תומכים במדיניות שנקט הנשיא בוש בעירק.

במפלגה הדמוקרטית שני המועמדים מציגים עמדות שונות בתכלית זו מזו. קלינטון מציגה קו נצי קשוח בסוגיות חוץ וביטחון בהשוואה לאובמה. ב-2003 הצביעה קלינטון בעד היציאה למלחמה בעירק, ואילו אובמה מלכתחילה התנגד למהלך, והוא עדיין תומך בהסגה הדרגתית של הכוחות האמריקניים מעירק. קלינטון אף תמכה בקריאתו של הסנאט להגדיר את משמרות המהפכה האירניים 'ארגון טרור'. אובמה התנגד למהלך זה ואף הכריז כי ייזום פגישה של נציגים אירנים ואמריקנים רמי דרג.

כלכלה ופוליטיקה ירוקה
כל המועמדים הרפובליקנים תומכים במידה זו או אחרת בקיצוץ מסים ובצמצום ההוצאה הממשלתית. הקאבי מציג את העמדה הרדיקלית ביותר בסוגיה זו, והוא הצהיר כי ישאף לבטל את מס ההכנסה ולהנהיג מס קנייה אחיד בשיעור של 23%. מקיין מציג את היחס האוהד ביותר לסוגיות של איכות סביבה – הוא מכיר בסכנה של התחממות גלובלית, אך כמו רומני הוא הכריז כי על ארצות הברית לנקוט צעדים תקיפים בנושא רק אם מדינות אחרות (ובראשן סין והודו) ינקטו צעדים דומים.

בין המועמדים הדמוקרטיים אין הבדלים משמעותיים מבחינת עמדות כלכליות. שניהם דוגלים במתן סיוע למעמד הביניים, המתמודד בקושי עם עלות מחיה גוברת בצד קיפאון בשכר. קלינטון מביעה תמיכה מתונה בפיקוח הדוק יותר על פליטת גזי חממה; ואובמה מציג עמדה סביבתית יותר ושואף להקטין ב-80% את פליטת גזי החממה עד לשנת 2050. כמו כן הוא הכריז כי הוא רואה בארצות הברית כוח עולמי מוביל במאבק נגד ההתחממות הגלובלית וכי הוא ישקיע סכומי עתק במחקר ובפיתוח מקורות אנרגייה נקיים.

מתיחות בין-גזעית
ניצחונו של אובמה במרוץ הראשון שנערך במדינת איווה הביא לגל של תקוות שמערכת הבחירות המפלגתית לא תושפע מסוגיות גזע. לניצחונו במדינה 'לבנה' (בעלת ריכוז גבוה של אוכלוסייה לבנה) הייתה משמעות מורלית ומהותית חשובה, ולדעת רבים הוא העיד כי אמריקה בשלה למנהיג שחור וכי גזע אינו עוד גורם מכריע בשיקולי ההצבעה של הבוחרים (race is not an issue). אולם מאז הבחירות באיווה ניכר כי התקוות הללו התנפצו ואין הן עומדות במבחן המציאות: הניצחונות של קלינטון בקליפורניה, באריזונה ובנוואדה – מדינות בעלות ריכוז של אוכלוסייה לבנה והיספנית – ושל אובמה בדרום קרוליינה, באילינוי ובג'ורג'יה – בעלות אוכלוסייה שחורה גדולה – מעידים כי הגזע ממלא תפקיד לא מבוטל בעיצוב העדפותיהם של הבוחרים.

מרתקת במיוחד התופעה של הרתיעה העקיבה של ההיספנים – קבוצת הגזע בעלת שיעור הצמיחה המהיר ביותר היום בארצות הברית – ממועמדים אפרו-אמריקנים. המתיחות הפוליטית בין שתי קבוצות המיעוטים הגדולות הללו אינה חדשה: הקהילה האפרו-אמריקנית מאבדת מעוזים פוליטיים חשובים לטובת ההיספנים. לעומת זאת יחסם של נבחרי ציבור היספנים אל השחורים קורקטי, בלא כל רגשות אשם ולא מתוך מקום של התנצלות – שכן לא היה להם כל חלק בעוולות העבר (עבדות ודיכוי) מעשי ידיהם של הלבנים.

פרשנים רבים מעירים כי כבר זמן רב לא היו בחירות מקדימות כל כך צמודות ותחרותיות. במפלגה הרפובליקנית כבר ניכר שמקיין הצליח להבטיח את ניצחונו, בייחוד לאחר פרישתו של רומני. לעומת זאת במפלגה הדמוקרטית הכול עדיין פתוח, וייתכן כי יידרש עוד חודש ואף יותר עד להכרעה.

סדרת כתבות זו תמשיך לעקוב אחר ההתפתחויות במסע הבחירות ולעדכן.