הבחירות בארצות הברית: ברק אובמה, ובגדול
בראשית השנה האזרחית, כאשר החל המרוץ הארוך לבחירת מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, היו רק בודדים שנתנו לברק אובמה סיכוי כלשהו לזכות במרוץ. עוד פחות מכך האמינו באפשרות הכמעט דמיונית שאובמה, מועמד שחור, ייבחר לנשיאה ה-44 של ארצות הברית. אך במהלך 11 החודשים שחלפו הצליח אובמה לסחוף אחריו אמריקנים רבים. בדרך הוא הצליח לגבור על הילרי קלינטון, על ג'ון מקיין אך אולי יותר מכול – הוא הצליח לגבור על דעות קדומות, לבטל פחדים קמאיים, לנטרל את נושא הגזע ולהיבחר לנשיא ארצות הברית בניצחון ברור ומשכנע.
אובמה רשם שורה ארוכה של הישגים בבחירות. היה זה ניצחון חד-משמעי ומשכנע. הוא זכה ברוב מוחלט בקרב המצביעים, כמעט 53%, לעומת 46% למקיין. היתרון הברור במספר המצביעים תורגם ליתרון משמעותי אף יותר במספר האלקטורים (ראו הסבר על שיטת הבחירות בארה"ב). אובמה זכה ב-365 אלקטורים לעומת 173 בלבד למקיין. הוא גם הביא למהפך בתשע מדינות. פלורידה, אוהיו, וירג'יניה, אינדיאנה, איווה, ניו מקסיקו, קולורדו, נוואדה וצפון קרוליינה, אשר ארבע שנים קודם לכן הצביעו בעבור בוש, נתנו הפעם את תמיכתן למפלגה הדמוקרטית ולאובמה.
טבלה: תוצאות הבחירות לנשיאות, 4 בנובמבר 2008
| מועמד (מפלגה) | אחוזי קולות | מספר אלקטורים תומכים | מספר מדינות |
| ברק אובמה (דמוקרט) | 52.8% | 365 | 28 |
| ג'ון מקיין (רפובליקן) | 45.8% | 173 | 22 |
| אחרים | 1.4% | 0 | 0 |
הפופולריות של אובמה עזרה גם למפלגה הדמוקרטית להגדיל את יתרונה בשני בתי הנבחרים של ארצות הברית. הדמוקרטים, אשר כבר אחזו ברוב מאז 2006, נהנים לאחר הבחירות הללו מרוב גדול אף יותר – רוב אשר אמור להקל ולסייע בידי אובמה לקדם מדיניות חדשה.
מעבר להישג ההיסטורי והמרשים של אובמה, ייתכן שהתופעה המרתקת ביותר בבחירות של 2008 הייתה ההשתתפות המרובה. מאז אמצע שנות השישים היה שיעור ההצבעה במגמת ירידה, הוא רשם עלייה מתונה בבחירות הקודמות ב-2004, והפעם התייצב על רף גבוה במיוחד. האזרח האמריקני, שבאופן מסורתי אינו נוהר לקלפיות ואינו מגלה עניין רב בפוליטיקה, גילה מעורבות רבה בבחירות הללו. זה החל בשיעורי השתתפות גבוהים בבחירות המקדימות (ההשתתפות השנייה בגודלה בהיסטוריה), נמשך בעניין רב לאורך מסע הבחירות ונגמר באחוזי ההצבעה הגבוהים ביותר מאז 1964. לפי רוב ההערכות, כ-62% מבעלי זכות הבחירה השתתפו הפעם. נתונים רשמיים יתקבלו רק לאחר שייספרו הקולות המוקדמים וקולות המצביעים מחוץ לארצות הברית. מה הביא לשינוי? מה גרם לאזרח האמריקני להתנער מהאדישות האופיינית?
ראשית, ייתכן שלנשיא היוצא ג'ורג' ו' בוש ולמורשת שלו יש חלק בתופעה. בתקופת כהונתו השנייה בוש היה אחד הנשיאים הפחות אהודים בהיסטוריה של ארצות הברית. טיפולו המהוסס במשבר שפרץ בעקבות סופת ההוריקן קתרינה, הדשדוש המתמשך של הצבא האמריקני בעירק ובאפגניסטן, ובעת האחרונה המשבר הכלכלי החמור, הוציאו אזרחים רבים משלוותם והמריצו אותם לקחת חלק בבחירות. כהונתו השנויה במחלוקת הביאה רבים מהאזרחים להבין כי השתתפות בבחירות יכולה באמת להביא לשינוי. שנית, אין ספק שמועמדותו ההיסטורית של אובמה הלהיבה אזרחים רבים והייתה מן הגורמים לעניין הרב שאזרחים גילו במערכת הבחירות. אובמה הצליח לגייס ולהלהיב מגזרים רבים באוכלוסייה – בעיקר צעירים, היספנים ושחורים. שני שלישים משכבת הגיל הצעירה (בני שלושים ומטה) תמכו באובמה. האזרחים הללו, אשר גדלו משוחררים מדעות קדומות, בחברה רב-תרבותית ובסביבה של גלובליזציה, לא ראו בנושא הגזע בעיה. אובמה הציע להם שינוי ותקווה, והם אימצו אותם בהתלהבות, תוך כדי פעילות פוליטית ערה.
אובמה יושבע לנשיא ב-20 בינואר 2009, ובכך תגיע לקצה תקופת הכהונה בת שמונה השנים של בוש – תקופה שבמהלכה איבדה ארצות הברית הרבה מיוקרתה. לאובמה נכונה עבודה רבה– בשיקום תדמיתה של ארצות הברית, בהוצאתה מהמשבר הכלכלי החמור ובהתוויית תכנית לעתיד טוב יותר.