מוטי קירשנבאום ז"ל
הבוקר יובא למנוחות מוטי קירשנבאום- העיתונאי והיוצר אשר מילא באופן גאוני את התפקיד החשוב והקשה ביותר של התקשורת- ערעור על מוסכמות חברתיות ושבירת הקונסנזוס הישראלי. קראו דברים לזכרו מאת פרופ' מרדכי קרמניצר, שכיהן בעבר כנשיא מועצת העיתונות.
הוא ניכר בכעסו שלא שיתק אצלו את כוח ההיגיון הנוקב, בחוסר הסבלנות שלו כלפי "בול שיט" וטיוח, ביכולת לקחת מרחק ביקורתי מעצמו, ביכולת ההקשבה שלו, בסקרנותו ובחקרנותו, בכבוד לזולת, בחוש ההומור ובצחוק שלו.
קירשנבאום הענק היה מופת לתקשורת חופשית, שאינה כנועה לסמכות, מבוססת יושרה, אמיצת לב, מפעילה אמות מידה סבירות להערכת המציאות, שיודעת לבקר בחריפות, אך גם לפרגן.
הוא היה איש של אהבות גדולות: אהבת הספורט, אהבת הטבע, אהבת הארץ, אהבת האדם, אהבת החיים, אהבת השלום, אהבת החופש, אהבת האמת, ואהבה גדולה לכל מה שעשה.
איזה לב גדול צריך אדם כדי להכיל את כל אלה? כמה אנשים יכולים לדמות את עצמם לאריה (בשיחה עם קובי מידן) מבלי להישמע יומרניים או פתטיים? מתי מעט וקירשנבאום ביניהם. אכן, הוא היה הארי שבחבורה, ולא רק בדורו.
דומה כי לצער הגדול על הסתלקותו של קירשנבאום, מצטרף גם צער על סופה של תקופה. האם השידור הציבורי העתידי יהיה ברוחו של קירשנבאום? היש סיכוי בימינו למי שחותר תחת המוסכמות החברתיות לזכות על כך בפרס ישראל? ניתן, אם מקשיבים היטב, לשמוע את צחוקו המתגלגל של קירשנבאום בתגובה לשאלה האחרונה.