ממשלת המיעוט האמיתית

הניסיון לעשות דה לגיטימציה לרעיון של ממשלת מיעוט, בטענה שזו מפרה את העקרונות הבסיסיים של הדמוקרטיה בכך שאיננה מבטאת את שלטון הרוב- צורם ואבסורד, על אחת כמה וכמה כאשר הדבר מגיע דווקא מצד אלה המכהנים בממשלת מעבר שלא קיבלה את אמון הכנסת

Flash 90

במסגרת הדה לגיטימציה לאופציה של הקמת ממשלה הנתמכת על ידי כל או חלק מהמפלגות הערביות, מפומפם בשבועות האחרונים בידי דוברים שונים הנושאים את אותו דף מסרים, המושג "ממשלת מיעוט" - מונח מקצועי מתחום מדעי המדינה, שמשמעותו ממשלה שמספר חברי הפרלמנט של הסיעות החברות בה קטן ממחצית מחברי הפרלמנט. אלא שיש להבהיר נקודה חשובה: כל ממשלה לפי חוק יסוד: הממשלה הישראלי (בניגוד למספר מדינות אחרות בעולם) חייבת לפחות בהצבעת האמון שלה לקבל רוב. אכן, אין זה חייב להיות רוב מוחלט (של 61 חברי כנסת) אך עדיין - ולמרות המונח המקצועי המטעה של ממשלת "מיעוט" – זוהי ממשלה שיש לה יותר תומכים ממתנגדים, או בעברית: רוב. לכן מדובר בניסיון הטעיה המבקש לרמוז שעלולה לקום ממשלה המייצגת מיעוט ושהרוב מתנגד לה, ולכן אינה לגיטימית.  

ניסיון הדה לגיטימציה הזה צורם במיוחד, כאשר הוא מגיע מאנשים המכהנים בממשלה שמחזיקה בסטטוס של ממשלת מעבר זמן ממושך. בתחילה הייתה זו ממשלת מעבר שלא זכתה לאמון הכנסת לאחר בחירות באפריל, ולאחר הבחירות במועד ב' בספטמבר, גם ממשלת מעבר שלמעשה זכתה בהצבעת אי אמון מובהק בבחירות. בממשלת המעבר הנוכחית תומכים 55 חברי כנסת ומתנגדים לה 65 חברי כנסת - ואם יש ממשלה כלשהי שראויה לכינוי "ממשלת מיעוט" - זוהי הממשלה הנוכחית. חבריה ממשיכים לתפקיד "כרגיל" תוך התעלמות מהפרדוקס הדמוקרטי בו הם לוקחים חלק, כאשר הממשלה מקבלת החלטות מכריעות בתחומים ביטחוניים מדיניים כלכליים וחברתיים, ממנה שרים בסיטונות, ונלחמת מלחמה גלויה בשלטון החוק ומערכת אכיפת החוק. אכן, פעולת הממשלה תחומה במגבלות שהטיל עליה בתקדימי עבר בית המשפט הגבוה לצדק בשל היותה ממשלת מעבר - אך היא עדיין מפעילה מדיניות שקובעת את גורלה ואופייה של המדינה, ומדיניות זו כבר זמן רב לא זוכה לאמון העם. ביקורת ממי שמכהן זמן רב בממשלה כזו על "ממשלת מיעוט" אופציונלית אמורה לעורר גיחוך.

בשנים האחרונות ניטש ויכוח בציבוריות הישראלית על משמעות ה"דמוקרטיה" - האם היא בעיקרה "שלטון הרוב" או שלעקרון חשוב זה מצטרפים עקרונות נוספים, של שמירה על המיעוט, על זכויות אדם, שלטון החוק, איזונים ובלמים ועוד. אלא שמי שצידדו ונאחזו, בין כעקרון יחיד ובין כעקרון החשוב והגובר על כל האחרים, ב"שלטון הרוב" כמשמעותה העיקרית של הדמוקרטיה, כיום ממשיכים להיאחז בשלטון מיעוט, ואף מבקשים להאריך את המצב האנטי-דמוקרטי הזה, לכל הדעות ובמיוחד לשיטתם, במספר חודשים נוספים לשם עריכת בחירות מיותרות והרסניות נוספות, כמקצה שיפורים - למרות כל הנזקים הברורים מאליהם של מהלך כזה - שכבר בוצע באמצעות חקיקה לאחר הבחירות באפריל.

הרטוריקה המצטרפת לניסיונות הדה לגיטימציה ל"ממשלת המיעוט", מעלה יותר מחשד שהוא לא מבוסס על אדנים "דמוקרטיים" אלא על כך שממשלת המיעוט תהיה למעשה ממשלה שתאפשר, שומו שמיים, ייצוג או לכל הפחות לגיטימציה, למיעוטים. בחלק מהמקרים הדבר נאמר בפירוש - שזו עלולה להיות ממשלה שאין לה "רוב יהודי". וכפי שלימדנו חוק הלאום - מי שאינו יהודי איננו באמת אזרח שווה זכויות, על כל מובניו, ובוודאי שלא להיות חלק לגיטימי מ"רוב" שיכול ליצור ממשלה. עם הרטוריקה הזו אסור לשתף פעולה. רוב הוא רוב, גם אם איננו רוב מוחלט, וגם אם איננו "רוב יהודי".

פורסם לראשונה בהארץ.