'יהודית ודמוקרטית' - גם בזמנים קשים

העימות על דת ומדינה מלווה אותנו מאז קום המדינה, אבל לא תמיד הוא נסוב על הדברים החשובים ביותר. על עקרונות היסוד המהותיים. דומה כי מבחן יהודיותה של המדינה אינו רק בהקפדה על אי מכירת חמץ בפסח או בשמירה על מערכת של נישואין וגירושין (עם כל חשיבותם). כדי שמדינת ישראל תישא אופי של מדינה יהודית, היא צריכה לשמור על מוסר יהודי גם בעתות מצוק.

מדינת ישראל אינה ככל המדינות. לצד היותה דמוקרטית, היא מדינה יהודית. מדינת הלאום של העם היהודי, שנושאת בתרמילה הזהותי, את ערכיה העמוקים והשורשיים של היהדות. מאז קום המדינה, מתנהל מאבק על אופיה היהודי. איך תיראה שמירת השבת, ואיך מערך הכשרות, והגיור וכן הלאה. אבל אופי יהודי לא מדריך לעצור במצוות דתיות שיש להן ביטוי בפרהסיה של מדינת ישראל, חשובות ככל שיהיו. עקרונותיה המוסריים של היהדות צריכים לבוא לידי ביטוי במדיניותה של המדינה ובאופי פעולתם ותגובותיהם של המנהיגים והאזרחים, גם בזמנים קשים.

בשבועות האחרונים, לנוכח גל הטרור הרצחני, קשה גם התגובה ברחוב וברשתות החברתיות. מהצד הערבי והמוסלמי, קריאות קשות וחד משמעיות לרצח וביצוע פיגועים. מהצד הישראלי-היהודי, פרץ של גזענות וקריאות 'להרוג כל מחבל, לפני וגם אחרי פיגוע'. למרבה הצער, גם רבנים שותפים לקריאות הללו, בדרך שקשה להבין כיצד היא מתיישבת עם היהדות.

חיי אדם, כל אדם, הם בעלי ערך עליון גם בעיני היהדות, לכל רבדיה. העקרונות המוסריים של היהדות ברורים כשמדובר בחיי אדם. ואלו אינם רק עקרונות מוסריים אלא גם נורמות הלכתיות-משפטיות. בסופו של דבר הם צריכים להדריך כל יהודי, גם למעשה. כך, המשנה הקובעת כי 'חביב אדם שנברא בצלם' אינה מדברת רק על יהודים אלא על כל אדם. גם קביעה לפיה 'הבא להרגך השכם להרגו' או 'דין רודף' מתירים פגיעה במפגע טרם תקף או בעת שהוא מנסה לפגוע. לאחר שהטרוריסט נוטרל, הפגיעה בו אסורה. עקרונות אלו, המושרשים היטב היהדות, מצטלבים ומתיישבים עם עקרונותיה הדמוקרטיים של המדינה ותפיסתה את חובתה לשמירה על חיי וכבוד האדם באמצעות שלטון החוק.

בעתות שלום, שמירת העקרונות והנורמות הללו פשוטה יותר. הם אינם עומדים תדיר למבחן. מבחנם הגדול, ומבחן יהודיותה של המדינה, במשמעותה העמוקה, הוא בזמנים כאלו, כשטרור משתולל ברחובות ודמם של אזרחים גועש בהם. דווקא בזמנים קשים, אנו נדרשים לקווים האדומים, המשפטיים והמוסריים, אלו של המדינה, ובמדינה יהודית, גם אלו של היהדות.

העימות על דת ומדינה מלווה אותנו מאז קום המדינה, אבל לא תמיד הוא נסוב על הדברים החשובים ביותר. על עקרונות היסוד המהותיים. דומה כי מבחן יהודיותה של המדינה אינו רק בהקפדה על אי מכירת חמץ בפסח או בשמירה על מערכת של נישואין וגירושין (עם כל חשיבותם). כדי שמדינת ישראל תישא אופי של מדינה יהודית, היא צריכה לשמור על מוסר יהודי גם בעתות מצוק.

שומרי החומות של יהודיותה של המדינה, שנזעקים (לעתים בדין) על כל פגיעה במרקם היחסים העדין בין הדת והמדינה ('סטוטוס-קוו'), ושמקדמים את אופיה היהודי המודגש של המדינה בדרכים שונות ורבות צריכים להיות מגדלור מוסרי בימים כאלו. רבנים ומנהיגי ציבור שאופיה היהודי של המדינה חשוב בעיניהם, צריכים לצעוד בעת הזו (פיזית או ורטואלית) בראש הקוראים לריסון מתוך שמירה על עקרונות וערכים מוסריים יהודיים.

פגיעה במחבלים לאחר שנטרלו, פגיעה אקראית בבני מיעוטים וכל ביטוי אחר של גזענות צריכים לעורר את מי שדמותה היהודית של המדינה חשובה לו, לפעולה מיידית ותקיפה. השמעת קול יהודי מוסרי וערכי בזמנים קשים כאלו, היא הבסיס האמיתי לקיום וחיזוק דמותה היהודית של המדינה. עמידה בהצלחה במבחן הזה, תהווה מקור מוסרי למאבק על דמותה היהודית של המדינה גם בזמנים אחרים, רגועים יותר, שנקווה כי יבואו במהרה.