בין קודש לחול

להחלטת מספר עיריות על הפעלת מערך תחבורה ציבורית בשבת ישנם אמנם יתרונות, אך היא מהווה צעד נוסף לעבר הפקעת סוגיות דת ומדינה לידי הרשויות המקומיות וברמה הארצית, זה יוצר בלגן אחד גדול. כדי לפתור אותו, יש לרענן את הסטטוס קוו ולהגיע לאיזון הנדרש בין רווחת התושבים לשמירה על השבת

Flash 90

בחסות הקקופוניה הכללית של הימים האחרונים עברה בלי תשומת לב רבה החלטתה של עיריית תל-אביב לצד עיריות נוספות על הפעלת תחבורה ציבורית בשבת. ההחלטה, שהיא לא פחות מצעד היסטורי, היא גם עוד צעד באטומיזציה של הסדרת מנוחת השבת בישראל, ומעבר מהסדרה ארצית של סוגיה זהותית המשמעותיות להסדרה עירונית, ואפילו שכונתית.

בשנת 1934 פרסם ראש עיריית תל-אביב דיזינגוף, מודעה עירונית "נגד חילול שבת בפרהסיא" בה דרש כי: "האובטובוסים הציבוריים... מתבקשים לא לנסוע ברחובות תל אביב בימי שבת וחגים" וגם "כל בעלי האבטומובילים הפרטיים... מתבקשים לא לנסוע בעיר ברחבי שבת וחג". "נשמור על השבת" חותם דיזינגוף "והיא תשמור עלינו". הרבה מים זרמו מאז בירקון, אבל בתל אביב, כמו בשאר ערי ישראל (מלבד חיפה ואילת) נשמר הסטטוס-קוו ותחבורה ציבורית לא נסעה בשבת. האיסור על נסיעת תחבורה ציבורית בשבת מעוגן גם בחוק, אשר מתיר לשר התחבורה לאפשר נסיעה של קווים מסוימים, סמכות שלאורך השנים הופעלה בעיקר בקווים שנוסעים באזורים לא יהודיים או כאלו העוברים ליד בתי חולים.  

החלטתן של כמה עיריות במטרופולין גוש דן, בהן תל-אביב, גבעתיים, רמת גן ורמת השרון שוחקת את הסטטוס-קוו ההיסטורי הזה, ומשנה את המציאות באופן משמעותי. מעתה, לתושבי מטרופולין גוש דן תהיה דרך נוחה להתנייד גם אם אינם בעלי רכב פרטי, והדבר ללא ספק יקל על חייהם של לא מעט אזרחים שעד כה הוגבל חופש התנועה שלהם. אבל ההחלטה הזו עושה דבר נוסף. היא מעבירה, הלכה למעשה, וללא שהשלטון המרכזי, קרי הממשלה והכנסת, נתן את דעתו או הסכמתו לכך, עוד מימד בהסדרת יחסי דת ומדינה בהקשר של מנוחת השבת לרמה המקומית.

מימד אחר ומרכזי של מנוחת השבת הוא קיומה של פעילות כלכלית בשבת. גם כאן, הסטטוס-קוו ההיסטורי הנהיג איסור על פעילות כלכלית בשבת, וגם כאן הוא נשחק משמעותית בשנים האחרונות וחנויות ומרכזי קניות נפתחים בשבת כפטריות אחרי הגשם. עד כדי כך שכ-25% מהפעילות המסחרית בישראל מתרחשת בשבת. ברוב המקומות, הפעילות הכלכלית בשבת נוגדת את החוק הארצי והמקומי, אבל אף אחד לא טורח לאכוף אותו, ובתל-אביב, החוק העירוני שונה והוא מאפשר כעת פעילות מסחרית מוגבלת, אך לא מצומצמת.

בעיני ישראלים רבים, המצב הנוכחי מבורך. נכון שיש כאוס, אבל כשהוא מקדם את החופש האזרחי וחותר תחת הסטטוס-קוו שנשמר על חרבות המפלגות הדתיות, מה טוב. ואכן, יותר אפשרות בחירה לבילוי יום המנוחה היא דבר מבורך. הבעיה היא המדרון החלקלק בו אנו גולשים. סקרים מראים שמבחינת הצרכנים יש ביקוש לא רק למרכולים שיפעלו בשבת, אלא גם למוסכים, רופאים ועוד.

התוצאה של התהליכים הללו היא כאוס הסדרתי ברמה הארצית, ומציאות בה שאלה ערכית וזהותית מהמעלה הראשונה של אופי הפרהסיה של השבת במדינה היהודית, מוסדרת על ידי ערים ושכונות במקום על ידי הכנסת והממשלה. המצב הזה רע בכמה מובנים. ראשית, הוא יוצר מרוץ לתחתית בדמות תחרות בין רשויות באשר לפתיחת עוד שירותים, קניונים וקווים לפעילות בשבת. שנית, הוא פוגע פגיעה קשה מאלו מבין השכבות החלשות שנאלצים לעבוד בשבת ובכך פוגע קשות בזכויות סוציאליות. שלישית, הוא פוגע באופן אנוש ביכולת התחרות של מי שמבקש לשמור שבת וכך, ביכולתו להתפרנס. רביעית, הוא מסכן את אופיה המיוחד של השבת במדינת ישראל ואם יימשך, עלול להביא להפוך את השבת לעוד יום רגיל.

מה הפתרון? קודם כל הגיע הזמן להכיר בכך שהסטטוס-קוו ההיסטורי מת מזמן, ובאה העת לעדכנו בהסכמה. בנוסף, ברור שישראלים רבים רוצים לבלות את השבת בדרך הנוחה להם. לצד זאת, חייבים לקבוע מגבלות ארציות לפעילות כלכלית ומסחרית ותחבורה ציבורית בשבת, בתוכה יוכלו רשויות לקבוע את המינון המתאים להן, שאם לא כן, בעתיד הלא רחוק, תהיה שבתנו-חול.

פורסם לראשונה בישראל היום.