מנגנון הריסון הדרוש לתביעה

מנגנוני הבקרה על התביעה בישראל אינם מושלמים ומצריכים חיזוק, אך ניסיון העבר מלמד שהפרקליטות דווקא נוטה להקל עם חשודים נבחרי ציבור בשאלת ההעמדה לדין

Flash 90

רעיונותיו של ד"ר אביעד בקשי למנגנוני "ריסון הפרקליטות", כפי שהובאו במאמר דעה לאחרונה, נשמעים ברגע הראשון משכנעים, אבל זאת רק משום הוא מערבב בין בעיה אמיתית לבין בעיה מדומה. לפי בקשי, השיטה הקיימת מאפשרת לפרקליטות "להפיל נבחרי ציבור", ולכן יש לייצר מנגנוני הגנה לנבחרי ציבור מפני הפרקליטות.

אכן, במציאות הנוכחית אין מספיק מנגנוני בקרה על עבודת התביעה בישראל. לתביעה בישראל יש כוח רב, כמו לרשויות תביעה בשיטות משפט דומות בעולם. כוח זה נובע, בין היתר, משיקול הדעת הרחב הניתן לתובע להחליט אם להגיש כתב אישום. לא מעט ביקורת מושמעת בעולם על כך ששיקול הדעת הרחב הזה מביא לתופעה של "שפיטה בידי תובע" (prosecutorial adjudication), אשר במסגרתה תובעים מסיימים הליכים פליליים – לדוגמה בהסדרי טיעון – בלא ביקורת שיפוטית אפקטיבית שתגן על זכויות החשודים והנאשמים. החולשה בישראל של מנגנוני הבקרה על התביעה נובעת בין היתר בשל חוסר האפקטיביות של הפיקוח השיפוטי המופעל על הסדרי טיעון, ולכן חשוב, כפי שציין בקשי באחת מהצעותיו, להקים גוף ייעודי שיערוך ביקורת מערכתית על התביעה, וגם יוכל במקביל לקבל תלונות מן הציבור.

צריך לשים לב: הגוף הזה דרוש לא רק לפרקליטות - אלא דווקא ובעיקר ביחס לגופי התביעה האחרים הקיימים בישראל. 90% מכתבי האישום בישראל מוגשים על ידי תובע מהתביעה המשטרתית, ולא מפרקליטות המדינה. התביעה המשטרתית היא גוף עמוס הרבה יותר מאשר הפרקליטות, הפיקוח והבקרה עליה חלשים ביותר, ומכיוון שהיא מצויה במשטרה היא חשופה עוד יותר מפרקליטות המדינה לסיכון של להיטות יתר להגשת אישומים בלתי מוצדקים.

אולם בניגוד למה שטען בקשי, נבחרי ציבור אינם נמצאים בסכנה רבה יותר משאר הציבור מבחינת חשיפה לאישומים בלתי מוצדקים. זוהי בעיה מדומה, ולכן יתר מנגנוני הריסון שהציע בקשי אינם נחוצים כדי לפתור אותה. אדרבה, העבר מלמד שאם כבר פרקליטות המדינה נטתה לא פעם דווקא להקל עם חשודים נבחרי ציבור כאשר היתה צריכה להחליט אם להעמידם לדין. ניתן היה לראות זאת בשנים עברו במקרים כגון תיקי "בר-און חברון", "האי היווני", "דרך צלחה". שוב ושוב קיבלו נבחרי ציבור הקלה יחסית לחשודים מן השורה. כפי שניתן לראות במקרים אלה ואחרים, היועץ המשפטי לממשלה והפרקליטות נטו לא פעם לתת משקל רב מדי לגרסתם של החשודים המיוחסים הללו גם כשהייתה חסרת היגיון או עמדה בסתירה ליתר הראיות. הפרקליטות נטתה לא פעם להימנע מלהסיק מסקנות מרשיעות ממכלול חומר הראיות גם כשהדבר התבקש, תוך שהיא חיפשה אחר "האקדח המעשן" שיוכיח את אשמת החשוד המיוחס מעל לכל ספק (ולא רק מעבר לספק סביר). היא גם נטתה להימנע מלייחס לאנשי ציבור מודעות למעשיהם הפליליים כפי שהייתה עושה ביחס לכל חשוד אחר מן השורה.

אז נכון, צריך לחזק את מנגנוני הבקרה על התביעה בישראל, במיוחד על ידי כך שתוחזר לנציבות תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות הסמכות שנלקחה ממנה לערוך ביקורת מערכתית יזומה על כל גופי התביעה בישראל. אך הצורך בכך הוא כדי להגן על כל הנאשמים והחשודים. לכן יתר הצעותיו של ד"ר בקשי שנועדו להעניק הגנת יתר או זכויות יתר לנבחרי ציבור, שגם ככה נהנים לא פעם מיחס מיוחד, הן מיותרות ומזיקות.

פורסם לראשונה ב-Ynet.