המו"מ הקואליציוני - גם בהסדרי דת ומדינה

המאבק על שאלות דת ומדינה בבחירות האחרונות המחיש את הצורך בשינוי הסטטוס קוו. על הפוליטיקאים שייכנסו לחדר המשא המתן בדרך להקמת ממשלה מוטלת החובה לשים לנגד עיניהם את האינטרס הממלכתי, ולהגיע לפתרונות בהסכמה

Flash 90

בסופו של יום הפוליטיקאים יצטרכו 'לסגור' הסכמים קואליציוניים. אחת הסוגיות המרכזיות שתונח על השולחן תהיה יחסי דת ומדינה. בשורות שלהלן אציע להם ולכולנו דרך חדשה לחשוב על הסוגיות הללו, אמות מידה לפתרונות אפשריים, וכיווני פתרון קונקרטיים.

'הסטטוס קוו' ההיסטורי ביחסי דת ומדינה נשחק עד דק, וההסדרים שלו לא רלבנטיים. לאחר עשרות שנים של כרסום על ידי מאבקים פוליטיים, פסיקה של בית המשפט וגם הפרקטיקה הנוהגת שהפכה את החוק ללא רלבנטי הסטטוס-קוו מת. התוצאה היא כאוס הסדרתי, משפטי וזהותי. המשך המצב הקיים פוגע בחרויות הפרט ובאופי היהודי של המדינה. הוא מותיר את ההסדרה של הסוגיות הללו כמעט ליד המקרה. המאבק על שאלות דת ומדינה בבחירות האחרונות ממחיש את הצורך בשינוי, ויוצר הזדמנות לעשותו.

מהם ההסדרים הרצויים בסוגיות דת ומדינה המרכזיות? ברבות השנים הוצעו פתרונות רבים על הרצף שבין הפרדה מלאה בין דת ומדינה נוסח צרפת, למשהו שקרוב יותר למדינת הלכה נוסח סעודיה ואיראן. פתרונות הקצה לא מתאימים לישראל. הפרדה בין דת ומדינה תקרב את ישראל להיות 'מדינת כל אזרחיה' ומדינת הלכה תקעקע את אופיה הדמוקרטי. רוב הציבור לא תומך בפתרונות הקצה. הויכוח המשמעותי נמצא בתווך שביניהם.

אני מבקש להציע אמת מידה לעיצוב הפתרונות ביחסי דת ומדינה והיא – האינטרס הממלכתי. אסביר: בין סוגיות דת ומדינה ישנן סוגיות שההשפעה שלהן היא על הפרט ויחסיו עם אלוהיו בלבד, וישנן שאלות שמשפיעות במובהק על האופי היהודי של המדינה. למשל, השאלה איזו כשרות אדם צורך, או דרך הטבילה של אישה במקווה, נוגעת רק ליחסים שלהם עם האל. אין לה שום השלכה על המדינה ואופיה. בקצה השני, סוגיות שהכרעה בהם משפיעה מאוד על אופיה היהודי של המדינה. הסוגיה הקריטית ביותר היא הגיור.  מאחר וחוק השבות מקנה אזרחות ישראלית למי שהתגייר, השאלה איזה גיור יוכר בישראל נוגעת לא רק לזהותו של המתגייר. היא משפיעה על אופיה היהודי של המדינה. למשל אם קבוצות גדולות מאי שם יעברו גיור קליל וסיטוני ולא תהיה ברירה אלא להכניסן לישראל. בתווך, הסוגיות להן השלכה על אופי המדינה, אבל גם השפעה משמעותית על זכויות הפרט בהן נישואין וגירושין ואופיה של מנוחת השבת בפרהסיה.

הכרה בצורך לעצב את הסדרי דת ומדינה בדרך ממלכתית, כלומר כזו שמתייחסת להשלכות שיש להסדרים על הכלל, משמעה שינוי משמעותי במעורבות של המדינה בהסדרת שאלות דתיות. בשאלות שאין להן שום השלכה שהיא מעבר ליחסים של אדם עם אלוהיו, אל לה למדינה להתערב. לכן מוצע כי המדינה תיסוג באופן מדורג מהסדרה בנושאים כמו כשרות וכללי הטבילה במקווה. באלו המדינה תיתן שירותי דת, אבל לא תקבע מהו הקו ההלכתי שינחה את נתינתם. מנגד, כל עוד לגרים יש זכות לשבות, ברור שהמדינה צריכה להסדיר את שאלת ההכרה בגיור, וזאת על בסיס הסטטוס-קוו. בסוגיה של זכות הבחירה בנישואין, יש מקום למעורבות של המדינה, גם לפי פרמטרים דתיים, אבל שם, כדי לתת חופש בחירה בנישואין צריך ליצור מסלול אזרחי לנישואין. כך גם בסוגיית הפרהסיה של יום השבת. ברור שיש לשמר את האופי המיוחד של יום השבת, ולא להפוך אותה לחול, אבל צריך לאפשר לקהילות שונות להסדיר אותה בתוך מסגרת עקרונית מוסכמת, בדרך שמתאימה להן.

אחד האתגרים המעשיים בהסדרת הסוגיות הללו, הוא האפשרות לדון בהם באופן 'נקי', במנותק מההשלכות שיש להן על ג'ובים ומוקדי כוח, ובדרך שתתעלם, ולו באופן חלקי, מהפוזיציות המסורתיות של 'דתיים' ו'חילוניים'. רוב הישראלים רוצים לחיות במדינה בה ליהודיות יש משמעות, אבל באופן שלא מגביל אותם יותר מדי בבחירותיהם. על הפוליטיקאים שייכנסו לחדר המשא המתן מוטלת החובה לשים לנגד עיניהם את האינטרס הממלכתי ולהגיע לפתרונות בהסכמה.

פורסם לראשונה בישראל היום.