כיצד לצאת מהמשבר החוקתי בישראל?
הדרך ליציבות ומשילות שלטונית עוברת בחיזוק האופוזיציה, מוסד השאילתות ותפקידי הפיקוח של הכנסת על פעולת הממשלה. במקביל נדרשת גם התערבות הציבור באישור תוכן חוקי היסוד. כך נחזק גם את הלגיטימציה של בית המשפט כשומר הסף של החוקה
Flash 90
במגזרים שונים בציבור הישראלי רווחת התחושה כי אנו חיים ברגע של משבר חוקתי. תחושה זו לא פגה עם היוודע תוצאות מערכת הבחירות השנייה ב-2019. עם זאת, אין הסכמה בחברה הישראלית בדבר אופי המשבר וסיבותיו. השבר של קבוצה אחת הוא לעתים חגיגה לקבוצה אחרת. כדאי להתעכב על הסיבות לכך ועל כיווני פיתרון אפשריים, שיבטיחו את המשך התפתחותה התקינה של מדינתנו הצעירה.
שיטת הבחירות היחסית מחלישה את המשילות והיציבות של ממשלות, מגבירה את הסחטנות של מפלגות קטנות, מגדילה את הפלגנות בעם, ומקשה על יצירת אופוזיציה שתיתפס בציבור כאלטרנטיבה פוטנטית לשלטון.רבקה ווייל "תקופת בין השמשות: על סמכויותיה של ממשלת מעבר" משפט וממשל יג 167 (תשע"א). עם זאת, שיטת בחירות זו חשובה לדמוקרטיה שלנו באפשרה ייצוג מיעוטים. ראוי לשקול העלאת אחוז החסימה ל-5-6% כדי לצמצם את מספר המפלגות הקטנות. הדבר יחייב מפלגות עם אג'נדה דומה להתאחד לפני בחירות ולהתגמש כדי לצור קואליציה. העלאת אחוז החסימה תצמצם את תופעת "השבטיות" של החברה הישראלית.
היה מקום ליצור מסגרות פורמליות משמעותיות יותר לטיפוח אופוזיציה שתיתפס כאלטרנטיבה לשלטון. למשל, יצירת "ממשלת צללים," שאותה יאיישו "שרים" מהאופוזיציה בעלי תפקידים מוגדרים, שילמדו את המשרדים, יצברו מומחיות ומוניטין, וישמשו נקודת יחס לתקשורת, באופן שיסייע לצור בציבור תחושה שיש אלטרנטיבה לשלטון. במקום שמירה אזורית, האופוזיציה תפגין גם שמירה אישית על פעולת שרי הממשלה. היה מקום להזרים תקציבים לאופוזיציה, אפילו אולי ברמה של יצירת משרד אופוזיציה רשמי. אין די בהסדרת מעמדו של ראש האופוזיציה אלא דרושה הסדרה של האופוזיציה כקולקטיב.מעמדו של ראש האופוזיציה מוסדר בחוק הכנסת, התשנ"ד-1994.
נוסף לכך, יש לחזק את מוסד השאילתות ותפקידי הפיקוח של הכנסת על פעולת הממשלה. די לראות כיצד הפרלמנט בבריטניה או הקונגרס בארה"ב משתמשים בכלים אלה כדי להוות כלבי שמירה של הדמוקרטיה. בארץ, השרים נוטים לזלזל בשאילתות ולהשיב עליהן באיחור ניכר המוציא את עיקר עוקצן.
גם הממשלה ניזוקה משיטת הבחירות היחסית שלנו וריבוי חברות הקואליציה יוצר תמריצים להעביר הדיון להכרעת גוף מצומצם יותר בדמות הקבינט. כיום, נושאים רבים מוכרעים בקבינט אך הממשלה נושאת באחריות להם, לעתים ללא ידיעת השרים את תוכן הדיונים, ובוודאי ללא קבלת זכות הכרעה באותם נושאים. הדבר מחליש מהאחריותיות ומהדיווחיות של הממשלה, שהם חלק אינטגרלי ממשטר דמוקרטי.
הכנסת נחלשה כגוף מחוקק בשל פעולת חוק הרציפות והשימוש המסיבי בחוק ההסדרים כדי להעביר חוקים רבים, שמוחלת עליהם משמעת קואליציונית. חוק הרציפות אופייני לשיטות של בחירות יחסיות ומביא לכך שתיתכן קריאה ראשונה בכנסת אחת והקריאות הבאות על החוק בכנסות עוקבות. באופן זה, אין כנסת אחת הנושאת באחריות לחקיקה.רבקה ווייל "רציפות בחקיקה במבחן הביקורת" עיוני משפט לז 563 (2016). היה גם ראוי לצמצם באמצעות חקיקה את השימוש בחוק ההסדרים לחוקים שהינם קשורים באופן ישיר ומובהק לתקציב.
אתגר גדול מצוי בשיח הציבורי שלנו. הוא סובל מהקצנה, מדה-לגיטימציה של עמדות אידאולוגיות יריבות, מרדידות ומחוסר כנות. לא כל עמדה שאיננו מסכימים עמה מהווה אבדן של הזהות הלאומית שלנו. די לסיסמאות, לעולם שאין בו מקום לעמדות מורכבות. כך למשל, מנגנון ההתגברות, גם אם אינו רצוי לרובינו, אין פירושו הרס הדמוקרטיה הישראלית. בעולם של מחוקקים ליברליים ובתי משפט שמרניים הוא אפילו ייהפך למנגנון רצוי על מתנגדיו. אף כי חוק יסוד המסדיר תקציב דו שנתי אינו ראוי,רבקה ווייל "חוק יסוד כמחטף חוקתי" הארץ 21.6.2009. אין מקום לקביעת בית המשפט העליון שעקרונות העל של החברה מאוימים על ידיו.בג"ץ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל (פורסם בנבו, 6.9.2017).
כאשר כל יוזמה שאנו מתנגדים לה, נתפסת כ"מלחמה על הבית", שני הצדדים מקשיחים עמדות וקשה להגיע לקשב ולפשרות. שיח בו "הנשקים הלא קונבנציונליים" של החברה בדמות עקרונות העל תופסים מקום מרכזי, ומאיימים תמידית כי יעשה שימוש בהם כדי לבטל חוקי יסוד, הוא שיח המביא להקצנה מיותרת. יש מקום לשימוש משמעותי יותר בכלים הקונבנציונליים העומדים לרשות בתי המשפט בדמות פרשנות. כך, למשל, גם החולקים על תוכנו או על הגיונו של חוק יסוד: מדינת הלאום של העם היהודי יכולים לעשות מאמץ פרשני לפרש חוק יסוד זה באופן העולה בקנה אחד עם שאר חוקי היסוד הקיימים. מדובר בפרק נוסף בחוקת המדינה, ולא בתיקון חוקי יסוד קיימים. הוא צריך להתפרש על רקע המכלול. לכן, אין לפרשו באופן המפחית מאופייה הדמוקרטי של המדינה. אין לפרשו באופן הנוגד את הזכות לשוויון, שהינה חלק מכבודו של האדם.בג"ץ 6427/0 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת פ"ד סא(1) 619 (2006).
אנו ניצבים בפני אתגר כבד ביותר כשקבוצות מיעוטים מבקשות להשתלב בחברה על חשבונן של קבוצות מיעוט אחרות ותוך הדרתן. הן דורשות מבית המשפט שיבחר למי הטענה העדיפה לשילוב. למאבקים אלה תהיינה השלכות ארוכות טווח קריטיות ביותר לגורלה של הדמוקרטיה הישראלית. קריטי שבית המשפט יקרע את המסכה ויבחן את כנות הטענות. לא יתכן ששילובם של חרדים יהא על חשבונן של נשים בצבא או באקדמיה. לכאורה, אם ניקח את הטענות של החרדים ברצינות, אז היה צריך ללכת עם ההיגיון שלהם עד הסוף וליצור עבורם מרחבים סטריליים מאדם. הרי מבחינה דתית מחשבות זימה של גברים על גברים אינן חמורות פחות מאותן מחשבות ביחס לנשים. כפי שטענה זו תדחה על הסף ביחס לגברים, כך היא צריכה להידחות על הסף ביחס לנשים. אנחנו חייבים לשמור מכל משמר על "כורי ההיתוך" של החברה שלנו ולחזק אותם.
ולבסוף, יש צורך להקל על עבודת בית המשפט העליון. המידתיות והסבירות הפכו לכלי טכנוקרטי, תחת עומס התיקים העצום. הגיעה השעה שבית המשפט ימלא תפקיד של בית משפט עליון בלבד, ולא בית משפט לערעורים. כל עוד הרשויות האחרות חשות כי המהפכה החוקתית התרחשה ללא הסכמתן, רפורמה זו עלולה שלא להגיע. הרשויות האחרות כביכול מעדיפות שבית המשפט "ייחנק" עם התיקים ויהא לו פחות זמן להכריע בעניינים הציבוריים.
הגיעה העת לערב העם באישור תוכן חוקי היסוד, באמצעות משאל עם או בחירות הנסבות על חוקי היסוד, כדי לתת להם את אותה לגיטימציה ציבורית שהם כה זקוקים לה. עם לגיטימציה זו, תתחזק גם הלגיטימציה של בית המשפט כשומר הסף של החוקה.
*פרופ' חבר, בית ספר הארי רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה