ניתוח הצבעת האזרחים הערבים בבחירות ספטמבר 2019
אחרי שבבחירות באפריל האחרון הגיע אחוז ההצבעה בחברה הערבית לשפל, הפעם נרשמה עלייה של כ-10%. כמו כן, קולות הערבים העניקו לכחול לבן מנדט, עם למעלה מ-80% מהדרוזים שהצביעו למפלגות יהודיות. מרצ, לעומת זאת, איבדה כמעט שני שלישים מכוחה בקרב הציבור הערבי
Flash 90
שיעור ההצבעה בציבור הערבי בבחירות לכנסת ה-22 היה לוט בערפל עד סמוך ליום הבחירות עצמו. הרשימה המשותפת אמנם התאחדה מחדש כחודשיים לפני הבחירות, אולם ברחוב הערבי לא הורגשה פעילות פוליטית מיוחדת. כינוסי הבחירות של הרשימה המשותפת נחלו הצלחה חלקית בלבד, ייתכן שבשל עיתוי הבחירות, שנקבעו כשבועיים לאחר חופשת הקיץ ורבים בציבור הערבי שהו בחו"ל, גם בשל חג הקורבן, שחל באמצע חודש אוגוסט.
תעמולת הבחירות של הרשימה המשותפת כללה ססמאות קצרות וקליטות, שהדגישו בעיקר את הפוטנציאל הפוליטי שנמצא בידי האזרחים הערבים: "אנחנו מיליון קולות", "איש לא יכול להתעלם ממיליון קולות", "יש לנו כוח". בצד זאת, קמו התארגנויות עממיות (הבולטת שבהן, "קואליציית ה-17 בספטמבר") שגייסו עשרות פעילים צעירים, והכל במטרה להעלות את שיעור ההצבעה בקרב הציבור הערבי. בסופו של דבר, המאמצים נשאו פרי ושיעור ההצבעה בציבור הערבי רשם עלייה ניכרת בהשוואה לבחירות שנערכו באפריל השנה. על פי נתוני ועדת הבחירות המרכזית לכנסת, שיעור ההצבעה ביישובים הערבים והדרוזים עלה ב-10% בהשוואה לבחירות שנערכו באפריל והגיע כעת ל-59.2%.
העלייה בשיעור ההצבעה הורגשה בכל האזורים בהם שוכנים יישובים ערבים - בצפון הארץ, באזור המשולש (במרכז), באזור ירושלים, ובמיוחד באזור הנגב, שם נרשמה העלייה הגדולה ביותר בהשוואה לבחירות לכנסת ה-21 שנערכו באפריל. עלייה ניכרת בשיעור ההשתתפות הייתה גם בקרב המצביעים הערבים בערים המעורבות. העלייה הגדולה ביותר נרשמה בקרב הבדואים בנגב. לראשונה זה זמן רב מימשו יותר ממחצית בעלי זכות הבחירה בנגב את זכותם הדמוקרטית והצביעו בבחירות. הפעילים בשטח נרתמו למפעל הסעות לקלפי כדי לאפשר לתושבי השבטים, המתגוררים במרחק גדול מן הקלפי, להצביע ביום הבחירות.
רוב מכריע של המצביעים הערבים (80.6%) העניקו את קולותיהם לרשימה המשותפת, שזכתה ב-13 מנדטים ושחזרה את ההישג ההיסטורי שלה מ-2015. מנגד, נרשמה ירידה ניכרת בהצבעה למפלגות יהודיות, ורק כחול-לבן זכתה לשיעור תמיכה מכובד ביישובים הערבים. תמיכת הציבור הערבי במפלגה שקולה למנדט אחד, והיא הפכה למפלגה היהודית הבכירה ברחוב הערבי. לעומת זאת, המחנה הדמוקרטי בראשות מרצ צנח ואיבד כמעט שני שלישים מכוחו בהשוואה לבחירות באפריל.
הרשימה המשותפת הפכה, כמו ב-2015, לסיעה השלישית בגודלה בכנסת. למרות זאת, קשה להסיק ולומר שהציבור הערבי "חוזר אל הכנסת" - לכל הפחות מדובר ב"חזרה זהירה". שיעור ההצבעה בציבור הערבי גבוה רק במעט מהרמה הממוצעת שאפיינה אותו בעשור שקדם להקמת הרשימה המשותפת (55.4%). ככל הנראה, הסיבה העיקרית לעלייה בשיעור ההצבעה בציבור הערבי הייתה, כאמור, תגובת-נגד של הרגע האחרון לקמפיין הדה-לגיטימציה של הליכוד, כמו גם היענות למאמצי השכנוע האדירים שהפעילו ראשי עיריות ומועצות מקומיות ערביות, ובראשם ראש העיר נצרת, עלי סלאם, לפיהם על הבוחרים הערבים לתמוך ברשימה המשותפת ביום הבחירות.
רק לפני חמישה חודשים, בבחירות לכנסת ה-21, הגיע שיעור ההצבעה של הציבור הערבי לשפל היסטורי של 49.2%, כשהסיבה העיקרית לכך הייתה האכזבה מהתפרקותה של הרשימה המשותפת כשלושה חודשים קודם לכן. ואולם, חודש ימים לאחר ההכרזה על התפזרותה של הכנסת והקדמת הבחירות, הוקמה הרשימה המשותפת מחדש, ושיעור ההצבעה של הציבור הערבי עלה במידה ניכרת והגיע ל-59.2%. הרשימה המשותפת אמנם הצליחה לשחזר את ההישג ההיסטורי שלה מבחירות 2015 וזכתה ב-13 מנדטים, אך שיעור ההצבעה ביישובים הערביים והדרוזים עדיין לא הגיע לרמתו בבחירות 2015 (63.5%).
למעשה, העלייה בשיעור ההצבעה נרשמה בעיקר הודות לעלייה בשיעור הצבעת האזרחים הערבים. על פי אומדנים המבוססים על נתוני ועדת הבחירות המרכזית, שיעור ההצבעה בקרב האזרחים היהודים נמצא במגמת ירידה קלה בשנים האחרונות: 75% בבחירות לכנסת ה-20 (2015), 72% בבחירות לכנסת ה-21 (אפריל 2019), ו-71% בבחירות לכנסת ה-22. לפיכך, די היה בעלייה משמעותית דיה בקרב הציבור הערבי על מנת שהרשימה המשותפת תשחזר את הישגה ההיסטורי מ-2015. הסיבה לכך היא שהבוחרים הערבים בדרך כלל לא מבזבזים את קולותיהם על רשימות שלא עוברות את אחוז החסימה, וכך בחישוב המנדטים יש לקולותיהם משקל גדול יותר. רק 1.6% מהקולות הכשרים בציבור הערבי ניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה, מרביתם (1.0%) לשתי רשימות ערביות: "האחדות העממית" ו"כבוד ושוויון". לשם השוואה, במישור הכלל ארצי, 2.9% מהקולות ניתנו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה.
השתתפות אזרחי ישראל בבחירות לכנסת, 2019-1999
רוב מכריע (80.6%) של המצביעים הערבים נתנו את קולם לרשימה המשותפת. תוצאות הבחירות מלמדות שהתפלגות התמיכה שהתקבעה בעשור האחרון בין מפלגות ערביות (80%) למפלגות יהודיות (20%) נשמרת בעינה. חלוקה כזו מתקבלת בדרך כלל בסקרי דעת קהל בציבור הערבי, כאשר הנשאלים מתבקשים לציין לאיזה גוף פוליטי הם מרגישים קרובים ביותר בעמדתם, ללא קשר לכוונות ההצבעה שלהם בפועל. תוצאות הבחירות מלמדות שהמסקנה בעקבות הבחירות שנערכו באפריל, כי הציבור הערבי חוזר כביכול לחיקן של המפלגות היהודיות, לא הייתה נכונה. האלקטורט של המפלגות היהודיות בציבור הערבי נשאר קבוע. בשונה מהאלקטורט של המפלגות הערביות, הוא כמעט לא מושפע מתמורות פוליטיות בתוך החברה הערבית (כגון התפרקות הרשימה המשותפת) או מתהפוכות ביחסים שבין ישראל לפלסטינים.
צפון הארץ
בכל הקבוצות נרשמה עלייה בשיעור התמיכה במפלגות הערביות בהשוואה לבחירות שנערכו באפריל, בעיקר בקרב הבדואים והנוצרים, ובמידה מסוימת גם בקרב הדרוזים. רוב גדול (75.6%) של המצביעים ביישובים הערבים והדרוזים בצפון הארץ העניקו את קולם לרשימה המשותפת. עם יישובים אלה נמנים המרכזים האורבניים הגדולים, שרוב אוכלוסייתם מוסלמית ונחשבים באופן מסורתי למוקד ההוויה הפוליטית והלאומית של הציבור הערבי. בכמה ערים גדולות זכתה הרשימה המשותפת ב-90% ואף יותר מהקולות (עראבה – 97.6%; טמרה – 95.2%; נצרת – 91.7%; סח'נין – 89.6%).
דפוסי הצבעה שונים נרשמו לפי חתך דתי ועדתי. רוב הבדואים (66.7%) והנוצרים (66.9%, בארבעה יישובים) הצביעו לרשימה המשותפת, אם כי במידה פחותה מהממוצע האזורי. בקרב הדרוזים נרשמה תמיכה גדולה (84.5%) במפלגות היהודיות, במיוחד בכחול-לבן, שזכתה כמעט במחצית מקולותיהם (45.4%). בקרב הנוצרים בולטת לעין התמיכה במפלגת ישראל ביתנו (11.1%), ככל הנראה בשל שיבוצו של מועמד נוצרי, שאדי חלול, בן הכפר ג'ש (גוש חלב) במקום ה-11 ברשימה (אך לא נכנס לכנסת).
אזור המשולש
באזור המשולש הסתמנה תמיכה גורפת ברשימה המשותפת (91%), במידה דומה לתמיכה שנרשמה במרכזים העירוניים הערביים הגדולים בצפון הארץ. המפלגה היהודית היחידה שזכתה לתמיכה ראויה לציון במשולש היא המחנה הדמוקרטי, בזכות התמיכה בעיסאווי פריג' ממרצ, תושב כפר קאסם. למרות זאת, פריג', ששובץ במקום השישי ברשימת המחנה הדמוקרטי, לא הצליח להיבחר הפעם לכנסת.
אזור ירושלים
באזור ירושלים נכללים שלושה כפרים ערבים השוכנים בפרוזדור ירושלים: אבו גוש, עין נקובא ועין ראפה. הרשימה המשותפת זכתה לתמיכה גדולה (72.3%) ובצד זאת, מפלגת כחול-לבן (12.2%).
אזור הנגב
שיעור ההשתתפות בבחירות של הבדואים בנגב רשם עלייה ניכרת בהשוואה למערכות הבחירות בעשור האחרון, ולראשונה זה זמן רב הוא חצה את רף ה-50%. הרשימה המשותפת זכתה לתמיכה מסיבית מצד המצביעים הבדואים, בעיקר בקרב תושבי שבע העיירות הגדולות ותושבי השבטים (הפזורה הבדואית).
הערים המעורבות
כיצד הצביעו התושבים הערבים בערים המעורבות? כדי לענות על שאלה זו נדגמו קלפיות בכל עיר שבהן שיעור ההצבעה למפלגות הערביות היה גבוה במיוחד, ובכל מקרה גבוה משיעור הערבים באוכלוסיית העיר. תוצאות הבדיקה הן אומדן לשיעור ההצבעה של התושבים הערבים, ובעיקר מלמדות על מגמה המשמשת להשוואה עם הממוצע העירוני או עם שיעורי הצבעה בעבר, גם אם אין מדובר בתוצאה מדויקת.
ממצאי הבדיקה מלמדים שבדרך כלל, שיעור הצבעת הערבים בערים המעורבות נמוך מהשיעור העירוני הכללי, אולם בהשוואה לבחירות שנערכו באפריל, בכל הערים נרשמה עלייה ניכרת בשיעור הצבעת התושבים הערבים. שיעורי הצבעה גבוהים מהממוצע העירוני נרשמו בקרב מצביעים ערבים במעלות-תרשיחא ובנוף הגליל (נצרת עילית). שיעורים אלה אף גבוהים מהממוצע הכללי ביישובים הערבים.
השוואת הישגי הרשימה המשותפת בבחירות האחרונות עם הישגי המפלגות הערביות בבחירות שנערכו באפריל מלמדת שהעלייה בתמיכה ברשימה המשותפת נרשמה בכל שלושת סוגי היישובים: יישובים ערבים ודרוזים, הערים המעורבות, ויישובים שונים ברחבי הארץ. בקטגוריה אחרונה זו נכללים יישובים דוגמת ירושלים, באר שבע וכרמיאל, שאמנם אינם מוגדרים "יישובים מעורבים" על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ואינם נחשבים כאלה בשיח המחקרי העוסק במיעוט הערבי בישראל, אולם מתגוררים בהם לא מעט תושבים ערבים. בשלוש הערים הללו זכתה הרשימה המשותפת ב-4,500 קולות בקירוב. גם אם ניקח בחשבון שמרבית הקולות שניתנו לרשימה המשותפת בשלוש הערים האלה הגיעו מצד מצביעים ערבים המתגוררים בהן, הרשימה המשותפת זכתה לתמיכה לא מבוטלת בשאר היישובים שאוכלוסייתם רובה ככולה יהודית (4,900 קולות בקירוב) וגם בקרב המצביעים במעטפות כפולות (11,800 קולות בקירוב).
בעקבות הבחירות האחרונות, המפלגה היהודית הגדולה ביותר בציבור הערבי היא כחול-לבן. הבוחרים הערבים העניקו למפלגה בקולותיהם מנדט אחד – תרומה לא מבוטלת בהתחשב בפער הסופי שנרשם בין כחול-לבן (33 מנדטים) לליכוד (32 מנדטים).
השוואת הישגי המפלגות היהודיות בשתי מערכות הבחירות האחרונות מלמדת שכחול-לבן היא היחידה ששימרה את כוחה ברחוב הערבי. מרצ, שקיבלה בבחירות הקודמות מהבוחרים הערבים מנדט אחד והתמודדה הפעם במסגרת המחנה הדמוקרטי, קרסה ואיבדה שני שלישים מכוחה ביישובים הערביים. שתי מפלגות אחרות שהתחזקו מעט ברחוב הערבי הן מפלגת העבודה ו"ישראל ביתנו". בצד זאת, התמיכה הערבית בליכוד ובש"ס פחתה.
לראשונה מבחירות 2003 אין למפלגות השמאל, העבודה ומרצ, שום נציג ערבי או דרוזי בכנסת. גם מטעם מפלגת הליכוד אין כעת שום נציג ערבי או דרוזי בכנסת. בכנסת הנוכחית יש רק שני נציגים דרוזים מטעם מפלגות יהודיות: ע'דיר מריח (כחול-לבן) וחמד עמאר (ישראל ביתנו).
הרשימה המשותפת שחזרה את ההישג ההיסטורי שלה מהבחירות ב-2015. המצביעים הערבים "נהרו לקלפיות", אם כי במידה פחותה בהשוואה ל-2015. המצביעים הערבים הוכיחו שהם כוח משמעותי במערכת הפוליטית הישראלית. הכדור עובר כעת מהציבור אל הכנסת, לידי הרשימה המשותפת, שהוקמה מחדש. סקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה – מדד הדמוקרטיה הישראלית ושותפות בערבון מוגבל – מלמדים שרמת האמון של הציבור הערבי בכנסת ובמפלגות די נמוכה. הציבור הערבי מתייחס הפעם לנציגיו בכנסת באופטימיות זהירה יותר. הוא אינו מחכה להתנצלות על שגיאות העבר, אלא מחכה לפירות העשייה בעתיד. מבחנם האמיתי של חברי הכנסת ברשימה המשותפת יהיה לתרגם את האמון המחודש שקיבלו מהציבור לפירות פוליטיים שייטיבו עם הציבור בחזרה.