הריגת מחבלים מנוטרלים בזירות פיגוע

הנתונים שבמאמר שלפניכם מעידים על תמיכה ציבורית רחבה לביצוע מעשי לינץ' במחבלים. לפיכך, הם מהווים קריאת השכמה למנהיגות החברתית והפוליטית של כלל הקבוצות המרכיבות את הפסיפס הישראלי, ובמיוחד למי שמשתייכים לימין, לקבוצות הדתיות, ולקהילת יוצאי מדינות בריה"מ.

בשבועות האחרונים אירעו לא מעט מקרים, שבהם אזרחים ישראלים שנקלעו לזירות פיגוע ניסו להרוג בידיהם מחבלים פלסטינים – או מי שנחשדו ככאלה – גם אחרי שנוטרלו ונלקחו מהם כלי נשקם. מציאות זו מזעזעת כל ישראלי אשר עקרון שלטון החוק מהווה עבורו מצפן. מטרידה במיוחד ההיסחפות המתלהבת, הספונטנית-לכאורה, להריגת אדם אחר; החלטה ללא תכנון מוקדם המהווה הפרה מהירה אך מודעת של הלכת תשתית במסורת היהודית ועקרון יסוד במשטר הדמוקרטי – "לא תרצח". מה יכול להסביר תופעה זו, אשר הולכת והופכת לנפוצה בגל הטרור הנוכחי?

"לינץ'" הוא מקרה שבו אזרחים מן השורה מוציאים להורג ללא משפט אדם שנחשד כי ביצע פשע או שמהווה איום חברתי.מתוך מילון קיימברידג'. המונח "לינץ'" שימש לתיאור מעשי רצח מאורגנים, בעיקר נגד שחורים, בדרום ארצות הברית לאחר סיום מלחמת האזרחים וביטול העבדות. מונחים נוספים המופיעים בספרות לתיאור תופעות דומות הם vigilantism, extrajuridical punishment, או citizen-administered justice. הלינץ' עלול להיות מופנה כלפי אנשים מקבוצה אתנית, גזעית או לאומית יריבה המואשמים בפשעים שונים, או כלפי פושעים או מי שנתפסים ככאלה מתוך אותה הקבוצה האתנית עצמה. המחקר האקדמי בנושא מתמקד אמנם בתחושת הליכוד החברתי של המשתתפים במעשי הלינץ' ובמאפייניהם האישיים-פסיכולוגיים, אולם לא פחות מכך הוא טוען כי אווירה חברתית התומכת בנטילת החוק בידיים היא תנאי הכרחי לביצוע מעשים אלה. פעמים רבות תפיסה חברתית רווחת, ולפיה המדינה, על מערכת המשפט וגורמי אכיפת החוק שלה, אינה מענישה כראוי פושעים, עלולה לדחוף אזרחים פשוטים לבצע מעשי הרג מתוך תחושה שמעשיהם יתקבלו בהבנה ובתמיכה של ממש בקרב החברה הסובבת.ראו למשל, Daniel Zizumbo-Colunga, "Explaining Support for Vigilante Justice in Mexico", Americas Barometer Insights: 2010(39): pp. 1–12. ראו גם המאמר הבא המסכם בחלק התיאורטי שלו כמה מן ההסברים המרכזיים בנושא: Nicole E. Hass (2012), "Public support for vigilantism: an experimental study", Journal of Experimental Criminology 8(4): pp. 387–413.

במדד השלום של חודש אוקטובר 2015, אשר ערכו פרופ' אפרים יער ופרופ' תמר הרמן,מדד השלום של חודש אוקטובר 2015 נערך בחסות תכנית אוונס לגישור ופתרון סכסוכים באוניברסיטת תל אביב ומרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות של המכון הישראלי לדמוקרטיה. הסקר נערך בטלפון על ידי מכון המחקר "מדגם" בימים 28–29 באוקטובר 2015, בקרב 600 מרואיינים (מתוכם 500 יהודים), המהווים מדגם ארצי מייצג של כלל האוכלוסייה הבוגרת בישראל בגילאי 18 ומעלה. טעות הדגימה המרבית לכלל המדגם היא 4.1%± ברמת ביטחון של 95%. לנתוני הסקר המלאים, ראו: http://www.peaceindex.org. נבדק שיעור התמיכה של האוכלוסייה היהודית בישראל במעשים מסוג זה. מפתיע לגלות שרוב הנשאלים היהודים בסקר, 53%, הסכימו עם האמירה ש"צריך להרוג במקום כל פלסטיני שעשה פיגוע נגד יהודים, גם אם הוא נתפס וברור שאינו מסכן את הסביבה". רק 44% מן הנשאלים היהודים לא הסכימו עם האמירה, המנוגדת בבירור לחוקי מדינת ישראל. התמיכה בהרג חוץ-משפטי גבוהה במיוחד גם בהשוואה בינלאומית. לדוגמה, כאשר נשאלו בעשור הקודם אזרחים במדינה מוכת הפשיעה, מקסיקו, אם הם תומכים בכך שאזרחים ייקחו את החוק לידיהם כאשר הממשלה אינה מענישה את הפושעים, 20%–30% מהמשיבים השיבו בחיוב.מתוך סקר ה-AmericasBarometer של מקסיקו מן השנים 2004, 2006 ו-2008. שיעור זה אמנם אינו נמוך, אך מדובר כמחצית מן התמיכה של הציבור הישראלי-יהודי בסוגיה דומה.

מי תומך בהריגת מחבלים שאינם מסכנים את הסביבה בזירת פיגוע?

האם התמיכה בלקיחת החוק לידיים היא נחלתן של קבוצות חברתיות מוגדרות, או שמא מדובר בהסכמה חוצת מחנות? התוצאות מראות שאכן יש קבוצות חברתיות בעלות נטייה לתמוך בהריגת מחבלים מנוטרלים, אולם תמיכה בלתי מבוטלת בכך נמצאת גם בקרב אנשים המשייכים עצמם לקבוצות שלכאורה, אם היינו מסתמכים על השיח הלעומתי השגור בישראל, אינן אמורות לתמוך בו.יודגש כי הסקר בודק את עמדות הציבור של אלה התומכים במעשי לינץ' ולא את הפרופיל האישי של מי שהשתתפו בפועל במקרים כאלה. לפיכך דרוש מחקר נוסף כדי להבין מהו הפרופיל החברתי של אלה שנטלו חלק במעשי הלינץ' עצמם.

ההבדלים הבולטים ביותר התגלו כאשר בדקתי את שיעורי התמיכה בחלוקה לפי זרמים פוליטיים על הרצף ימין–שמאל מהבחינה המדינית-ביטחונית (תרשים 1). בימין כשלושה רבעים תמכו בלקיחת החוק לידיים, לעומת כשליש ומטה במרכז ובשמאל. מתברר שוב כי יש בסיס אמפירי לסברה כי בימין הפוליטי בישראל הדגש הלאומי מוביל לכרסום באחיזה בערכים דמוקרטיים יסודיים דוגמת שלטון החוק.ראו למשל נתוני מדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

בהמשך לכך, ניתוח השאלה לפי הצבעה בבחירות 2015 (תרשים 2) מראה כי מצביעי מפלגות הימין, המפלגות הדתיות, והמפלגות המזוהות עם יוצאי ברית המועצות (ש"ס, ישראל ביתנו, הבית היהודי והליכוד) נטו לתמוך באופן בולט יותר בהריגת מחבלים בזירות פיגוע. ועם זאת, גם כאן כרבע ממצביעי מפלגות השמאל (מרצ והמחנה הציוני) וכמחצית ממצביעי מפלגות המרכז (כולנו ויש עתיד) תמכו במעשי הלינץ'. אנו רואים אפוא שהכרסום בעקרון שלטון החוק מאפיין קהלים רחבים המשתייכים לכל הקשת הפוליטית בציבור היהודי.

בבדיקת שיעורי התמיכה בהיגד בחלוקה לקבוצות השתייכות על הרצף הדתי-חילוני (תרשים 3) נמצא שחרדים תמכו יותר בהריגת מחבלים פלסטינים בזירות פיגוע (68%) וחילונים פחות (46%). שאר הקבוצות ממוקמות בתווך. עם זאת, ההבדלים אינם גדולים מאוד: גם בקבוצה החילונית כמעט מחצית מן המשיבים תמכו בלקיחת החוק לידיים, ומן הצד האחר כשליש מן החרדים התנגדו לכך. נתון מעניין הוא כי נשים המגדירות עצמן מסורתיות נטו לתמוך בכך בשיעור גבוה הרבה יותר מגברים מסורתיים (67% לעומת 45% בהתאמה). באשר לקבוצות הדתיות לא התגלה הבדל סטטיסטי מובהק בין גברים לנשים. כנראה יש צורך במדידות נוספות כדי לקבוע אם מדובר בממצא מתמשך הדורש הסבר.

תרשים 4 מלמד על הבדלים בין קבוצות מוצא (עדות) שונותהחלוקה לפי עדות נעשתה לפי דיווח עצמי של המשיבים על ארץ לידתם וארץ לידת האב. קוטלגו כמזרחים מי שהם או אבותיהם נולדו באחת ממדינות אסיה או אפריקה; אשכנזים הם ילידי מדינות אירופה או אמריקה ובניהם; יוצאי ברית המועצות לשעבר הם מי שהם או שאבותיהם נולדו באחת ממדינות אלה; צברים מוגדרים כאן כמי שגם הם וגם אביהם נולדו בישראל. בתמיכה בהריגת מחבלים בזירות פיגוע, אולם הם בולטים פחות מן המקובל בשיח הציבורי בישראל. שיעורי התמיכה הגבוהים ביותר מאפיינים את יוצאי מדינות ברית המועצות לשעבר ואת הצברים (63% ו-59%, בהתאמה). מעט פחות ממחצית מהמזרחים תמכו בהיגד, ושיעור התמיכה הנמוך ביותר התגלה בקרב אשכנזים. שיעור התמיכה הגבוה בלקיחת החוק לידיים גם בקרב יוצאי רוסיה וגם בקרב צברים מחזק את הסברה שאין לתלות את הכרסום בתמיכה בשלטון החוק בהשפעותיה של התרבות הפוליטית הלא דמוקרטית שמאפיינת את מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר, אלא שכנראה עמדתם הפוליטית הימנית-ישראלית של רבים מיוצאי ברית המועצות כיום מסבירה זאת טוב יותר.

אולי מטריד מכול הוא הממצא ששיעורי התמיכה בלקיחת החוק לידיים גבוהה בהרבה בקרב צעירים. כ-70% מבני קבוצת הגיל 18–24 תומכים בכך, לעומת כמחצית ומטה מבני 35 ומעלה. בבדיקת שיעורי התמיכה בהיגד לפי קבוצות הגיל בתוך מחנה הימין בלבד (תרשים 5), התגלו הבדלים ניכרים: מי שמשתייכים לדור הצעיר (גילאי 18–34) או לגיל הזהב (גילאי 65 ומעלה) תמכו בהריגת מחבלים בזירות הפיגוע בשיעורים גבוהים מאוד (כ-70%–80%), ולעומתם גילאי הביניים (גילאי 45–64) תמכו בהיגד זה במידה בינונית (כ-50%). לא נמצאו פערים שיטתיים בין קבוצות הגיל במחנה המרכז והשמאל. ממצא זה מלמד על פער בתוך מחנה הימין בין דור ההורים, המהווה ברובו את ההנהגה הפוליטית העכשווית, ובין דור הבנים ודור הסבים המוכנים להתיר חריגה משמעותית מעקרון שלטון החוק לטובת מה שנתפס בעיניהם כענישה ראויה של מחבלים.

ניתוח רב-משתני של התמיכה בהרג מחבלים בזירות פיגוע

כדי להעריך את השפעתם המשותפת של כלל הגורמים שהוזכרו על מידת התמיכה בהרג מחבלים בזירות פיגוע ביצעתי ניתוח רב-משתני שאליו הוכנסו המשתנים מין, גיל, קבוצה דתית, זרם פוליטי והשתייכות עדתית (ראו בנספח, מודל 1). בהמשך לנתונים שהובאו קודם, גם ניתוח זה מראה כי המנבא החזק ביותר לתמיכה בהיגד האמור הוא ההשתייכות לזרם פוליטי מדיני-ביטחוני. לאחר מכן ישנה השפעה של המין (נשים תומכות יותר מגברים) ושל השתייכות לקבוצת יוצאי ברית המועצות או הצברים. התוצאה שלפיה אין השפעה של ההשתייכות לקבוצה דתית או לקבוצה חילונית על התמיכה בהיגד מוסברת בכך שיש מתאם מסוים בין ימניות ודתיות (או בין שמאלניות וחילוניות), כך שהשפעתה של הדתיות מתבטלת בניתוח הרב-משתני. 

הממצא המעניין ביותר בניתוח הרב-משתני הוא שכל המשתנים שבדקתי מסבירים לא יותר מאשר 17.5% מן השונות בתשובות שניתנו להיגד התומך בהריגת מחבלים במקום הפיגוע. לפיכך, יכולתנו לנבא תמיכה במעשי לינץ' לאור החלוקות החברתיות-דמוגרפיות השגורות בשיח הישראלי (דתיות, ימניות, גיל, עדה וכד') היא מוגבלת. מתברר כי הכרסום בעקרון שלטון החוק משתרע לאורכה ולרוחבה של הציבוריות הישראלית-יהודית בישראל.

האם תמיכה במעשי לינץ' נובעת מאי-אמון במוסדות הביטחוניים וביכולת האכיפה שלהם?
לאור תוצאות אלה, שיערתי כי אפשר שהתמיכה במעשי לינץ' נובעת בעיקר מאי-אמון במערכות השלטון האמונות על אכיפת החוק כנגד מפגעים, המוביל להעדיף הוצאה להורג של המחבלים במקום ביצוע הפשע על פני העמדתם לדין. לשם כך, השוויתי את מידת התמיכה בהריגת מחבלים בין מי שנתנו ציונים טובים וגרועים לארבעה מוסדות שלטוניים וביטחוניים מבחינת אופן התמודדותם עם גל הטרור הנוכחי: ממשלת ישראל, צה"ל, שירות הביטחון הכללי ומשטרת ישראל (תרשים 6).

התוצאות מאששות במידת מה את ההשערה. מי שנתנו ציון גרוע לצה"ל, למשטרה או לשב"כ על תפקודם בגל הטרור הנוכחי גם נטו לתמוך יותר בלקיחת החוק לידיים. לא התגלה הבדל בין מי שנתנו ציון טוב או גרוע לממשלת ישראל. עם זאת, מן הראוי לסייג כאן את דבריי: מכיוון שמרבית היהודים בסקר נתנו ציונים גבוהים מאוד לשלושת המוסדות הביטחוניים האמורים,93% נתנו ציון טוב מאוד או די טוב לצה"ל, 84.5% למשטרה ו-73% לשב"כ. רק 39% נתנו ציון טוב מאוד או די טוב לממשלת ישראל. הרי שעדיין מרבית מי שתמכו בהרג מחבלים מגיעים מהקבוצה שנתנה ציון גבוה למוסדות הביטחוניים. המסקנה מן הניתוח היא שאמון נמוך במוסדות הביטחוניים אכן מעלה את התמיכה בלקיחת החוק לידיים, אולם זהו אינו המשתנה המסביר היחידי וגם לא המרכזי לתמיכה בעמדה זו.

בהמשך לכך, בדקתי אם התמיכה בהריגת המחבלים בזירות הפיגוע נובעת מתפיסה של האזרחים שהעונשים שמטילה מערכת המשפט על המחבלים הפלסטינים קלים מדי, ומשום כך עדיף לתת "היתר" לענישה חמורה יותר בשטח (תרשים 7). יש מתאם הדוק בין התמיכה בשני ההיגדים. מתוך מי שענו שהעונשים שמטילים על מחבלים פלסטינים קלים מדי 63% תמכו בלקיחת החוק לידיים, ומתוך מי שהשיבו אחרת (הענישה מתאימה, קלה מדי, או מי שלא ענו) רק 28% תמכו בכך.

גם ניתוח רב-משתני נוסף שערכתי (נספח, מודל 2) מראה כי העמדה לגבי כובד הענישה משפיעה במובהק על התמיכה בהריגת המחבלים. הניתוח מראה כי להשתייכות לזרם פוליטי ולעמדה בנושא ענישה יש השפעה דומה על העמדה בנושא לקיחת החוק לידיים. לפיכך אם המערכת הציבורית מעוניינת להתמודד עם העמדה הבעייתית לגבי שלטון החוק שנסקרה במאמר זה, הרי שהיא אינה יכולה להסתפק בשיג ושיח מוסרי, אלא עליה צריכה להבהיר מדוע לקיחת החוק לידיים אינה מוצדקת גם מהבחינה המעשית. כך עליה לעלות נימוקים דוגמת אלה: התנהגות כזו עלולה לפגוע בביטחון האזרחים בגלל טעויות נפוצות בזיהוי; היא אינה מוצדקת לאור מאמצי הענישה הכבירים של מערכת הביטחון; והיא מטילה עומס נוסף על המשטרה והצבא בתקופה עמוסה ממילא.

סיכום

הנתונים מעידים על תמיכה ציבורית רחבה בביצוע מעשי לינץ' במחבלים. לפיכך יש בהם קריאת השכמה למנהיגות החברתית והפוליטית של כלל הקבוצות המרכיבות את הפסיפס הישראלי, ובייחוד לאלה המשתייכים לימין, לקבוצות הדתיות ולקהילת יוצאי מדינות ברית המועצות. האחריות נחוצה במיוחד בהתחשב בתמיכה הרבה שיש ללקיחת החוק לידיים דווקא בקרב צעירים יהודים. יש צורך באמירה ברורה, כזו שאינה יכולה להתפרש לשני פנים, שעקרון ההגנה העצמית תקף רק כל עוד המחבל מהווה סכנת חיים מיידית, ולא אפילו רגע אחד לאחר מכן. הלינץ' באזרח הזר בבאר שבע שזוהה בטעות כמחבל מוסיף לצו המוסרי גם צידוק פרקטי-רציונלי: חריצת הדין בשטח מובילה לטעויות הרות אסון, שאין מהן דרך חזרה, ואשר עשויות להימנע בסבירות גבוהה מאוד אם ימוצה הדין עם המחבלים על ידי רשויות אכיפת החוק המוסמכות.

נספח: רגרסיה לינארית רב-משתנית לשיעור התמיכה בהיגד "צריך להרוג במקום כל פלסטיני שעשה פיגוע נגד יהודים, גם אם הוא נתפס וברור שאינו מסכן את הסביבה"

	מודל 1		מודל 2
	מקדם	מקדם מתוקנן	מקדם	מקדם מתוקנן
מין	0.305 ***  (0.106)	0.125	0.302 ***	0.125
גיל	0.001-  (0.003)	0.010-	0.002	0.003
זרם פוליטי (ימין/שמאל)	0.418- *** (0.053)	0.378-	0.335- ***	0.295-
קבוצה דתית	0.018-  (0.046)	0.018-	0.006-	0.006-
יוצא בריה"מ	0.353 ** (0.159)	0.123	0.275 *	0.089
מזרחי	0.018-  (0.153)	0.007	0.057-	0.021-
צבר	0.277 * (0.160)	0.106	0.283 *	0.111
עונשים שמטילים על מחבלים קלים מדי	-	-	0.668 ***	0.251
קבוע	3.065 *** (0.336)		2.271 ***
Adjusted R-square	0.175		0.224
תצפיות	453		444

משתנה הבסיס של משתני הדמה למוצא הוא יהודים ממוצא אשכנזי. 
* מסמן מובהקות ברמה של 0.10
** מסמן מובהקות ברמה של 0.05
*** מסמן מובהקות ברמה של 0.01