סקר עמדות הציבור בנושאי מדיניות כלכלית

כרבע מהציבור הישראלי נותן ציון נכשל למדיניות הכלכלית של הממשלה היוצאת, בעיקר בגלל סדרי עדיפויות לא טובים וחוסר אכפתיות של ההנהגה. סקר מיוחד לקראת בחירות 2019 מועד ב', מגלה כי רוב הציבור מביע חשש שהעלאת מיסים לא באמת תופנה לטיוב השירותים שהמדינה מעניקה לאזרחים, ושלמעשה אין משמעות להצהרות או הבטחות כלכליות ללא כיסוי

Flash 90

שבועיים וחצי לבחירות, סקר מיוחד של המכון הישראלי לדמוקרטיה שמתפרסם היום (א') מגלה כי הציבור הישראלי מוטרד מסוגיות כלכליות-חברתיות שונות, וסבור כי נדרשת הגדלת תקציב הבריאות, החינוך, הרווחה והתחבורה. אחוזי התמיכה בהעלאת תקציב הביטחון נמוכה באופן משמעותי. כמו כן, כרבע מהישראלים לא מבינים כלל בנושא הגירעון התקציבי שמדינת ישראל נמצאת בו, ושליש תומכים בקיצוצים תקציביים רוחביים בכל משרדי הממשלה על מנת לצמצמו.

פרופ' קרנית פלוג, סגנית נשיא במכון הישראלי לדמוקרטיה, מציינת כי "לציבור יש עמדה ברורה לגבי סדרי העדיפויות החברתיות כלכליות, כאשר הרוב המכריע (93%) מעוניין בהגדלת חלקו של תקציב הבריאות. הספקנות שהציבור מביע באשר לעובדה שהסוגיות החברתיות-כלכליות יכריעו את הבחירות, קשורה בין היתר לדעה הרווחת העולה מהסקר, שאין משמעות להצהרות או הבטחות כלכליות ללא כיסוי. הציבור דווקא מגלה אחריות - רק מיעוט קטן (11%) חושבים שנכון להגדיל את השירותים באמצעות הגדלת הגירעון. בהקשר זה, מעניין שהסיבה המכרעת לחוסר הנכונות של הציבור לשלם יותר מסים נעוצה בחוסר האמון כלפי הממשלה, המביע חשש שהעלאת מסים לא באמת תופנה לטיוב השירותים שהמדינה מעניקה לאזרחים".

דפנה אבירם ניצן, מנהלת המרכז לממשל וכלכלה במכון הישראלי לדמוקרטיה: "הסקר מלמד על שביעות רצון נמוכה של הציבור מתפקוד הממשלה בתחומים החברתיים-כלכליים, כשהסיבה המרכזית לכך היא סדרי עדיפות לא טובים וחוסר אכפתיות של ההנהגה. למעשה, הציבור מביע אי-אמון במדיניות הכלכלית של הממשלה – רובם לא מאמינים שהעלאת המסים תופנה ליותר שירותים לאזרח ולכן גם אינו מוכן לשלם יותר מסים. כל זאת, למרות שלדעת רובם יש צורך בהגדלת שירותים בתחומי הבריאות, חינוך, רווחה ותחבורה".

להלן עיקרי הממצאים:

המדיניות הכלכלית של ממשלת ישראל

45% מהישראלים נתנו למדיניות הכלכלית של הממשלה ציון נמוך (26% מתוכם נתנו לה ציון נכשל), לעומת 24.5% שהעניקו לממשלה ציון טוב עד מצוין. ציון נמוך יותר ניתן על ידי המשיבים הערבים (63%), החילונים (54%) ובעלי רמת הכנסה נמוכה (50%).

ביטחון לפני הכל? חשיבה מחדש על חלוקת תקציב המדינה

כ-38% בלבד מהציבור הישראלי סבורים כי יש להגדיל את תקציב הביטחון, לעומת 28% הסבורים שיש דווקא להקטינו. זאת, בעוד רוב מוחלט בקרב הישראלים (93%) סבורים שיש להגדיל את חלקו של תקציב הבריאות בתקציב המדינה. 82% חושבים שיש להגדיל גם את תקציב החינוך. מעניין לראות כי 90% מהערבים סבורים שיש להגדיל את תקציב החינוך. שיעור גבוה מהציבור הישראלי תומך גם בהגדלת תקציב הרווחה (72%) והתחבורה (71%).

הגדלת שירותים מול העלאת מסים

רוב הישראלים (86%) סבורים כי יש להגדיל את השירותים החברתיים (כגון חינוך, בריאות, ביטחון סוציאלי ותחבורה), אך רק 37% מהם מוכנים לשלם יותר מסים על מנת לממן את הגדלת השירותים. מעל למחצית (54%) מהצעירים (18-24) אמרו שהיו מוכנים לשלם יותר מסים לשם כך, לעומת כרבע (26%) מהמבוגרים בני 55-64.
עוד עולה כי ככל שרמת ההכנסה עולה, כך עולה גם הנכונות לשלם יותר מסים בתמורה ליותר שירותים- 30% בקרב בעלי הכנסה מתחת לממוצע, 37% בקרב בעלי הכנסה ממוצעת, ו-50% בקרב בעלי הכנסה מעל הממוצע.
מבין מי שהשיבו כי אינם מוכנים לשלם יותר מסים, 75% אמרו כי הסיבה לכך היא שהם אינם מאמינים שההכנסות הנוספות ממסים יופנו לתוספת שירותים אזרחיים.
85% מהציבור הישראלי תומך בהגדלת קצבאות הזקנה, וכמחצית (51%) אף היו מוכנים לשלם יותר לביטוח הלאומי על מנת לממן זאת. הנכונות לעשות זאת עולה בהדרגה עם הגיל- 44% תומכים בכך בקרב הצעירים (25-34), לעומת 61 אחוזי תמיכה בקרב המבוגרים (65+).

שביעות רצון מהמצב הכלכלי האישי

כ-35% מהציבור הישראלי אינו מרוצה ממצבם הכלכלי, לעומת 29% שאמרו כי הם שבעי רצון. חוסר שביעות רצון בולט נמצא בקרב הערבים (60%), בעלי הכנסה נמוכה (47%). כמו כן, מניתוח על פי גיל עולה כי שיעור שבעי הרצון יורד בהדרגה עם הגיל – מ-34% בקרב הצעירים בני 18-24, עד לשפל של 21% בגיל 35-44. בגיל 45, לעומת זאת, המגמה מתהפכת, וניכר שיפור בשביעות הרצון ממצבם הכלכלי של בני 45-54 (27%), גיל 55-64 (36%), ומגיע לשיא של 46% בקרב בני 65+.

הסקר נערך בחודש יולי 2019 על ידי מכון סמית עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה, בקרב כלל האוכלוסייה בישראל. גודל המדגם בכלל הסקר: N=503 (אלא אם צוין אחרת על גבי הגרף). המדגם מהווה מדגם מייצג של האוכלוסייה בהתפלגות על פי מגדר, גיל, אזור מגורים, לאום, השכלה, ומידת דתיות (בקרב יהודים).