שחיקת ערכים חברתית

השינוי שחל בחודשים האחרונים בתפיסה לגבי שילוב אנשי עוצמה יהודית ברשימת הימין המאוחד – מהסברים מצטדקים ומתנצלים לנחרצות והצדקה אסטרטגית, וכן ההחלטה על מתן פרס על מפעל חיים בספרות תורנית לרב יצחק גינזבורג, הם חלק מהתהליך ההדרגתי של שחיקת הנורמות הערכיות שעובר על חלקים בחברה הישראלית

Flash 90

לפני כמה חודשים, כשהרעיון לשלב את אנשי עוצמה יהודית ברשימה משותפת לבית היהודי ולאיחוד הלאומי עלה לראשונה, הוא לווה בהמון הסברים אפולוגטיים. שני ראשי המפלגות השותפות לשידוך, הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ', מיהרו להבהיר שאמנם הם מסתייגים ממשנתו של הרב מאיר כהנא, שאותו מתיימרים להמשיך אנשי עוצמה יהודית, אבל למען קיום שלטון הימין אין ברירה - מה גם שאנשי עוצמה יהודית הם כבר גרסה מרוככת ופחות גזענית של כהנא, וזה בכלל יהיה רק בלוק טכני שחלקיו ייפרדו לשלום מיד אחרי הבחירות.

בשבועות האחרונים, כאשר צירוף עוצמה יהודית שוב עלה על הפרק, כבר נעלמו כל ההסברים האפולוגטיים: אף אחד כבר לא הרגיש מבוכה מול עצם השידוך וממילא גם לא צורך להבהיר את ההסתייגות ממשנתו של כהנא, או שמדובר רק בבלוק טכני. אדרבה, ליו"ר עוצמה יהודית הוצע לא רק מקום שנחשב ריאלי ברשימה, אלא גם תפקיד סגן יו"ר הכנסת. בסוף, אנשי עוצמה יהודית הם שהחליטו שלא להצטרף, וצריך רק לקוות שאכן, כמו שטרחו להאשים, שר החינוך לשעבר נפתלי בנט עשה הכל כדי לטרפד במכוון את כניסתם. אם צדקו, בנט רק הציל בכך משהו מכבודה הערכי של הציונות הדתית.

והנה, השבוע שלב חדש בהקצנה: פרס על מפעל חיים בספרות תורנית עומד להיות מוענק ביום חמישי לרב יצחק גינזבורג. למי ששכח: מדובר ברב שכתב את החוברת המשבחת את ד"ר ברוך גולדשטיין, שביצע טבח ב-29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה. זה האיש שנתן את ברכתו לספר "תורת המלך", העוסק ב'הלכות רציחת גוי', ומתיר במצבים מסוימים אפילו הריגת תינוקות ערבים, מתוך חשש שבהתבגרם יהפכו למחבלים. זה האיש שבכתביו ובדרשותיו חוזר שוב ושוב הרעיון של הצורך להחליף את הדמוקרטיה הישראלית במדינת הלכה, שתנהג מן הסתם כלפי הציבור הערבי ברוח 'תורת המלך'.

הגוף שמעניק את הפרס לרב גינזבורג הוא גוף מקומי קיקיוני בגבעת שמואל, אבל חבר השופטים שהעניק את הפרס הוא אכן מכובד ומרשים. שותפים בו, למשל, הרב יהושע שפירא לצד פרופ' שלום רוזנברג, בעבר ממייסדי התנועה הדתית המתונה "מימד". במודעות שהודיעו על הפרס ועל טקס הענקתו צוינו גם משרד החינוך והמועצה המקומית גבעת שמואל כשותפים למימון האירוע (מאוחר יותר הודיעו שני הגופים שהם מסירים את חסותם מן האירוע).

זאת ועוד, ביום העיון המלווה את הענקת הפרס אמורים להשתתף גם גיבורי המערכה הקודמת, החברים פרץ וסמוטריץ'. פרץ עדיין מרגיש קצת נבוך, ובדבריו עדיין ניכרים סימני אפולוגטיקה. הוא הסביר לעיתונאים שהוא משתתף רק בחלק העיוני של היום, ואין לו או למשרדו שום חלק בעצם הענקת הפרס לגינזבורג. לעומתו, סמוטריץ' כמו סמוטריץ', אצלו אין אפולוגטיקה אלא רק עלייה להתקפה. הוא מתריס כנגד המבקרים ש"הרב גינזבורג הוא גאון ותלמיד חכם עצום, ולא חייבים להסכים עם כל דבר שהוא אומר כדי להאמין שהוא ראוי לפרס" - התקפותיו החוזרות ונשנות של גינזבורג נגד הדמוקרטיה הישראלית, עמדותיו הגזעניות והרצחניות, התומכות אפילו בהרג תינוקות חפים מפשע רק בשל מוצאם, הן רק בגדר "כל דבר שהוא אומר" שולי, שאין צורך להסכים איתו כדי לחשוב שגינזבורג ראוי לפרס.

הדברים האלה נשמעים מפי האנשים שלא מהססים, בצדק, להוקיע את ההסתות הגזעניות והאנטישמיות המתקיימות ברשות הפלסטינית, ולתבוע את הפסקתן כתנאי לעצם קיומו של מו"מ. אז למה שלא יחשבו הפלסטינים שגם אבו מאזן ראוי לפרס מדינאות, גם אם אין צורך להסכים עם כל מילה אנטישמית היוצאת מפיו? ואדולף היטלר בוודאי היה ראוי, עד שתקף את ברה"מ, לפרס כאסטרטג צבאי ומדיני מזהיר, מבלי "להסכים עם כל מילה" שאמר נגד היהודים.

יתר על כן, אפילו התירוץ של צורך פוליטי חיוני, שנטען ביחס לצירוף עוצמה יהודית, אינו קיים במקרה של גינזבורג (למען הסר ספק: הוא לא מצדיק כלום גם ביחס לעוצמה יהודית). סביר שאם גינזבורג היה מתיר גילוי עריות, אף אחד לא היה חושב להעניק לו פרס תורני, למרות כל ספריו החשובים. מכאן כנראה עלינו להסיק שאיסור 'לא תרצח', לפחות לגבי סוג אנשים מסוים, כבר לא נחשב מספיק חמור כדי לפסול רב בישראל מקבלת פרס, במעמד שני שרי ממשלה.

ייאמר מיד: עולם הקבלה והחסידות שבו עוסק גינזבורג לא מאוד מוכר לי. לא קראתי את כתביו התורניים, וממילא אני לא יכול להעריך את גדולתו בתחומים האלה. לצורך העניין, מקובלת עלי ההנחה שגינזבורג הוא אחד מגדולי הדור בתחומים האלה. אז מה? גם מרטין היידגר היה אחד מגדולי הפילוסופים של המאה ה-20, מה שלא מנע ממנו להזדהות עם המשטר הנאצי, ולקבל מהנאצים תארים וכיבודים. לפי תקדים גינזבורג, איך אנחנו אמורים להתייחס להיידגר? מקובל עלי, למרות הסתייגות נפשית קשה, שאי אפשר ללמוד פילוסופיה מודרנית בלי להזדקק לכתביו של היידגר. יכול להיות שגם אי אפשר ללמוד בימינו חסידות וקבלה בלי להזדקק לכתביו של גינזבורג. אבל להעניק לו פרס? האם היינו תומכים בהענקת פרס להיידגר, לו חי בימינו, בתמיכת משרד החינוך הגרמני, ובמעמד שרי החינוך והתחבורה של גרמניה? האם לא היינו מזעיקים את כל שועי העם היהודי כנגד פרס כזה?

מה שמטריד במיוחד אינו האירוע הנקודתי של הפרס לגינזבורג, אלא התהליך ההדרגתי של שחיקת הנורמות הערכיות. במאבק לחיים ולמוות שנוצר בין הימין לשמאל, כל אדם ששותף לעמדות הימין ביחס לארץ ישראל הופך ללגיטימי, יהיו אשר יהיו עמדותיו בנושאים אחרים, ואפילו ראש הממשלה מתגייס למען הכללתו כמועמד לגיטימי (אמנם רק במפלגות אחרות, וחלילה לא במפלגתו שלו) – בעוד כל אדם המחזיק בעמדות שמאל בתחום המדיני הופך לדמות שצריך להוקיע, אם לא להגדיר כאויב, ולא משנה מה תרומתו המוכחת לביטחון ישראל, או לחברה האזרחית. יתר על כן, מההתרסות נוסח סמוטריץ' עולה שעצם העובדה שהשמאל מתנגד לאדם או רעיון מסוים, כבר צריכה להכשיר אותו בעיני הימין.

כן, זה בהחלט קורה גם מצד שמאל, בהגנה על אנשים כמו עזרא נאווי, המסגיר לרשות הפלסטינית מוכרי קרקעות ליהודים כדי שיפעלו לחסל אותם, או בתמיכה בארגונים המעוניינים בחיסול מדינת ישראל כולה, רק משום שהם שותפים גם להתנגדות לכיבוש. זה מתכון בטוח לחברה שלא מסוגלת למקד את הוויכוח בתוכה לנושאים המקוריים שמהם התחיל, ומחפשת במקביל גם את המכנים המשותפים - אלא הופכת את העימות לחזות הכל. זה מסלול בטוח לעימות מתרחב והולך, שסופו או עזיבת יותר ויותר אנשי שמאל את הארץ, או עימות אלים בין המחנות, ואולי שני התסריטים גם יחד.

פורסם לראשונה במקור ראשון.