האם ידי ישראל כבולות אל מול העברת נשק מאיראן לחיזבאללה דרך הים?

למרות שהתחושות בקרב הציבור הישראלי כלפי המשפט הבינלאומי לרוב שליליות, דווקא בעניין משלוחי הנשק הימיים שמפעילה איראן, המשפט הבינלאומי פועל לטובתה של ישראל

Shutterstock

לאחרונה פורסם כי בישראל מעריכים שאיראן פועלת להעביר משלוחי נשק לחיזבאללה בלבנון דרך הים, על רקע תקיפת משלוחים דומים שהועברו ביבשה דרך סוריה.

מה ישראל יכולה לעשות כנגד משלוחים אלה והאם באורח פלא המשפט הבינלאומי עומד לטובתינו?

על הדעת עולה מיד תפיסתה של מכלית הנפט האיראנית, בחשד שהיעד הוא סוריה, על ידי שלטונות גיברלטר וחיל הים הבריטי בתחילת החודש, שכידוע, גררה תפיסת מכלית בריטית מצד איראן. הפרשה מחייבת דיון בשאלות סבוכות ובהן, תחולת הסנקציות שהוטלו על סוריה על ידי האיחוד האירופי על גיברלטר, הזכות לחופש השיט במיצרים בינלאומיים ושאלת מדינת הדגל של כלי השיט.

במקרה של משלוחי נשק ימיים מאיראן לחיזבאללה, המצב המשפטי פשוט וברור יותר: החלטת מועצת הביטחון 1701 שהתקבלה בתום מלחמת לבנון השנייה ומחייבת את כל המדינות, מורה להן לנקוט בכל האמצעים הנדרשים על מנת למנוע אספקה או מכירה של ציוד צבאי לכל אדם או ישות בלבנון, באמצעות אזרחיהן, דרך שטחן או תוך שימוש בכלי שיט או מטוסים הנושאים את דגלן. מהאיסור מוחרגים רק צבא לבנון ויוניפי"ל.

למעשה, ישראל יכולה לעצור את המשלוחים גם ללא שימוש בכוח צבאי, פעולה העלולה להוביל לפעולות תגמול, כפי שקרה במקרה של בריטניה. ככל שיהיה בידי המודיעין הישראלי מידע קונקרטי על ציוד צבאי המיועד לחיזבאללה הנמצא על אוניה, ניתן לפנות למדינת הדגל שלה, למדינות שכלי השיט עתיד לעגון בהן, או למדינות שאזרחיהן (כולל תאגידים הרשומים בהן) מעורבים בהעברת המטען.

מדינות אלה חייבות ורשאיות לבדוק את האונייה וככל שהחשד יאומת, למנוע מהציוד הצבאי המועבר בניגוד להחלטת מועצת הביטחון מלהגיע ללבנון ולחיזבאללה. מובן, שלא תמיד מדינות ממלאות את חובותיהן וברור, כי במקרה שבו נשקלת פעולה צבאית ישראלית, יש לשקול את הסיכון שהודעה מוקדמת למדינה אחרת תסכן את הפעולה. עם זאת, לא תמיד פעולה צבאית אפשרית מעשית או רצויה מדינית ובמקרים אלה מדוע בעצם לא לנסות ערוץ זה?

איראן יכולה לנסות להקטין את הסיכון לתפיסת משלוחי הנשק לחיזבאללה באמצעות שימוש באוניות המניפות את דגלה ושיט בים הפתוח ישירות מאיראן ללבנון, מבלי שלמדינות אחרות תהיה סמכות הנובעת משימוש באוניותיהן או מעבר בשטחן. עם זאת, צעד כזה יכביד מעשית על ביצוע המשלוחים וגם יקל על מעקב וחשיפת הפעולות האיראניות המנוגדות להחלטת מועצת הביטחון. לפיכך, אפילו בדחיקת איראן לדרך פעולה זו יש יתרון מבחינת ישראל.

אמצעי אחר לעקיפת האיסור בהחלטה 1701 עלול להיות שיתוף פעולה של ממשלת לבנון בהגדרת יעדו הרשמי של הציוד הצבאי כצבא לבנון והעברתו, למעשה, לחיזבאללה. לאור מעורבותו של חיזבאללה בשלטון בלבנון, נראה כי מהלך כזה אפשרי. אולם, אף באימוץ דרך פעולה זו יש יתרון מבחינת ישראל: חשיפת שיתוף הפעולה של ממשלת לבנון עם חיזבאללה במישור הצבאי עשויה לבסס טענה ישראלית, במקרה של עימות עתידי עם חיזבאללה, שהמדינה הלבנונית נושאת באחריות לפעולות של חיזבאללה. החשש מייחוס אחריות כזו ומשמעותו עלול להרתיע את ממשלת לבנון מראש ממעורבות כזו בהברחת ציוד צבאי לחיזבאללה.

למרות שהסנטימנט המצוי בציבור הישראלי כלפי המשפט הבינלאומי הוא לרוב שלילי ורווי בחשדנות, המקרה הזה מדגים שלעיתים המשפט הבינלאומי פועל לטובתה של ישראל ואין לנו מה להפסיד משימוש בכלים שהוא מציע.