נורמליזציה של הרוע

העובדה שכיום ממשיכי הרב כהנא יכולים להתמודד לכנסת והפכו ממוקצים שלא ראוי להקשיב לדבריהם במליאת הכנסת, לכאלה ששר בממשלת ישראל "מחזר אחריהם כבר חודש", היא תוצאה של תהליכי נורמליזציה שקרו פה בשנים האחרונות

Flash 90

יומיים לסגירת רשימות הסיעות המתמודדות לכנסת, ואחת השאלות המרכזיות שנותרה בלתי פתורה, היא האם תצליח מי שלפני כמה שבועות החזירה ציוד בירושלים, להוסיף אבן לכתר המלכות ההולך ונקשר סביב ראשה, ולצרף גם את מפלגת עצמה יהודית לאיחוד מפלגות הימין.

תהיה התשובה לשאלה זו, אשר תהיה, כדאי להתעכב מעט על הבנאליות שבה מדווחים מאמצי החיבור האלה ועל מה זה אומר עלינו – מדינת העם היהודי. לשם כך, נחזור לרגע כמה שנים לאחור, למה שברגיל היה מסווג כ "אולד ניוז", אבל נראה שהוא רלבנטי אולי יותר מתמיד.

כשמקלידים את השם "יאיר גולן" בגוגל, עוד לפני שמגיעים לנון הסופית, התוצאה הראשונה אליה מפנה מנוע החיפוש היא "יאיר גולן תהליכים". ואכן, נדמה שעוד יחלפו ימים רבים עד ששמו של האלוף במיל גולן, לא יקושר מיידית עם נאומו משנת 2016, בו העז להתריע בעודו לובש מדים, מפני תהליכים העוברים על החברה שמזכירים תהליכים מעוררי חלחלה שאירעו "אז באירופה". מאז עברו הרבה ראיונות ונזיפות. עם, או בלי קשר להתבטאות, יאיר גולן כבר אינו לובש מדים, ויודע כל ישראלי – אפשר להאשים בבגידה, להצטלם על רקע קברים, ללעוג לפצועי מלחמה, להעביר חוקים גזעניים, לשלוח למוות חשוד באונס עוד לפני שהתחיל משפטו, להחריב את כל מוסדותיה של המדינה כדי שתהיה כאן ממשלה ימנית, רק אל תגידו תהליכים וגרמניה באותו משפט. כלומר: בהקשר לישראל. כלומר: בהקשר לישראל שהוא לא האשמת השמאל בקבלת מימון גרמני. הרעיון ברור.

נכון. השואה היא קטגוריה בפניי עצמה, וכריכת המדינה יחד עם אם כל הרוע האנושי, היא לא משהו שיכול לעבור בגרון היהודית הפוסט טראומתית. אף אחד לא מקים תאי גזים בשדרות רוטשילד, לא מעבירים כאן לאישור תכניות למחנות ריכוז, ואולי היד על ההדק קלה יותר כשבכוונת רואים כפיה, אבל יש הבדל בין לצעוק למגפון "מוות לערבים" לבין לשלוח את כולם באופן ממוסד למשרפות.

אלא שכשאומרים תהליכים מעוררי חלחלה, מתכוונים, ובצדק, לימים שלפני אושוויץ. מדברים על הלב המתכווץ נוכח תמונות של יהודים מגורשים מבתיהם. על הבטן המתהפכת למראה שלטים האוסרים על כניסת יהודים למקומות ציבוריים. על הזעזוע מחוקי גזע. ועל תמונות של חיילים במדים חולפים על פני ילדים מפוחדים. כשאומרים תהליכים מעוררי חלחלה, מתכוונים, ובצדק, לבני אדם שצופים ברשע מוטמע ומתמסד בארצם הדמוקרטית, ולא זועקים מלא גרונם. מתכוונים, ובצדק, לאדישות לסבלם של בני אנוש. מתכוונים, ובצדק, לנורמליזציה של הרוע.

אז בואו נוריד מהדיון קברי אחים, קרמטוריום, וחיילי אס אס יורים להנאתם באימהות עם תינוקן. אין דבר המשתווה למעוררי הפלצות האלה.

אבל, בואו נשאר רגע עם הנורמליזציה של הרוע. בואו נעקוב אחרי האופן שבו ממשיכי כהנא, הפכו ממוקצים שלא ראוי להקשיב לדבריהם במליאת הכנסת, לכאלה ששר בממשלת ישראל "מחזר אחריהם כבר חודש". ננסה להבין איך קרה שמי שעד לא מזמן נשבעו לנו שהם עשבים שוטים, קומץ לא מייצג, מכתימי מגזר שלם, נקראים לדגל על ידי שרת המשפטים לשעבר, כשלא אחר מראש הממשלה הופך עולמות כדי שיהיו חלק מכנסת ישראל הבאה. איך בכי בראיון ברדיו המבטיח שזו לא דרכנו, והבלוק הטכני הזה נועד להושיע את עם ישראל (כלומר: את ההתיישבות) והלב כואב אבל אין ברירה, הופך לקריאה ל"אחים מעצמה יהודית" שאינה מלווה אפילו בכחכוח גרון.  בואו נסביר לעצמנו, איך יכול להיות שהאנשים האלה, נהיו כל כך לגיטימיים.

מה זה אם לא נורמליזציה של הרוע? מה זה אם לא "תהליכים מעוררי חלחלה"?

לא. ישראל היא לא גרמניה הנאצית. גם לא קרובה אליה. אבל הבעיה עם הנורמאליות הזו, היא שהיא מזדחלת ולעולם אי אפשר לשער את היקף השתלטותה. לאט ובסבלנות היא ממתינה עד שמה שהיה קו אדום ייהפך לאפור, ועד שהאפור יתבהר ולבסוף יולבן. ונדמה שכמעט אין גבול למה שבחסות ההרגל והאדישות, יכול לעבור. והכלבים אפילו לא ינבחו. כי גם הם למדו, שהמחיר על כך, פשוט גבוה מדי.

תהיינה תוצאות הבחירות אשר תהיינה, תראה כנסת ישראל אשר תראה, עם סגן שר כהאניסט, או רק עם שר שלא מהסס לצייץ ש"אכפת לי אם התוקפים ערבים או יהודים" כי "אין משוואה בין אח לאויב", את הכתם הזה יהיה קשה למחות, ואת חרפת השתיקה אי אפשר יהיה להסביר.

פורסם לראשונה בהארץ.