המבחן של יורם כהן

פרשת חקירת החשודים בביצוע הפיגוע בכפר דומא העמידה את השב"כ במרכז השיח. מטבע הדברים, כאשר מדובר בארגון חשאי ככזה, העומד בראשו מקבל את כל האחריות עליו וההתמודדות היא שלו בלבד.

מהפרטים שנודעו עד כה בנוגע לחקירת החשודים בביצוע הרצח המשולש בדומא העולים הן מהודעות שונות הן של החשודים ועורכי דינם והן מטעם משרד המשפטים מתברר כי השב"כ נקט במהלך חקירה זו באמצעים נוספים, החריגים בכלל וחריגים במיוחד בחקירות של חשודים יהודים. ככל הידוע, המערכת המשפטית נתנה את אישורה בכל המקרים בהם הובאו בפניה פעולות החקירה על כל מרכיביהן.

הדברים עצמם טרם התבררו לאשורם ואף לא הנסיבות הקונקרטיות וטיב המידע שעמד בפני החוקרים. ואולם כבר כעת ניתן לקבוע כי לאחר שנים רבות בהם נהנו, בפועל, חשודים יהודים מיחס שונה לו זכו חשודים פלסטינים בחקירת אירועי טרור, החליט שירות הביטחון הכללי להסיר את הכפפות ולהשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותו - על מנת להביא לפענוח פיגוע הרצח בדומא ופיגועים בלתי מפוענחים נוספים שביצעו טרוריסטים יהודים אשר מבצעיהם מסתובבים חופשי.

נראה כי ההבדל המרכזי בחקירה זו, עליו יצא עיקר הקצף של הימין הקיצוני ותומכיו, הוא הפסקת היחס השונה-למעשה (גם אם לא להלכה) אל מול הטרוריסטים היהודים. ליחס שונה זה שורשים עמוקים וארוכי שנים, המקיפים את המערכת הפוליטית והמשפטית. חנינות, חופשות, תנאי מאסר משופרים וגיבוי ציבורי, לעיתים סמוי ולעיתים פומבי, מקבוצת ההתייחסות שלהם השפיעו תמיד על האופן בו נהגו בטרוריסטים יהודים מערכות האכיפה, גם אם לא באופן מוצהר. ביטוי למסר זה ניתן לראות מהדברים שכתב לאחרונה שופט בית המשפט העליון, נעם סולברג בעניין טענת האפליה בשימוש בהריסות בתים שלעולם אינה מופעלת כלפי טרוריסטים יהודים. דברי השופט סולברג, לפיהם אין מקום להפעלת שוויונית של הסנקציה של הריסות בתים גם כלפי טרוריסטים יהודים משום ש"אין צורך באותה הרתעה סביבתית במגזר היהודי" נראים כתלושים לגמרי מהמציאות שנגלתה במלוא כיעורה ב"חתונת השנאה", ומדגימים את כוון הרוח המנשבת מלמעלה עד למטה.

על רקע עגום זה, ההחלטה של שירות הביטחון הכללי לפעול בכל האמצעים העומדים לרשותו על מנת להשיג את המטרה החשובה של חשיפת המבצעים הרצחניים וסיכול פעולות טרור נוספות מצידם, מבלי לשעות לקבוצות הלחץ שפעלו לשיבוש החקירה ומבלי להתחשב במחיר הציבורי והפוליטי האפשרי של החלטה זו ראויה לכל הערכה ושבח.

מטבע הדברים, בארגון היררכי הפועל בחשאיות כמו השב"כ נופלת כל האחריות על ראש השב"כ עצמו. איש מעובדי השב"כ, זוטרים כבכירים, לא יכולים להחליף את ראש השירות בהחלטות אלה, המוטלות בסופו של יום אך ורק לפתחו. בדידות זו, הן מבית והן מול המערכות האחרות, היא מבחנו העליון של כל ראש שב"כ, קל וחומר כאשר מדובר באדם חובש כיפה, שהוא ובני משפחתו נטועים בציבור האמוני הנדרש להתמודד עם החלטות הנוגעות לציבור אליו הוא שייך. לא בכדי, בחרו תומכי הימין הקיצוני להפגין במאותיהם מול ביתו של כהן.

דומה כי בחקירת פרשת דומא הפגין יורם כהן אומץ לב ונחישות יוצאי דופן בהתמודדות עם דילמות אלו, החלטות שהתקבלו בתנאי אי וודאות ומבלי שהתוצאה מובטחת מראש. ימים יגידו אם מדובר בשינוי הקו או באירוע חריג, אולם נכון לעכשיו - כהן עמד בצורה מרשימה מאד במבחן עליון זה, סימן את הקו גם ליורשו שאמור להתמנות בקרוב, ועל כך מגיעה לו מלוא ההערכה מהציבור בישראל.

המאמר פורסם ב ynet