הח"כ ה-121

קראו את מאמר התגובה של ח"כ חיליק בר, סגן יושב ראש הכנסת ומזכ"ל מפלגת העבודה למאמרו של פרופ' גדעון רהט: לשתף אחרת! המתייחס להצעת החוק המבקשת לאפשר לאזרחים שיחתימו 50,000 תומכים להגיש הצעת חוק.

קראו את מאמרו של פרופ' גדעון רהט: לשתף אחרת!

קראתי את הביקורת של פרופ' גידי רהט מהמכון הישראלי לדמוקרטיה על הצעת החוק שלנו, הח"כ ה121. אני לא בטוח אם הוא הבין את תוכנה וכוונתה של הצעת חוק. כך או כך, המסקנות שאליהן הוא מגיע אינן מתיישבות עם רוח החוק, מטרתו והסיבה שבעקבותיה נולד.

פרופסור רהט קובע כי ההצעה, המבקשת לאפשר לאזרחים להגיש הצעות חוק בכנסת על ידי איסוף 50,000 חתימות, ״נותנת עדיפות ברורה לבעלי משאבים של ארגון, כסף וידע, ולכן היא לא תאפשר כלל ל"אזרח הקטן" לקדם נושאים החשובים לו… זהו כלי שישרת בעיקר גורמים בעלי כוח ואמצעים״. אז ראשית, פרופסור רהט סותר את עצמו בטענה כי ההצעה תשרת גורמים בעלי כוח ואמצעים ״שיבקשו לעקוף את חברי הכנסת״, בכך שבמשפט הקודם ממש הוא טוען כי אותם גורמים ״הם ממילא כאלו שיש להם נגישות לחברי הכנסת״. אם כך, מדוע שיבקשו לעקוף אותם? מכל מקום, טיעונו של רהט לא מציע לכך פתרון. הוא מסתפק בנימוק הסתמי: ״מסיבות כאלה ואחרות״.

אבל הרבה יותר חשוב, כשקראתי את טיעונו זה של רהט חשתי לרגע כאילו נסעתי אחורה בזמן, לתקופה שלפני האינטרנט והרשתות החברתיות. מהפכות שלמות שהתחוללו מסביבנו החלו על ידי אנשים פרטיים או "אזרחים קטנים" שעשו שימוש נבון במדיה החברתית והצליחו למשוך אחריהם עשרות מיליוני בני אדם. אם כן מדוע פרופ' רהט חושב כי הצעות חוק ראויות ואטרקטיביות לא יכולות להימצא שם בין חוכמת ההמונים של הציבור וכי לא ניתן יהיה לקדמן באמת? לחוסני מובראק במצרים אגב, היו את כל ״הארגון, הכסף והידע״ האפשריים, בצורה מוגזמת אפילו, אל מול הרחוב וההמון. למרות זאת, מחאה שהחלה מכמה צעירים בפייסבוק מוטטה את משטרו בתוך לא הרבה ימים.

גם המכון הישראלי לדמוקרטיה (להבדיל אלפי הבדלות כמובן) הינו גוף שנהנה לכאורה מאותם היתרונות שמונה רהט, אולם ספק אם פעילותו (החשובה יש לומר) מרובת השנים ועתירת התקציבים, מצליחה לחולל בישראל שינוי עמוק בנושאים החשובים למכון זה, שינויים למשל כמו זה שסייעו לחולל מספר פוסטים בודדים, של אזרחיות שהוטרדו מינית, או של ארגונים דלי תקציב שעלו לכותרות לאחרונה כמו שוברים שתיקה מחד ואם תרצו מאידך.

לכן ההנחה של פרופסור רהט אולי הייתה נכונה לפני 15 שנים, אך היא פשוט אינה תואמת את המציאות העכשווית. אגב, גם אם ינסו גורמים בעלי עוצמה לארגן עשרות אלפי אזרחים, כפי שמתריע רהט, אין צורך להיות בלש מתוחכם על מנת שניתן יהיה לזהות בנקל את טביעות האצבע שלהם. במקרים אלה תוכל הכנסת לחסום בקלות את היוזמה, אם היא אכן תהיה אינטרסנטית ולא ראויה, באמצעות הכלים הרבים שמעמידה לרשותה הצעת החוק ובכלים שיש לכנסת ממילא. פרופסור רהט טועה כאשר הוא כמעט ומתעלם ממנגנוני הבקרה והסינון שנועדו לחסום הצעות חוק קיצוניות, ממומנות, או כאלו הסותרות את עקרונות הדמוקרטיה. הצעת חוק של הציבור תהיה חייבת לקבל קודם כל את אישור נשיאות הכנסת, לאחר מכן את אישור ועדת הכנסת וגם אז יהיה עליה לעבור מסכת ארוכה של אמצעי סינון ובקרה, בדיוק כמו כל הצעת חוק פרטית רגילה.

כמי שעוסק במדע המדינה, הייתי מצפה מפרופסור רהט לדעת שגם כך רק אחוז מזערי מהצעות החוק שעולות בכנסת צולחות את הליך החקיקה המורכב ונכנסות לספר החוקים. אמנם, כאשר 50,000 אזרחים ואזרחיות יחתמו על הצעה, יהיה קשה יותר לכנסת להתעלם ממנה, אך גם אז יהיו לכנסת הכלים לזהות או לעצור הצעות שהכסף והקמפיין המלאכותי הוא זה שינשא אותם כפיים, או כאלו שיהיו הצעות קיצוניות, גזעניות או לא דמוקרטיות. הכנסת עושה את זה כל יום. היא תוכל לעשות זאת גם מחר.

כחבר כנסת אני רואה את עצמי כמי שעובד למען הציבור, וככזה שיכול ללמוד ממנו ורוצה לשתף אותו ולהכניס אותו לכנסת גם מהדלת הראשית ולא רק פעם בארבע שנים. אני חושב שהמכון הישראלי לדמוקרטיה היה הראשון שהיה צריך לחזק עיקרון זה. באשר ל"ידע" להרכיב הצעת חוק, אני בטוח שבציבור יש מספיק ידע על כיצד נראה חוק וכיצד מרכיבים אותו, לעיתים הרבה יותר מאשר לח"כ חדש (או ותיק לפעמים) שאין לו מושג והוא זקוק להדרכה ועזרה צמודים. הדרכה וליווי שאגב מוענקים לציבור באותו האופן בדיוק בהצעת החוק שלנו.

אני בטוח שהחששות של פרופ' רהט באו ממקום טוב ודאגה כנה. אך דווקא מהמקום שהוא פועל ממנו, ראוי כי היה רואה בהצעת חוק ״הח״כ ה-121״, הצעה שתאפשר להנגיש את הדמוקרטיה לציבור, לראשונה ובאמת. זה דורש קצת אומץ, אבל אומץ עדיף מתירוצים משעממים ואפורים להיעדר אומץ וחסימת שינוי. הצעת החוק שלנו תרחיב את מעגלי ההשתתפות של האזרחים בעיצוב מציאות חייהם בישראל, וזאת באופן מאוזן, מבלי לפגוע בכבודה ובסמכותה של הכנסת, ותוך קביעת גדרות שלא יתנו לחוק זה להיות מסד לפופוליזם זול. בבואו לבחון הצעת חוק זו, חשוב כי המכון הישראלי לדמוקרטיה יזכור, שהח״כ ה-121 הוא הח״כ החשוב ביותר. הוא זה שבשבילו שאר ה 120 חברות וחברי הכנסת מגיעים מדי יום לכנסת . הוא אגב, הח"כ שתמיד נבחר, כל השאר מתחלפים. הגיעה העת לפתוח בפניו רשמית את שעריה של הכנסת.