דוח מולר והקשר הישראלי

עירובים בין הון לשלטון, מינויים אישיים ואינטרסים צרים - עם סיום תפקידו של רוברט מולר, החוקר המיוחד לחקירת התערבות רוסיה בבחירות לנשיאות ארצות הברית, המסקנה המרכזית מהפרשה היא שטוהר הבחירות עומד בימינו בפני סכנות שלא ידענו בעבר

Shutterstock

המסקנה הברורה והמובהקת ביותר היא שטוהר הבחירות מועמד בימינו בפני סכנות שלא ידענו בעבר. בשים לב לכך שגם בישראל, כמו בארצות הברית, הקרב על הבחירות הוא קרב על החיים והמוות, שבו כל האמצעים כשרים, נדרשת מטריה חוקית מלאה לכיסוי מפני סכנות חדשות, בראש ובראשונה מפני מעורבות זרה, לרבות מעורבות זרה מוזמנת או מתואמת, כמו גם מהלכים שתכליתם למנוע מהציבור להשתתף בבחירות (כפי שקרה בישראל). אין כאן תמימות ואמונה בכך שחקיקה טובה מונעת כשלעצמה עבריינות. ברור שלא. אבל בלי חקיקה מגוננת, טוהר הבחירות כפוף לזיהום מאסיבי בחסות החוק.

בעולם גלובאלי, יש להיזהר כפל זהירות מפני עירוב של הון ושלטון, וספציפית מפני שיבוש הפעולה למען המדינה והציבור עקב שיקולים עסקיים נסתרים, כדוגמת האינטרס הכלכלי של טראמפ לבנות גורד שחקים במוסקבה התלויה בשיתוף פעולה רוסי, שהוכחש והוסתר על ידו מפני הציבור האמריקאי והאינטרסים הזרים ששרתו לא מעטים בכוורת של טראמפ- כאשר מייקל פלין ופול מנפורט הם הבולטים שביניהם, אך לא היחידים. בעולם גלובאלי, וברמה האינטנסיבית של עירוב עסקים ופוליטיקה, לא ברור אפילו מי לנו ומי לצרינו. במצב דברים זה, עלולים להתמנות למשרות הכי רמות והכי רגישות מבחינה ביטחונית, מדינית וכלכלית אישים שיש להם זיקות ונאמנויות לאינטרסים זרים, כלכליים ומדיניים. סכנה מיוחדת אורבת מפני מי שמתמנים במשרות אמון. מי שנראה כפטריוט מקומי, עלול להתגלות כמי שמשרת מדינות זרות או אינטרסים כלכליים זרים או פנימיים שאינם גלויים.

במקום בו ראשי המערכת השלטונית הם גם אנשי עסקים, נדרש ניתוק מלא שלהם מפעילות כלכלית בתקופת כהונתם. נדרש גם פיקוח יעיל באמצעות הצהרות הון תקופתיות שלהם ושל קרוביהם, לא כטקס ריק אלא כהצהרה העומדת לבחינה ובדיקה. לא ניתן להפריז כלל בחשיבותם של עובדי ציבור מקצועיים ועצמאיים, בעלי עמוד שדרה שנאמנותם היא למדינה ולציבור ואיננה נאמנות אישית. רק שומרי סף הראויים לתואר הזה יכולים למנוע פגיעה בטובת הכלל ומעשים של שיבוש עשיית משפט. אישים כאלה, שמנעו מהנשיא טראמפ לסכל הליכי חקירה כפי שביקש לעשות כדי שיוכלו לתפקד, חיוני שיהיו משולבים בהליכי קבלת ההחלטות. לכן, יש למנוע מידורם מהליכים אלה, ולראות במידור כזה אינדיקציה למעשים שמבקשים להסתיר. אין לעבור, לכן, לסדר היום על מהלכים כאלה שהתרחשו אצלנו בהקשר לפרשת הצוללות; ואסור שהיועץ המשפטי לממשלה יאשר פעולה כזו (כפי שקרה ביחס לתמורה הישראלית לעזרה הרוסית במציאת שרידי גופתו של באומל זכרונו לברכה). יש להתנגד לשילובם בעשייה השלטונית של קרובי משפחה של מי שעומדים בראש המערכת השלטונית (כפי שקרה בתקופת שרון וקורה בתקופת נתניהו), שכן נאמנותם של אלה לטובת הציבור בלבד עקב זיקתם האישית לנושאי המשרה, עומדת בספק ומאותגרת מלכתחילה. במקום בו מושמעת דרישה או צפייה לנאמנות אישית, כפי שהעיד קומי על טראמפ, ואם נכון מה שנטען בתקשורת לגבי נתניהו ומינוי ראש המוסד, זוהי סיבה לדאגה. נבחר ציבור שמתכוון לפעול במסגרת הדין ולטובת הציבור אינו  זקוק לנאמנות אישית. לנאמנות כזו זקוק מי שמתכוון "לגנוב סוסים" עם הכפופים לו. מי שמוכן להצהיר על נאמנות כזו, מעיד על עצמו שאין הוא מתאים לתפקיד ציבורי. גם מי שממלאים משרות אמון צריכים לעבור מסננת קפדנית לבחינת טוהר כפיהם ויושרתם. אסור שהם ישמשו "כיפת מגן" לשחיתות שלטונית, כפי שקרה בעניינה של שולה זקן. יש מקום לדאגה גם מפני פגישות של ראשי המערכת השלטונית עם אחרים, לרבות אנשי פנים של הממשל, הנעשות בארבע עיניים וללא תיעוד. זהו האשנב לבקשות ודרישות בלתי לגיטימיות ואף לרקימת קנוניות מסוכנות. ובכול מקרה, פגישות כאלה חותרות תחת אמון הציבור בשלטון. פגישותיו מן הסוג הזה של היועץ המשפטי לממשלה עם ראש הממשלה, ובמיוחד כאשר האחרון חשוד בפלילים, חייבות להיפסק (על אף ההכשר התמוה שניתן להן על ידי בג"ץ).

הנחה רווחת, לפיה מעשים בלתי חוקיים מתבצעים בהכרח בחשאי, טעונה רביזיה. במשחק הפוליטי החדש, משמשת גם הזירה הציבורית לביצוע מעשי עבירה, כמו שיבוש הליכי חקירה או משפט, הנעשים בריש גלי וללא בושה. לא רק בסתר פועלת הפוליטיקה החדשה באופן בלתי חוקי, אלא גם באור. אולי כדי לבלבל עלינו את דעתנו. אין קל לאישיות פוליטית הנמצאת תחת חקירה לטעון טענת שווא שמתנהל כלפיה ציד מכשפות ממניעים פוליטיים, כפי שעשו טראמפ ונתניהו. הסכנה היא שתומכיה הפוליטיים של אותה אישיות וגם אחרים מייחסים אמינות לטענות כאלה, כפי שהם נוהגים ללכת שבי אחרי הטענה כי "כולם (כל הפוליטיקאים) נוהגים באופן דומה. למה נטפלתם אלי?". שתי הטענות האלה שוחקות את אמון הציבור בשלטון החוק ובמאבק נגד שחיתות שלטונית. הן ממחישות את ניגוד העניינים בין כהונה ציבורית לבין המעמד של חשוד ונאשם בפלילים- ניגוד עניינים שעוצמתו עשויה להצדיק הרחקה מכהונה. ברור שיש סתירה מובנית בין מעמד של נאשם בפלילים לבין ההיאחזות בקרנות המזבח - המשך הנשיאה בכהונה ציבורית. מהבחינה הזו, ניתן ללמוד לימוד חלקי מהשיטה האמריקאית, לפיה יש ניגוד בין המעמד של נאשם לבין המעמד של נשיא המדינה- הן מבחינת התפקוד והן מבחינת אמון הציבור. במשטר בחירות של מפלגות, להבדיל מבחירה ישירה של ראש הרשות המבצעת, אין היגיון שהפתרון יהיה הימנעות מקיום ההליך המשפטי עד לסיום הכהונה. הדחייה בזמן אינה עניין טכני. הזמן מחסל את ההיתכנות של הליך משפטי של ממש ואת העניין הציבורי בהליך כזה. ההסדר המתחייב הוא לכן הפסקת הכהונה.

התחמקותו של טרמפ ממתן עדות בפני החוקר המיוחד, והתשובות החלקיות והמתחמקות שהשיב בכתב מלמדות עד כמה חיוני להעמיד איש ציבור בפני הבחירה - שיתוף פעולה מלא עם החקירה או הימנעות ממנו, המחייב סיום הכהונה.

התנהלותו של שר המשפטים האמריקאי, שהוא גם היועץ המשפטי של הממשל, האופן המטעה בו הציג בפני הציבור את הדוח של מילר (כפי שגם נטען על ידי מילר עצמו) וסירובו להופיע בפני ועדה של הקונגרס, מלמדים על הסכנה החמורה שבפוליטיזציה של מינוי היועץ המשפטי לממשלה ויועצים משפטיים אחרים, כפי שמבקשים לעשות אצלנו. יש לעמוד על משמר העצמאות, אי התלות והא-פוליטיות של נושאי המשרה האלה. הוא הדין במבקר המדינה ובנשיא המדינה. משום שנשיא המדינה אוחז בסמכות החנינה (והנשיא טראמפ שלח איתותים לחשודים תוך הסתמכות על סמכות החנינה שבידיו), יש פיתוי מיוחד למנות מישהו "משלנו", שניתן לסמוך עליו שיעמוד לצדנו באמצעות חנינה במקרה של הרשעה וגם לפניה. כבר היו דברים מעולם, ועוד נכונו לנו עלילות.

גם נוכח פרשה זו וההתמודדות איתה, מתייחדת ישראל לרעה מבחינת חולשת האיזונים והריסונים במערכת השלטונית שלנו, בהשוואה למערכת האמריקאית, שבה יש הפרדה של ממש בין הרשות המבצעת לבין הרשות המחוקקת. זאת, לעומת השליטה המוחלטת של הממשלה באמצעות הקואליציה בעבודת החקיקה ובעבודת הפיקוח של הכנסת. לאחרונה, נוכחנו לדעת שהכנסת היא לחלוטין שבויה של הממשלה, עד כדי פגיעה באינטרס הקיומי שלה עצמה. העמידה על משמר עצמאותו של בית המשפט אצלנו (שעליו תלויה מערכת האיזונים והריסונים הישראלית) היא הגנה מפני שלטון בלתי מוגבל, שם נרדף לשלטון שרירותי ועריץ. שלטון רוב עריץ אינו רק סכנה אמתית למיעוטים הקבועים, הוא סכנה לכולנו משום שהוא מאפשר רמיסת זכויות, ולשחיתות - להשתולל באין מפריע.