יש גם יתרונות בבחירות נוספות

להחלטה לצאת לסבב בחירות נוסף יש חסרונות רבים, אך גם נקודת אור: כל הקלפים על השולחן. הציבור קיבל הצצה להתחייבות המועמדים באשר להבטחות הבחירות שפוזרו לאורך הקמפיין ויהיה למוד ניסיון בדרכו לקלפי. במקביל, ראשי המפלגות הבינו שיש גבול לסחטנות

Flash 90

התרחיש של בחירות נוספות פרק זמן קצר כל כך לאחר מערכת הבחירות הקודמת הוא אירוע חסר תקדים בתולדות הדמוקרטיה הישראלית. לבחירות חדשות יש חסרונות רבים, והן מסמלות משבר מתמשך בדמוקרטיה הישראלית. אך משעה שהכנסת התפזרה והוחלט על בחירות בספטמבר הקרוב, ראוי לבחון את השאלה האם על אף החסרונות הברורים יש לאזרחי ישראל, או לדמוקרטיה הישראלית, גם מה להרוויח מזה?

קודם כל, בבואם לבחור שוב בבחירות הבאות, הרבה יותר קלפים יהיו פתוחים בפני המצביעים הישראליים. הבוחרים כעת מודעים יותר לשאלה עד כמה המפלגות ונבחרי הציבור ייצמדו להבטחות שנתנו לציבור במהלך הקמפיין הקודם. כך, למשל, קשה להניח שאיזשהו בוחר יטעה כיום להניח שראש הממשלה אינו מתעניין בשאלת שינוי חוק החסינות. מצד שני, קיימים גם נבחרים שעמדו בהבטחות הבחירות שלהם. בלי לנקוט עמדה לגבי המהלכים של אביגדור ליברמן, שסירב להתפשר על תנאי כניסתו לממשלה, אפשר להניח שמבחינה ציבורית - הבטחות הבחירות שלו "שוות" יותר כיום. כך המקרה גם לגבי מפלגת כחול לבן, שעמדה במילתה מלפני הבחירות שלא תצטרף לממשלת נתניהו.  

יתרון שני בבחירות חדשות הוא שמי שימונה על ידי הנשיא להרכיב את הממשלה הבאה, ושותפיו הפוטנציאליים לקואליציה, מבינים טוב יותר את היקף הבעיות האפשריות והמתחים בין המפלגות השונות. אפשר להניח שבהקמת הממשלה הבאה, ובממשלות שאחריה, יהיו הצדדים מודעים יותר לאפשרות שלא יצליחו להקים ממשלה, וישקיעו בבירור המחלוקות ביניהם בשלב מוקדם יותר.

השפעה נוספת שאפשר לראות כחיובית היא הידיעה המצויה כיום בידי הבוחרים לגבי כוחה האמיתי של הצבעה "אסטרטגית". במערכת הבחירות האחרונה נחשפנו במלוא העוצמה להתלבטות שבין הצבעה "אסטרטגית" להצבעה "אותנטית", לפי מנגינת לבו האמיתית של הבוחר.

מצביעים רבים הצביעו הצבעה "אסטרטגית", כזו המושפעת לא מהשאלה מה הן ההעדפות האמיתיות שלהם, אלא הצבעה המושפעת מהערכות כיצד יצביעו בוחרים אחרים, האם המפלגה בה יתמכו תעבור את אחוז החסימה, או על פי השאלה מי תהיה המפלגה הגדולה יותר. כעת, כאשר התברר מה קרה בפועל בבחירות, יוכלו בוחרים להעריך בצורה טובה יותר את האיכות של הטענות ה"אסטרטגיות" הללו. למשל: מתברר כי גם לאחר שמפלגת כחול לבן הצליחה "לשתות" מנדטים רבים ממפלגת העבודה, עדיין מספר תומכיה לא עלה על מספר תומכי הליכוד. אין סיבה אמיתית, אפוא, להצביע למפלגה זו או אחרת רק בשל הטיעון ה"אסטרטגי".

הלקח העיקרי שצריך ללמוד, לדעתי, הוא לטווח הארוך: ההכרה במערכת הפוליטית של "מחיר הסחיטה". ברור לגמרי שמפלגות הקואליציה הפוטנציאלית ניסו "לסחוט" מנתניהו מקסימום של הישגים, בידיעה שאין לו למעשה אופציה נוספת מלבד להקים ממשלה איתם. אך מתברר כעת שיש אפשרות נוספת, כזו שמעולם לא נלקחה ברצינות ייתכן שבבחירות הקרובות הדבר לא ישפיע, שכן קשה לצפות תרחיש של הליכה לבחירות בפעם השלישית, אך ביחס להקמת קואליציות עתידיות יהיה כעת ברור לכל מרכיבי הקואליציה שבחירות חדשות הן אפשרות ריאלית, ואם אינן רוצות בתוצאה כזו, יצטרכו להתפשר יותר.

במבט לאחור – ההחלטה על פיזור הכנסת חודש לאחר בחירתה תירשם כאחד הכשלונות בספרי ההיסטוריה של נתניהו ושל הדמוקרטיה הישראלית, ובצדק. אך בטווח הקצר – לגבי הבחירות הקרובות בספטמבר, ובטווח הארוך, יש לשים לב גם ליתרונות שיש להחלטה זו לביסוס וחיזוק איתנותה של הדמוקרטיה הישראלית.

פורסם לראשונה בדה מרקר.