האנטומיה של הוויכוח על חוק הגיוס

הכוונה ללכת לבחירות נוספות היא רק פלסטר לפצע הפתוח שמלווה את המדינה כבר כמה עשורים. משבר חוק הגיוס, שהוביל להקדמת הבחירות ועלול לסחוב אותנו למערכת בחירות נוספת, הוא דוגמה לכשל הפוליטי בטיפול בבעיות היסוד של המדינה

Flash 90

חוק הגיוס והמשברים סביבו הם דוגמה מובהקת לחוסר היכולת של המערכת הפוליטית הישראלית לטפל בבעיות היסוד של המדינה. ההיסטוריה והוויכוח הנוכחי על הסדר "תורתם-אומנותם" מלמדים יותר מכל על הכשלים בשיטה הפוליטית שלנו.

מדובר בהסדר אד-הוק שהתקבל עם קום המדינה, אך התקבע, הסתאב, והפך לבעיה של ממש בשל שינויים חברתיים, ערכיים ודמוגרפיים. בחורי הישיבות הבודדים שקיבלו פטור עד 1977 הפכו לאלפים, וכיום הם מהווים יותר מ-15% ממחזור הגיוס, מה שהופך את אי גיוסם לגורם העיקרי לירידה בשיעורי הגיוס לצה"ל. הסימפטום הזה של הסדר זמני שהופך קבוע הוא אחת הרעות החולות שאנו מתמודדים עם השלכותיהן היום.

יש למערכת הפוליטית נטייה להתחמק מקבלת החלטות בנושאים מורכבים. השגת פשרות שמכבות שריפות ואינן סותמות את הגולל על הבעיה, שמגיעה לשיאים חדשים כשמדובר בחוק הגיוס.

חוסר היכולת של המערכת הפוליטית למצוא פתרון הוגן שיעמוד באמות מידה של שוויון הוביל לשורה של חקיקה, תיקוני חקיקה, הוראות שעה וביטולי חוקים שיצרו מציאות כאוטית בשטח. מה שבטוח זה שהמגמה על פני השנים היא עקבית: פירוק מודל צבא העם, מבלי שיש חלופה שנותנת מענה לצרכי הביטחון והחברה.

המתווה הנכון לפתרון מבוסס על שני עקרונות ברורים: הגדלה משמעותית של תגמולים כספיים לכלל המשרתים, כולל החרדים; ועידוד ותימרוץ מקסימום חרדים לשרת במסלולי שירות משמעותי בגיל צעיר (עד גיל 21), ומעבר לגיל הזה לאפשר להם להשתלב במסלולי הכשרה מקצועית ותעסוקה. זאת בניגוד למצב הקיים היום, המחייב ישיבה בכולל עד גיל 25 לכל מי שאינו משרת בצה"ל.

מחקרים שנערכו במכון הישראלי לדמוקרטיה מוכיחים שמוטיבציות כלכליות ותעסוקתיות משפיעות באופן חיובי על מספר תלמידי הישיבות המשרתים בצה"ל. לא כדאי לזלזל במגמה הזאת. מספר המתגייסים בכל שנה נמצא בעליה מתמדת: בשנת 2013 עמד מספר המתגייסים על  1,972 (שהיוו 99% מיעדי הגיוס) ובשנת 2017 הגיע ל-3,070, עליה של כ-45%. מדובר על עליה חדה שהתרחשה תוך זמן קצר, ובאופן טבעי חלה גם עליה משמעותית במספר החרדים הלומדים במוסדות להשכלה גבוהה.

בימים אלה של שיח פוליטי פרסונלי, במקום ויכוח ענייני על פתרונות אפשריים, אנו עדים למתקפות אישיות וספינים, המאיימים להטביע את הספינה הפוליטית. מעניין שחוק הגיוס הוא אחד הגורמים השכיחים למשברים קואליציוניים בישראל, והוא גם זה שהוביל להקדמת הבחירות האחרונות, ועדיין, במערכת הבחירות עצמה – שהייתה פרסונלית להחריד – לא נערך שום דיון רציני בסוגיה.

עד כמה המציאות השתנתה מאז 2012, אז עמדתי בראשות הוועדה לשוויון בנטל? לא הרבה, אולם תחושת הדחיפות גוברת. מי היה מאמין שמפלגה עם 5 מנדטים תהווה מנוף כל כך משמעותי למהלך שישפיע על הכלכלה והחברה הישראלית. חוליי שיטת הסחטנות עוד עלולים לקחת אותנו לקצה ולגרור מדינה שלמה לעוד סיבוב בחירות, ככל הנראה בלי לפתור את הבעיה עצמה.

פורסם לראשונה ב-Ynet.