שימוע למועמדים לבית המשפט העליון - פגיעה בעצמאותם ובאמון הציבור

זוהי לא הפעם הראשונה בה עולה הרעיון להנהיג הליכי שימוע בכנסת למועמדים לבית המשפט העליון, אך זו עלולה להיות פגיעה בעקרון הפרדת הרשויות ובעצמאות השופטים, כמו גם שיטה שלא בהכרח מותאמת לאקלים הישראלי

Flash 90

לא בפעם הראשונה מוצע הרעיון להנהיג הליכי שימוע בכנסת למועמדים לבית המשפט העליון. לפי הצעות שכבר עלו בעבר, יהיה מדובר בשימוע פומבי למועמדים בישיבה של ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת, אשר בו יישאלו המועמדים שאלות שונות על ידי חברי הכנסת. רעיון זה שאוב בעיקר מארצות הברית מהליכי השימוע הפומביים בסנאט למועמדים לבית המשפט העליון הפדראלי.

פגיעה באיזון חוקתי עדין. שיטת המינוי בישראל בנויה על איזון חוקתי עדין המאפשר לשמור על שני עקרונות: עצמאות השופטים אל מול האחריות והלגיטימציה הדמוקרטית שלהם. זוהי שיטה שאומצה תוך הסכמה רחבה זמן קצר לאחר הקמת המדינה והיא קיבלה מעמד חוקתי מיוחד ורב-משמעות בישראל, ועל כן כל שינוי בה צריך להיבחן בזהירות רבה ויש לאמצו רק אם נחיצותו ברורה ונדרשת.

נטע זר בשיטה הישראלית שיפגע בעצמאות השיפוטית. שימוע בכנסת למועמדים לבית המשפט העליון הוא רעיון שלקוח מהשיטה האמריקנית למינוי שופטים. מדובר בנטע זר שאינו מתאים לשיטה הישראלית, ושיפגע בעצמאות השופטים ויביא לפוליטיזציה של בתי המשפט.

אנו סבורים שאין מקום לאמץ את הרעיון של שימוע פומבי בכנסת למועמדים לבית המשפט העליון, מהנימוקים הבאים:

• פגיעה בעקרון ביזור הסמכויות/הפרדת הרשויות. מהותו של העיקרון הזה הוא איזונים ובלמים ומניעת כוח מוחלט מאחת הרשויות. בישראל, בה אין בית עליון (כמו הסנאט האמריקאי), אין נשיא עם סמכויות וטו על חקיקה, אין הפרדה אמיתית בין הפרלמנט והרשות המבצעת, אין כפיפות לטריבונל בינלאומי כגון בית הדין האירופי לזכויות אדם - הגורם היחיד שיכול להוות איזון או בלם על כוחו של הרוב הוא בית המשפט. לכן במציאות בישראל פגיעה בעצמאות בית המשפט והפיכתו לגורם הכפוף למעשה לרוב הפוליטי תהפוך את הכנסת (והממשלה) לבעלת כח מוחלט: בניגוד מוחלט לעקרון הפרדת הרשויות וחלוקת הסמכויות. בדומה לכך, מדובר גם בפגיעה בעקרון של שלטון החוק, המחייב לשם אכיפתו כלפי הממשלה והמחוקק, מערכת משפט עצמאית ובלתי תלויה.
• פגיעה באי תלות השיפוטית. שימוע יפגע באי-תלות השופטים שיתמנו ועלול להביא לפוליטיזציה של הרשות השופטת בעקבות השפעת לחצים ציבוריים ושיקולים זרים ואינטרסנטיים על הליך מינוי השופטים.
• פגיעה באמון הציבור בשופטים המועמדים. יש לקחת בחשבון שרוב המועמדים לבית המשפט העליון הם שופטים מכהנים. הדינמיקה של הליכי שימוע בכנסת עלולה לפגוע באמון הציבור בשופטים המועמדים לבית המשפט העליון.
• הרתעת מועמדים פוטנציאליים. פומביות יתר בהליכי המינוי עלולה לחשוף פרטים אישיים של המועמדים ולהרתיע מועמדים פוטנציאליים מלהגיש את מועמדותם.
• רוב ההליכים בבית המשפט העליון אינו נוגע לסוגיות ציבוריות או חוקתיות. בית המשפט העליון הוא בית משפט כללי שמיעוט מתוך כ-10,000 ההליכים המתנהלים בו בשנה (לרבות הליכים בפני דן יחיד) נוגע לסוגיות ציבוריות או חוקתיות. לעומת זאת, בית המשפט העליון הפדראלי בארצות הברית שומע פחות מ-100 תיקים בשנה. יש לזכור שבישראל בית המשפט העליון הוא גם ערכאת הערעור הראשונה על מספר גדול של תיקים שמתחילים בבית המשפט המחוזי. זהו בית משפט שמכריע גורלות באלפי תיקים אזרחיים ופליליים בתור ערכאת ערעור שבחובה. אסור שמינויים לבית משפט זה יהיו נגועים כל כך קשות בהתערבות של פוליטיקאים.
• מיותר לאור המשקל הגדול שיש לנבחרי ציבור במינוי לבית המשפט העליון. גם כך לנבחרי ציבור יש משקל גדול יותר בתהליך מינוי שופטים לבית המשפט העליון, מאז שנת 2008 שבה נחקק כי מינוי לבית המשפט העליון יתקבל על דעת שבעה מתשעה חברי הוועדה לבחירת שופטים במקום ברוב רגיל. לכן, אין צורך בנוסף לכך בהליכי שימוע.
• כבר היום הרשות השופטת בישראל פחות עצמאית מאשר הרשות השופטת בארצות-הברית. הליכי השימוע בארצות הברית נועדו לאזן שיטה המדגישה באופן קיצוני את עצמאות הרשות השופטת: השופטים מתמנים לכל חייהם בהסדר המשוריין בחוקה קשיחה, ומערכת בתי המשפט הפדראלית נהנית מעצמאות מוסדית רבה יותר מכל בית משפט אחר בעולם. בישראל, לעומת זאת, השופטים מתמנים עד גיל 70, אין שריון בחוק יסוד של ההסדרים הבסיסיים המבטיחים בארצות הברית את מעמדם העצמאי של השופטים והרשות השופטת איננה עצמאית, אלא שר המשפטים משפיע ומעורב עמוקות בניהולה היום-יומי. משום כך, הליכי שימוע אינם מתאימים לישראל אלא יפגעו בה בעצמאות השיפוטית.
• תוצאת ההבדל בין מינוי לכל החיים לבין מינוי עד גיל 70, והעובדה כי בבית המשפט העליון מכהנים 15 שופטים (לעומת 9 בארה"ב). בארה"ב כל נשיא ממנה בכל כהונה שופט אחד בממוצע. לכן לא ניתן "להשתלט" במהירות על בית המשפט בהתאם לרוב הפוליטי. השיטה בישראל, בה יש הרבה יותר שופטים, שפורשים בגיל 70, מכתיבה תחלופה מהירה מאד. במצב כזה, מתן כוח מוחלט לרוב הפוליטי הוא הרסני שכן הוא יוכל לשנות במהירות את הרכב בית המשפט.
• בארצות הברית יש ביקורת רבה על הליכי השימוע. לפי דעת מומחים רבים בארצות הברית, הליכי השימוע לבית המשפט העליון הפדראלי נעשו קיצוניים יותר ויותר בעשורים האחרונים, הפכו להיות פוליטיים ומפלגתיים יותר עם השפעת יתר של כלי תקשורת, רצון של סנאטורים להתבלט בסיקור ולחצים של קבוצות אינטרס. שאלות נשאלות לא פעם רק לצורכי פרסום ותקשורת, סנאטורים מנסים לעתים ללחוץ על המועמדים לענות כיצד יחליטו בפסקי דין עתידיים, ובכך מסכנים את אי-תלותם של השופטים המתמנים, ומביאים להתמחות המועמדים בתשובות מתחמקות לשאלות רגישות. לא מעט ביקורת מושמעת בארצות הברית על הליכים "מקולקלים" אלה, ורצוי להימנע מהשפעותיהם הרעות בישראל.
• השימועים בארצות הברית שנערכו לפני חודשים אחדים לשופט ברט קוואנו (Brett Kavanaugh) מדגישים נקודה זו. מועמדותו הוצעה על ידי הנשיא ואושרה על ידי הסנאט לאחר הליכי שימוע שבהם עלו טענות על התנהגותו המינית כנער. תגובתו במהלך השימוע עוררה מחלוקת ונתפסה בציבור כמגלה הטיה כנגד המפלגה הדמוקרטית. סוג כזה של הליכים עלול לפגוע באמון הציבור בניטרליות הפוליטית של הרשות השופטת.

לסיכום, יש לדחות את ההצעות לערוך שימוע פומבי למועמדים לבית המשפט העליון, משום שהוא יביא לפוליטיזציה של מינוי השופטים ולפגיעה בעצמאות השיפוטית.