כתב אישום נגד הסטארט-אפ ניישן

דו"ח המבקר הוא כתב אישום כנגד מערכת החקיקה במדינת ישראל. בכל מושב של הכנסת מוגשות מאות הצעות חוק לא חשובות ולא בשלות, אבל אין מהלכי חקיקה להסדרת סוגיות טכנולוגיות קריטיות

Flash 90

דו"ח מבקר המדינה שהתפרסם בשבוע שעבר הקדיש חלק רחב לעניינים של הסדרת טכנולוגיה בשני נושאים: ההגנה החסרה על הזכות לפרטיות בישראל ועיצובו של מערך הסייבר, הגוף האמון על בטחון הסייבר ונמצא בתוך משרד ראש הממשלה.

המבקר מצביע על כך שבסטארט-אפ ניישן קיים פער אדיר בין המציאות לבין החקיקה. ממשלת ישראל קובעת עובדות בשטח, עובדות שיכולות להיות בכיה לדורות או פגיעה משמעותית בזכויות אדם, ומתחייבת להסדיר את הנושאים באמצעות חקיקה – ויוק. החקיקה הזאת אינה מגיעה.

מערך הסייבר נהנה מסמכויות אדירות של מעקב, ניטור, פיקוח ואכיפה בעולם הסייבר הישראלי, לא רק בהקשרים ביטחוניים, אלא גם בהקשרים אזרחיים ופליליים. אבל הוא פועל מכוח החלטות ממשלה, ותזכיר חוק הסייבר תקוע במשך שנים.

מאידך, תיקונים הכרחיים לחוק הגנת הפרטיות על מנת להתאים אותו לעולם הדיגיטלי לא תוקנו במשך עשור. התחייבות הממשלה להסדיר את עניין פתיחת מאגרי המידע הרפואיים בחקיקה לא הובילה עדיין אפילו לטיוטה של תזכיר אבל המידע הרפואי על אודותינו - בחוץ.

דו"ח המבקר הוא כתב אישום כנגד מערכת החקיקה במדינת ישראל. בכל מושב של הכנסת מוגשות מאות הצעות חוק לא חשובות ולא בשלות, אבל אין מהלכי חקיקה להסדרת סוגיות טכנולוגיות קריטיות. מחלוקות בין רשויות שונות, כמו בין הרשות להגנת הפרטיות לבין מערך הסייבר, לא נפתרות והטיפול פשוט נדחה. מחלוקות בין יחידות בתוך משרד המשפטים, מובילות לעיכובים לא נחוצים בהשלמת מהלכים נחוצים.

מעבר לכך, הדו"ח מלמד על בורות דיגיטלית במשרדי החינוך והבריאות, שאינם מבינים את חשיבות הזכות לפרטיות בעולם דיגיטלי; את הצורך לחשוב פעמיים לפני שמתחילים לאסוף מידע, בכפיה, בכמויות אדירות; את עוצמת ועומק הפגיעה שיכולות להיווצר על ידי דליפה של המידע שנאסף. הם גם אינם מודעים לצורך באבטחת המידע הזה, בשמירה עליו ובקביעה מי יכול לגשת אליו. זה מטריד בייחוד כאשר מדובר בשני הסוגים הכי רגישים שאפשר להעלות על הדעת – מידע על אודות קטינים ומידע רפואי. בורות כזאת בשנת 2019 היא לא פחות משערורייה במדינה שמספרת לעצמה סיפורי אלף לילה ולילה על רמת הקדמה הטכנולוגית שלה.  

אסדרה של טכנולוגיה היא עניין מסובך. הפנמה של המציאות המשתנה ושל הצורך להגיב לה, גם היא אינה קלה לספינה הענקית המכונה ממשלת ישראל. אבל התמונה המצטיירת היא קשה. בהקשרים מסוימים, כמו מעבר מידע על אודותינו בין רשויות ציבוריות שונות, יד ימין אינה יודעת מה יד שמאל עושה. בהקשרים אחרים, הרשויות משתקות זו את זו ולא מאפשרות לתהליכים להתקדם ועיכובים בחקיקה גורמים לכך שבמשך שנים ארוכות לא מתרחשים תהליכים שצריכים להתרחש. במקרים הכי בעייתיים, המדינה רוצה לאפשר מסירת מידע או לאמץ מערכות טכנולוגיות ללא דיון ציבורי, פיקוח מספיק או תהליך חקיקה.

כדאי לסיים בכך שגם המבקר מבין שהגנה על פרטיות – מעבר לחשיבות שלה לחייו של כל פרט ולרווחתו – היא אינטרס של המגזר העסקי. כפי שהוא כותב, איבוד התאימות של ישראל לכללי הפרטיות המקובלים באירופה, דבר שעשוי להתרחש כבר בשנת 2020, יפגע באופן אנוש בתעשיית ההייטק המקומית ובכלל במסחר עם היבשת. התיקונים לחקיקת הפרטיות הם הכרחיים, אפוא, מכל היבט שהוא ויש צורך הכרחי בתיקון חקיקה מקיף אשר יטפל בכל היבטיה של הזכות לפרטיות ויחזק את סמכויות האכיפה של הרשות להגנת הפרטיות.

פורסם לראשונה בגלובס.