לא אבדה דרכנו?

חוק v15 שעבר בכנסת היוצאת אמנם נועד לשמור על שוויון הבחירות ומטיל פיקוח על גופים חוץ-מפלגתיים שעוסקים בפעילות בחירות, אך נכשל בשמירת האיזון בין השוויון לחופש הביטוי – כאשר הוא מטיל מגבלות חריגות, עמומות ומוגזמות

Flash 90

החלטת יו"ר ועדת הבחירות השופט מלצר בעתירת הליכוד נגד תנועת "דרכנו" היא הזדמנות לחזור ולעיין בחוק המוכר כ"חוק v15", שהקואליציה העבירה בכנסת היוצאת. החוק מחייב גופים חוץ-מפלגתיים ואף אנשים פרטיים שמקיימים "פעילות בחירות" מעל לסכום כסף מסוים להירשם אצל מבקר המדינה כ"גוף פעיל בבחירות", ואז מוטלות עליהם חובות והגבלות. בעקבות עתירת הליכוד, פסק מלצר שארגון "דרכנו" קיים פעילות כזו מבלי שנרשם אצל מבקר המדינה לפי החוק, ולכן עליו להפסיק לבצע פעילות זו עד שיסדיר את ההרשמה.

לאור דוחק הזמן, נימק מלצר את החלטתו בתמציתיות בלא פירוט הראיות שעליהן התבסס, והבהיר שיתכן שישלימה בהמשך. בנסיבות האלו, קשה להיערך אותה. אך נוכח השורה התחתונה, נראה שמלצר נקט פרשנות מרחיבה למדי של הוראות החוק. החוק חל רק על גופים הפועלים במטרה "להשפיע על בוחרים להצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת או להימנע מלהצביע בעד רשימת מועמדים מסוימת". כפי שמלצר מציין בפסיקתו, "דרכנו" פעלה במטרה שבכנסת הבאה לא תמשול "ממשלה בהרכבה הנוכחי או בהרכב קרוב". האמנם יש להבין פעילות כזו כניסיון להשפיע על בוחרים לא להצביע עבור רשימה מסוימת, למשל הליכוד, או בניסיון להשפיע עליהם להצביע בעד רשימה מסוימת, כמו "כחול לבן"? ספק אם פרשנות מרחיבה שכזו מתיישבת עם הצורך לפרש את החוק בצמצום, לאור חיוניות חופש הביטוי הפוליטי בשעת בחירות.

אולם מעבר לעניין הצר של הליכוד ושל תנועת "דרכנו", העתירה הזו היא תזכורת לכל מה שגרוע בחוק v15. זהו חוק שנועד במבט ראשון למטרה טובה וחשובה: שמירה על הוגנוּת בבחירות על ידי מניעת הזרמת כספים למערכת הבחירות, ללא פיקוח וללא מגבלות, באופן שיעקוף את כללי מימון מפלגות. במלים אחרות, זהו חוק שאמור לשמור על שוויון ההזדמנויות בין הרשימות המתמודדות בבחירות.

חוק שכזה צריך לשמור על איזון בין שני עקרונות חוקתיים – עיקרון השוויון ועיקרון חופש הביטוי במהלך הבחירות. אלא שהוא נכנס לזירה החוקתית העדינה הזו כמו פיל שדוהר לתוך חנות חרסינה. החוק קבע חובות רישום מוגזמות על ארגוני חברה אזרחית ואנשים פרטיים והטיל מגבלות חריגות על תרומות לגופים פעילים בבחירות – מגבלות שאינן קיימות בשום דמוקרטיה אחרת. מנגנוני האכיפה, האחריות הפלילית והקנסות שנקבעו בחוק מוגזמים. ובהקשר של הטענות כנגד תנועת "דרכנו" – הבעיה היא שההגדרה של "פעילות בחירות" היא עמומה מדי, כפי שרמז השופט מלצר בהחלטתו שלא לזקוף לחובת "דרכנו" את פעילותה עד כה "נוכח אי הבהירות שבחוק".

לשילוב בין המגבלות הבלתי-סבירות המוטלות על גופים פעילים בבחירות להגדרתם העמומה של גופים אלה יש אפקט מצנן הרסני על חופש הביטוי של החברה האזרחית בשעה הקריטית של הבחירות: כל ארגון חברה אזרחית בישראל חושב כיום פעמיים בטרם כל פרסום בתקופת בחירות. בנוסף, כיוון ששום גוף או אדם לא רוצים להיות מוגדרים כגופים פעילים בבחירות, ולא נרשמים ככאלה אצל מבקר המדינה – הרי שהחוק גם לא תורם כלל להגברת השקיפות בבחירות.

ניתן ואף ראוי היה להסדיר את פעילותם של ארגונים חוץ-מפלגתיים בבחירות, תוך הסתפקות בהטלת חובות שקיפות – ולכל היותר למנוע מגופים כאלה להוציא סכומי כסף אדירים לצרכי בחירות. אבל חוק v15 הסדיר את הפעילות הזו באופן שפגע בחופש הביטוי הפוליטי או לכל הפחות צינן אותו. בלי קשר לצו שניתן נגד "דרכנו", מיד לאחר הבחירות מן הראוי יהיה לתקן את החוק כדי שפגיעתו הרעה תוסר.

פורסם לראשונה בדה מרקר.