יש להגן על השיטה למינוי שופטים בישראל

בזמן שעוד ועוד מדינות בעולם נעות לעבר השיטה הישראלית בכל הקשור למינוי שופטים, דווקא שרת המשפטים שקד מבקשת להתרחק ממנה. השיטה, שמטרתה הוצאת המינוי מידיים פוליטיות, היא מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית – ועל כן יש לשמור עליה

Flash 90

שרת המשפטים הציגה לאחרונה תכנית לבטל את הוועדה לבחירת שופטים ולהתחיל למנות שופטים לבית המשפט העליון על ידי הממשלה באישור הכנסת. בכך היא שואפת להחזיר את הגלגל לאחור להסדר שהיה נהוג בתקופת המנדט הבריטי ובשנותיה הראשונות של המדינה. אחד הטיעונים שבהם עושה שימוש שרת המשפטים הוא השוואה בינלאומית: כך נהוג לטענתה במרבית שיטות מינוי השופטים בעולם.

האמת היא אחרת. נתחיל במעט היסטוריה: בשנת 1953 ייסדה ישראל את הוועדה לבחירת שופטים על רקע הכשלים החמורים שהיו בשיטה הקודמת. עד אז הליך מינוי השופטים לבית המשפט העליון נשלט מבחינה חוקית בידי הממשלה והכנסת, והיו בו סממנים מפלגתיים ברורים. לכן היה מוסכם על כמעט כל המפלגות שתוקם הוועדה לבחירת שופטים לפי מתכונתה היום (בוועדה שלושה שופטים, שני שרים, שני חבר כנסת, ושני נציגים מלשכת עורכי הדין). היה מוסכם שהסדר זה יאזן בצורה טובה בין הבטחת אי-תלות השופטים לבין שימור לגיטימציה ואחריות דמוקרטית הבאים לידי ביטוי במינוי הפורמלי על ידי הנשיא ובנציגי הממשלה והכנסת בוועדה. כפי שהסביר חבר הכנסת מנחם בגין בדיוני ועדת החוקה באותה שנה: "אנחנו באים להבטיח את אי-תלותם של השופטים, ולשם כך עלינו להבטיח במידת האפשר גם את אי-תלותם של ממניהם".  

ישראל הייתה אחת החלוצות במגמה עולמית, שבמרכזה ניסיונות לצמצם את השפעת הגורמים הפוליטיים על הליך מינוי השופטים, שהיו בעבר בעלי אחריות בלעדית לכך. מאז סוף מלחמת העולם השנייה אומץ הסדר דוגמת ההסדר הישראלי במדינות רבות, וזאת בדמות מועצה המשלבת חברים מרשויות שונות, עם משקל רב לשופטים. ארגונים בינלאומיים ממליצים על דגם זה למינוי שופטים, שהפך לשכיח ביותר.

כך, בשיטות משפט שבהן נהוגה מסורת משפט דומה לישראל (כגון בריטניה וקנדה), נערכו בעשורים האחרונים רפורמות שקירבו את הליך המינוי בהן לזה הנהוג בישראל. לדוגמה, במסגרת רפורמה שנערכה בבריטניה ב-2005, הועברו סמכויות מינוי השופטים מחזקתו הבלעדית של גורם פוליטי לוועדות מינויים מקצועיות שבהן לשופטים משקל רב. רפורמות דומות נעשו לאחרונה גם בקנדה (שבה הוקמה לאחרונה ועדה מייעצת עצמאית ומקצועית בעלת מעמד לא פורמלי). גם בארצות הברית השיטה השכיחה ביותר למינוי שופטים לבתי המשפט העליונים במדינות הוא באמצעות ועדות מקצועיות עם משקל רב לשופטים, אשר הוקמו בעיקר החל משנות השישים והשבעים של המאה העשרים. המגמה העולמית הזו לא פסחה גם על מדינות שבהן הוקם בית משפט חוקתי. ברוב המדינות הללו אומצה בכל בתי המשפט (מלבד בתי המשפט החוקתיים) שיטת מינוי שופטים באמצעות מועצה שבה לשופטים משקל רב, עד כדי הרוב. יתרה מכך, גם בבתי המשפט החוקתיים נעשה שימוש במנגנוני מינויים שנועדו למנוע חד-צדדיות במינוי השופטים, לדוגמה על ידי הענקת משקל לשופטים או לאופוזיציה הפרלמנטרית. לבסוף, חשוב לציין שגם במדינות שבהן הסמכות הפורמלית לבחירה נתונה בידי נבחרי הציבור, נהוג להתייעץ עם גורמים ברשות השופטת ולתת משקל רב לעצותיהם ולמועמדים שהם מציעים. דבר זה נכון בכל שיטות המינוי.

העולם, אם כן, צועד בהדרגה לעבר דגם דוגמת השיטה הישראלית למינוי שופטים, משום שהוא נתפס בצדק כאמצעי טוב ומאוזן לשמירה על אי-תלות השופטים. אסור לנו לאפשר לשרת המשפטים לפגוע בוועדה שהיא אחד מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית.

פורסם לראשונה בדה מרקר.