פסילת מועמדים ותפקיד בית המשפט העליון

החלטת בית המשפט העליון בדבר פסילת מפלגות ומועמדים, ומנגד - הפיכת החלטת ועדת הבחירות המרכזית בעניין מפלגה ומועמד אחרים, עלולה להיתפס כפוליטית ומוטה, אך בפועל מדובר בהחלטה שקולה, המבוססת על ראיות שאינן משתמעות לשני פנים

Flash 90

חלק משמעותי מהביקורת כנגד החלטת בית המשפט העליון לפסול את החלטות ועדת הבחירות המרכזית בעניינם של מיכאל בן ארי, עופר כסיף ומפלגת רע"ם-בל"ד ולפסול את החלטות ועדת הבחירות בעניין איתמר בן גביר ומפלגת חד"ש-תע"ל, נובע מהעדר הסימטריה שבהכרעה: מועמד הימין הקיצוני נפסל ואילו מועמד השמאל הקיצוני והמפלגה הערבית אושרו. הואיל ולא נשמעה תרעומת דומה לגבי החלטת ועדת הבחירות המרכזית שהתקבלה קודם לכן לפי מפתח הצבעה מפלגתי, וזאת למרות שזו סבלה מבעיית העדר-סימטריה חריפה עוד יותר (אישור שני מועמדי הימין, ופסילת כסיף ורעם-בל"ד), הרי שניתן לפקפק במניעיהם של המבקרים. אך מעבר לכך, המובן מאליו צריך להיאמר. בית משפט אינו אמור לעסוק בפנקסנות ולהחליט לשלול באופן לא מוצדק זכויות בסיסיות של האחד (כסיף או בן-גביר) רק על מנת לאזן זאת כנגד שלילה מוצדק של זכויות בסיסיות של האחר (בן ארי). ודאי גם כי בית המשפט מנוע מלשקול שיקולים פוליטיים של  איזון בין גוש הימין לשמאל.

השאלה היא איך בכל זאת אפשר להבין את החלטת בית המשפט  – מדוע שלילת הזכות לבחור ולהיבחר הייתה מוצדקת במקרה אחד, ולא מוצדקת בכל המקרים האחרים? כיוון שההנמקות המלאות של בית המשפט טרם התפרסמו – בגלל לוחות הזמנים הקצרים בין מועד הדיון למועד ההחלטה – המפתח להבין את ההבחנה מצוי בתקציר ההנמקות שפרסם בית המשפט בשבוע האחרון, המתבססות רובן ככולן על עמדותיו של היועץ המשפטי לממשלה בדיון בוועדת הבחירות המרכזית ובדיון בעתירה בבית המשפט.

בבסיס העמדה של היועץ ותמצית ההנמקות של בית המשפט הקביעה, אותה יישם בית המשפט גם במערכות בחירות קודמות, לפיה פסילת מועמד או מפלגה היא צעד קיצוני, שצריכה להתבסס על ראיות חד משמעיות ("מסה קריטית") כי המטרה הפסולה היא מטרה דומיננטית של המועמדות בבחירות בעיתוי הנוכחי ("השתקפות סגולית של זהות המועמד"). לגבי בן ארי, סבר היועץ כי ההתבטאויות החמורות והרבות שלו, כולל התבטאויות מן העת האחרונה, אינן יכולות להתפרש אלא כהתבטאויות המסיתות לגזענות המתייחסות בפועל לכלל הערבים במדינה, וכי התמודדותו בבחירות נועדה לממש את השקפותיו הגזעניות. בית המשפט הוסיף וקבע כי הוא עוסק בביזוי שיטתי ומכוון של האוכלוסייה הערבית בישראל וכי לא חזר בו מדבריו או התחרט עליהם. לעומת זאת, לגבי בן גביר סבר היועץ כי ההתבטאויות המטרידות מאד שלו, אינן חוצות בבירור את רף הפסילה, בשל מספרן המועט יחסית ובשל ההבהרות שסיפק לכוונותיו שיצרו ספק מסוים באשר לכוונותיו, ובית המשפט אימץ עמדה זו. גם לגבי כסיף קבע היועץ כי מספרן הנמוך של ההתבטאויות וההבהרות שכסיף סיפק לגבי התנגדותו לאלימות ולגבי עמדתו לגבי היותה של ישראל מדינה יהודית אינן חוצות את רף הפסילה ובית המשפט קיבל זאת. לגבי רע"ם-בל"ד סבר היועץ כי מדובר אכן במקרה גבולי וזאת לאור עמדתה של בל"ד בסוגיות אופייה של המדינה. עם זאת מדובר ברשימה משותפת לשתי מפלגות (שטענות של ממש הועלו רק כלפי אחת מהן), כמעט ולא הועלו טענות נגד התבטאויות של המועמדים הנוכחיים ברשימה – להיפך, הם טענו כי הם מתנגדים לאלימות ולמעשים בלתי חוקיים, היועץ סבר, ובית המשפט קיבל, כי קיים ספק לגבי כוונותיהם המאפשר את השתתפותם בבחירות.

במילים אחרות, ובניגוד לטענת חוסר הסימטריה - החלטתו של בית המשפט דווקא נראית עקבית וסימטרית. היא מבוססת על התפיסה כי על מנת לפסול מועמד או רשימה בשל עילת פסילה – שלילת קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הסתה לגזענות או תמיכה במאבק מזויין נגד המדינה – יש להראות תמיכה מובהקת, אינטנסיבית ושאינה ניתנת לפרשנות מקלה, במטרה הפסולה. בניגוד לוועדת הבחירות שהחלטתה התבססה אך ורק על מניעים פוליטיים, נראה כי בית המשפט, בחן שאלה אחרת – וזאת במנותק משיקולי ימין-שמאל (או מרכז): אם יש מספיק ראיות להצביע כי נתקיימה עילת פסילה לפי החוק, ואם הראיות חזקות מספיק כדי להתגבר על כל ספק לגבי התקיימות עילת הפסילה. כך פועל בית משפט, אלה השיקולים שהוא שוקל ולא היינו רוצים לחיות במדינה בה ניתן להצדיק פגיעה בזכות היסוד להיבחר על בסיס שיקולים אחרים.