שימוע למועמדים לעליון - הצעה רעה שראוי לדחות

כוונתה של השרה שקד להנהיג שימוע למועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדה פוליטית עלולה למנוע ממועמדים ראויים להכניס עצמם לקלחת הזו, לאלץ אותם להתאים את תשובותיהם לעמדותיהם של החברים בה ואולי אף לפסוק על פיהן בעתיד, ותפגע קשות באמון הציבור ברשות השופטת

Flash 90

בתוך שלל הצעותיה של שרת המשפטים לקראת הכנסת הבאה, היא מבשרת כי בכוונתה להנהיג שימוע למועמדים לבית משפט העליון בפני ועדת החוקה של הכנסת. משום שהוכרז כבר בכנסת היוצאת כי רק לשמרנים - קרי דתיים לאומיים, לאומנים סתם או סתם אומרי הן לשלטון - יש מקום במערכת השפיטה הישראלית, מוצע עכשיו הליך סינון, מעין אינקוויזיציוני, שבו יחטטו חברי הכנסת בנבכי נשמתו של המועמד. האם יגלו שם רסיס של ליברליזם, שמץ של מחויבות לזכויות האדם, מעט אמונה בשוויון ערך האדם ובשוויון אזרחי, קמצוץ של כבוד למשפט הבינלאומי, שארית של מחויבות לערכי היסוד שלנו- מחזון הנביאים ועד להכרזת העצמאות? כל גילוי כזה, ישלח את המועמד הביתה בבושת פנים- איך העז להעמיד עצמו כמועמד כאשר אי התאמתו זועקת לשמיים.

בשים לב לתרבות הדיון של חלק מחברי הכנסת (ראו למשל את התפרצותו של חבר הכנסת סמוטריץ' מספסלי הקהל לתוך דיון משפטי ואת תגובותיו החצופות על כך שנשיאת בית המשפט העליון העירה לו על כך) - צפויים המועמדים גם לטקס של השפלה. לא אתפלא אם מי שיכלו להיות מועמדים מצוינים, יירתעו מלהכניס עצמם לגוב האריות. עצם המעמד של שימוע בפני פוליטיקאים שחלק גדול מהם עוינים למערכת המשפט ומחכים לה בסיבוב, פוגע במעמדה של הרשות השופטת.  

יש סתירה של ממש בין הדרך בה נוהג שופט בבואו לגבש דעה בעניין חשוב - רק אחרי שמיעת הצדדים ושני צדיו של המטבע ורק אחרי שהקדיש שבעה נקיים לחקר הסוגיה ולברורה - לבין השלוף הנדרש במענה לשאלות בשימוע. התרחיש הגרוע ביותר, אך שאיננו דמיוני, הוא של מועמדים, בלתי ראויים בעליל, שלשם קידום מינויים ישמיעו תשובות מותאמות למה שמצפים לשמוע מהם, ואף יראו עצמם מחויבים לפסוק לפי מה שהשיבו. 

גם בעניין זה, נמשכת המגמה ללקט ממדינות העולם השונות הסדרים גרועים כדי לאמץ דווקא אותם אצלנו. כך השתמשו אצלנו בשיטה האנגלית כדי למנוע אימוץ של חוקה פורמלית וביקורת שיפוטית על חוקים. כך נעשה שימוש בחוק הצרפתי, ועדיין לא נאמרה לגביו או לגבי וריאציה שלו המילה האחרונה, וכך בענייננו. עצם העובדה ששיטה דמוקרטית פועלת בהקשר מסוים בצורה מסוימת אינה עדות לכך שמדובר במתכונת מועילה ורצויה ושהיא מתאימה לשיטתנו. המחקר המשווה המועיל הוא ככלל זה שבודק את המצב בשיטות דמוקרטיות שונות, ומנסה לאתר מגמות בולטות ותפיסות ופרקטיקות דמוקרטיות רווחות. השיטה האמריקאית מזמינה פוליטיזציה של בית המשפט העליון הפדרלי, אולם אין בכך כדי להיטיב עם המוסד, שרמת אמון הציבור בו בעשור האחרון נמצאת לרוב מתחת לקו של 50 אחוזי תמיכה (ולעתים שיעור המסתייגים מדרכו עולה על התומכים בה)- פחות מאשר רמת האמון בבית המשפט שלנו. נקודת הפתיחה של בית המשפט שלנו היא גרועה במיוחד: עבור החרדים ורבים מהדתיים הוא "ערכאות של גויים", עבור כולנו הוא מושא מתמיד להתקפות משולחות רסן מצד השלטון.

ברור שפוליטיזציה של השפיטה אצלנו תפגע קשות באמון הציבור ברשות השופטת. לא ברור מניין המחשבה שארצות הברית היא דוגמה רלוונטית עבורנו בעניין זה, בשים לב להבדלים הבולטים בין השיטות. בארצות הברית, הכוח למנות שופטים הוא כוח שניתן במשותף לנשיא - ראש הרשות המבצעת הנבחר ישירות על ידי העם, ולסנאט, שיש בו לעתים רוב למפלגה היריבה לנשיא. איש לא היה מעלה בדעתו שם ליתן כוח מכריע לשרה שמאחוריה פחות מעשירית מן הבוחרים, ולגוף בוחר - הוועדה לבחירת שופטים - שאין בו נציגות לאופוזיציה. אין דמיון של ממש בין תפקידו של בית המשפט האמריקאי, בשיטה פדרלית, שבה יש בתי משפט עליונים בכל המדינות, הדן בפחות ממאה תיקים בשנה, לבין בית המשפט שלנו שדן באלפי תיקים, ברובם כערכאת ערעור. אין כל דמיון בין המערכת השלטונית האמריקאית שיש בה איזונים וריסונים לרוב, לבין השיטה שלנו שמתאפיינת בהעדר איזונים וריסונים, מה שהופך את תפקידו של בית המשפט כגוף המבקר את השלטון לחיוני במיוחד. לא די לגלות שיש הליך במדינה כלשהי. ראוי לבחון את אופן יישומו הלכה למעשה. בדיקה כזו מעלה כי בשל הבעייתיות הטבועה בשיטת השימוע לגבי שופטים, פותחו בארצות הברית שיטות להכנת המועמדים לשימוע. היעד של השיטות האלה הוא להכשיר את המועמדים כיצד להשיב לכאורה על השאלות מבלי להשיב עליהן באמת. השימוע הופך, לכן, למשחק מחבואים שבו חברי הוועדה מבקשים לשמוע והמועמדים מעוניינים שלא להשמיע. האם גם את השיטות האלה נעתיק אלינו? שהרי ברור שמדובר ברעיון רע מבחינה עניינית שמזמין מהלכים נגדיים של השתמטות והתחמקות ממענה. את המוצר הזה ראוי להשאיר על המדף במדינת המוצא שלו.