איחוד אסטרטגי או חיבור אידאולוגי?

האיחוד בין מפלגת הבית היהודי לעוצמה יהודית מעיד, יותר מכל, על מגמה מדאיגה של התפוררות האמון במערכת המשפט ובדמוקרטיה שמתרחשת בקרב ציבור הציונות הדתית. התמיכה במינוי חבר עוצמה יהודית בוועדה לבחירת שופטים היא רק אבן דרך במה שנראה כמו הכיוון החדש אליה פונה המפלגה

Flash 90

בשבוע שעבר, רגע אחרי האיחוד בין מפלגות הימין שנועד להציל את הימין, כדברי ראש הממשלה, הציץ לרגע בתקשורת - ומיד נעלם - סעיף 12 בהסכם האיחוד, שבו נקבע כי רשימת "איחוד מפלגות הימין" תפעל לבחירת נציג עוצמה יהודית בוועדה לבחירת שופטים. סעיף זה מגלם יותר מכל את המרחק שעברה מפלגת הבית היהודי ממפלגה ממלכתית וציונית, למפלגת שיכולה להכיל את האינטרסים של ממשיכי דרכו של מאיר כהנא.

נציגי הבית היהודי דקלמו סיסמאות על הצורך הדוחק לאשר את ההסכם כדי שלא יאבדו קולות לימין. אפילו אם עמדותיה של עוצמה יהודית בזויות, טענו תומכי ההסכם, החשש מפני עליית ממשלת שמאל לשלטון, מצדיק את הכנסת האורחים הזמנית הזו. החיבור הוא טכני בלבד, הוסבר חזור והסבר. כורח שאין מאחוריו שותפות אידאולוגית. כפי שאמר בקול חנוק הרב דרוקמן בבוקר שלאחר היוודע דבר האיחוד: זו איננה דרכנו, אבל עבור ארץ ישראל אין ברירה. ואולם, ההבטחה לתמוך בנציג עצמה יהודית כחבר בוועדה לבחירת שופטים מוכיחה כי השותפות האידאולוגית בין שתי המפלגות רבה, ועמוקה הרבה יותר ממה שנציגי הבית היהודי הציגו.

הסכמה זו, במיוחד אם היא מכוונת למינויו של איתמר בן גביר, שכבר זכה ליומו בבית המשפט, כנאשם ואף כמורשע, מגלמת בתוכה שתי מגמות משמעותיות שעוברות בשנים האחרונות על הציונות הדתית.

המגמה הראשונה היא אובדן האמון במערכת בתי המשפט. בשנים האחרונות פעלו נציגיה הפוליטיים של הציונות הדתית כנגד הגישה האקטיביסטית של בית המשפט העליון, אשר נטען כי יושמה כנגד ערכים החשובים לציונות הדתית. מסתבר כי בשל ההתנגדות לאידאולוגיה משפטית מסוימת, מוכנים נציגיה הפוליטיים של הציונות הדתית לחבור לקבוצה אשר סבורה שמערכת אכיפת החוק כולה מעוותת, ועוד יותר מכך - להפקיד בידי קבוצה זו את בחירת השופטים.

ההתנגדות למערכת המשפט אינה נובעת רק מסיבות היסטוריות. היא קשורה בטבורה אל שינוי שני בתפיסת העולם של הציונות הדתית: הפרת האיזון המסורתי בין יהדות לבין דמוקרטיה. איזון זה, שהיה נשמת אפה של מפלגת הבית היהודי, הפך תחת ההנהגה הפוליטית הנוכחית להעדפה מוחלטת וברורה של עמדות הנתפסות כ"יהודיות" על פני ערכים דמוקרטים המתבטאת, בעמדה המעדיפה אינטרסים המוצגים כאינטרסים של היהודים בישראל על פני עקרון השוויון, בדחייה הולכת וגוברת של עקרונות תרבות המערב, בהפרדה הולכת וגוברת בין גברים לנשים, ועוד. בכל הנושאים הללו נתפסת מערכת המשפט כבלם מפני שינוי. ועל כך כבר אמרה לא אחרת משרת המשפטים איילת שקד: "המדינה צריכה להגיד שצריך לשמור על הרוב היהודי גם במחיר של פגיעה בזכויות אדם...". בשתי המגמות האלו מצויה מפלגת עוצמה יהודית בקצה "הימני" של הסקאלה. חבריה מגנים את מערכות המשפט ואכיפת החוק בכל פעם שאלו מעזות לפעול כנגדם, ויש מהם אף כאלו שהורשעו לא פעם בבית המשפט. חברי המפלגה הם אף בעלי העמדה הקיצונית ביותר ביחס לצורך להעדיף את האינטרס היהודי על פני זה האוניברסלי. מצעה של מפלגת עוצמה יהודית קובע זאת במפורש.

אבל אפילו אם מפלגת עוצמה יהודית אכן נמצאת בקצה קשת הציונות הדתית, היא עדיין חלק ממנה. עמדותיה הן תוצאה הגיונית ומסתברת של המגמות ארוכות הטווח במגזר זה.

גם אם הופעלו לחצים על ראשי מפלגת הבית היהודי, התמיכה במינוי חבר עוצמה יהודית בוועדה לבחירת שופטים מעידה כי השותפות בין הציונות הדתית לבין עוצמה יהודית נעשתה מרצון ולא מאונס. הסכמה זו מבטאת את הכיוון אליה נעה מפלגת הבית היהודי, ועמה חלקים ניכרים מהציונות הדתית: ניתוק מהמוסדות הממלכתיים של מדינת ישראל, ודחית אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל.