המאבק בפייק ניוז צריך לעבור דרך האוכלוסייה המבוגרת

הפצת פייק ניוז אינה בהכרח קשורה לדעה פוליטית, השתייכות למפלגה מסוימת או לפעילות אינטנסיבית ברשת החברתית, אלא דווקא לגיל. היא נעשית על ידי קומץ אנשים, ולעיתים קרובות היא אפילו לא נעשית בזדון. האוכלוסייה הבוגרת מסתמנת כרגישה ביותר למניפולציות של בחירות ולהפצת פייק ניוז, בין היתר בשל היעדר אוריינות תקשורתית

Shutterstock

קשה להאמין אבל לקראת סוף החודש (מרץ) ישובו וישודרו בערוצי הטלוויזיה תשדירי התעמולה של המפלגות. שוב יולאם זמן שידור מערוצי הטלוויזיה והרדיו, הציבוריים והמסחריים, בתחושה של חזרה לאייטיז. אבל, אפשר להשתמש בקוריוז הזה כקרש קפיצה לניסיון לפענח את השאלה מה באמת משפיע על הבחירות. רוסיה ואיראן באמצעות הסייבר, כמו שהתריע ראש השב"כ לפני כמה חודשים? הבוטים, הפייק ניוז והדיסאינפורמציה ברשתות? הטירגוטים המדויקים של מסרים המבוססים על ניתוח מידע אישי? או אולי בכלל התקשורת הממוסדת – אתרי האינטרנט הגדולים, הטלוויזיה, הרדיו והעיתונים?

בסקר מיוחד טרום בחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה נשאלו נבדקים מהיכן הם מקבלים את רוב המידע שלהם בנושאים פוליטיים. הסקר נוסח כשאלת רב ברירה שאפשר לתת עליה כמה תשובות מצטברות. שלא במפתיע, בראש הרשימה נמצאים הטלוויזיה ואתרי החדשות הממוסדים באינטרנט, בעוד שהרשתות החברתיות נמצאות במקום הרביעי, מעט למעלה מן הרדיו והעיתונות המודפסת.

אכן, סביר להניח שההשפעה על התודעה לקראת הבחירות היא משולבת ומתקיימת על ידי התקשורת המסורתית והדיגיטלית כאחת. לכן, העיסוק בתפקידה של התקשורת -  אולד פאשן סטייל - הוא עדיין קריטי, למרות הפיתוי להתמקד ברשתות הבוטים ובהשפעה הרוסית. צריך לנהל שיח על כללי ההתנהגות וההטיות של התקשורת המסורתית, על החוזה החברתי שלה עם הציבור ועד כמה היא מקיימת אותו, על המודלים העסקיים שעליהם היא מתבססת, על רמת השקיפות שלה ועוד. בנוסף לאלה צריך לדבר על הקשרים בין התקשורת המסורתית לבין הרשתות החברתיות. תקשורת שמהדהדת את הנעשה ברשתות כתחליף לצורך לייצר סדר יום משמעותי ומקצועי, כורתת את הענף שעליו היא יושבת. תקשורת שמשתפת פעולה עם הפצה של שמועות, מידע פרטי חודרני או ניסיונות מניפולציה אחרים באמצעות הדיגיטל – מאיצה את תהליך ההתפוררות של הדמוקרטיות הליברליות, שבתורן אמורות להגן עליה עצמה.

אבל אם מסתכלים על הסקר שהוצג למעלה בצורה יותר מדויקת, מבינים שצריך לדבר גם על אולד פאשן במובן אחר – על האוכלוסייה המבוגרת. מהסקר עולה שמה שמשפיע על צריכת החדשות של הישראלים לא קשור למגדר, לעמדה פוליטית או לדפוסי הצבעה. המשתנה המשפיע המרכזי הוא דווקא הגיל.

ככל שאנשים מבוגרים יותר, עולה שיעור המקבלים מידע מערוצי החדשות בטלויזיה - 40% מהצעירים עד גיל 24; 46% מגילאי 25-34; 53% מגילאי 35-44; 59% מגילאי 45-54; 82% מגיל 56 ומעלה. הצעירים, לעומת זאת, נמצאים ברשתות החברתיות: 56% מהצעירים (עד 24) מקבלים משם את המידע, 46.5% מגילאי 25-34; 44% מגילאי 35-44; 33% מגילאי 45-54; 30% מגילאי 55-64; 13% מגילאי 65 ומעלה.

לכאורה, אין בזה חידוש גדול. צעירים נמצאים ברשת ומבוגרים בטלוויזיה. אבל כדאי לשים לב לתופעה מעניינת. מחקר חדש שהתפרסם בכתב העתScience  בחודש ינואר, שהוא חלק מגל של מחקרים שעוסקים בחקר ההפצה של דיסאינפורמציה בפייסבוק לפני הבחירות בארצות הברית בשנת 2016, מלמד שני דברים. ראשית, שרוב המידע הלא נכון שמופץ בפייסבוק – מופץ על ידי מיעוט קטן של משתמשים. שנית, טוענים החוקרים, הפצת פייק ניוז אינה קשורה לדעה פוליטית, להשתייכות למפלגה מסוימת, או לפעילות אינטנסיבית אחרת ברשת החברתית. המנבא הטוב ביותר להפצת פייק ניוז הוא  - הגיל.

בני שישים וחמש ומעלה הפיצו פי שניים פייק ניוז מאשר קבוצת הגיל שאחריהם ופי שבעה יותר כתבות של פייק ניוז מאשר כל שכבות הגיל האחרות במהלך התקופה ההיא. והאמת היא שכל מי שיש לו קבוצת וואטסאפ משפחתית יכול לשאול את עצמו כמה פעמים קיבל מידע לא בדוק שעבר בקלות את "מבחן החותנת" שהחליטה לשתף אותו הלאה.

החוקרים נוטים לייחס את התופעה הזאת (בין השאר) לאוריינות התקשורתית והדיגיטלית הנמוכה של המבוגרים. הדבר מתיישב עם ממצאים כמו אלה של מכון "פיו" שלפיהם צעירים אמריקנים מבחינים יותר טוב בין דעות לעובדות בתקשורת, לעומת מבוגרים.

מכל זה עולה שאם אנחנו עוסקים בניסיון לעכב הפצה של דיסאינפורמציה ולמנוע השפעות דיגיטליות על התודעה, אנחנו צריכים להסתכל מקרוב על האוכלוסייה המבוגרת, בגלל שתי סיבות. האחת - משום שהאוכלוסייה הזאת היא הרגישה ביותר להשפעה ולמניפולציה לפני הבחירות, והשנייה - משום שכתוצאה מזה היא גם יוצרת סיכון של הפצת פייק ניוז עבור כלל האוכלוסיה בגילאים אחרים.

כאשר אנחנו נאבקים במהלך קמפיין הבחירות על איסור לעשות שימוש בנתונים פרטיים ובניית פרופילים על אודות משתמשים כדי לטרגט מסרים, אנחנו בעצם נאבקים על זכויותיה של קהילת המבוגרים. הרי מי שהאוריינות הדיגיטלית שלו נמוכה יטה לא רק לשתף ידיעות של דיסאינפורמציה אלא גם מידע פרטי אודות עצמו, לא יבין את המשמעות של סקר שכל מטרתו לאסוף עליו מידע ושנשלח אליו בצורת הודעת טקסט תמימה, ולא ידע להתמודד באופן מושכל עם קמפיין מטורגט היטב נוסח "הערבים נוהרים לקלפיות". אין כאן שוני מכל מניפולציה מסחרית אחרת על אנשים מבוגרים - לרכוש מוצרים, לקחת הלוואות, לחתום על חוזים דרקוניים עם ספקי שירותים, כמו אלה שעלו לכותרות אך לאחרונה. אלא, שכאן, זאת הדמוקרטיה. 

המאבק בפייק ניוז, מסתבר, עובר דרך אוריינות התקשורת של המבוגרים. מוטב שנהיה ערים לכך, כי לבטח יהיה מי שינסה לנצל זאת לטובתו ולרעתם. כשמדברים על אוריינות תקשורת, בדרך כלל עוסקים בתוכניות לימודים בבתי ספר. אבל ממה שעולה כאן, דווקא מי שחסרה לו האוריינות סיים מזמן את חוק לימודיו, וצריך לייצר קמפיינים של למידה המתאימים לצרכים שלו, אולי אפילו דרך התקשורת הממוסדת שאותה צורכים המבוגרים כמקור ראשוני.

פורסם לראשונה בדה מרקר.