לאן נעלמו הערכים הליברליים בליכוד?

אין צורך ללכת רחוק מדי – רק לפני 7 שנים, הייתה בכנסת מפלגת ליכוד אחרת, ליברלית ושוויונית יותר, שהוכיחה שעמדות ימין לא בהכרח סותרות את מערכת הערכים הליברלית. מאז, הימין הליברלי לא נעלם, אך דומה שהוא כמעט ונעלם בליכוד

Flash 90

בחוקת הליכוד, מוגדרת התנועה כ"תנועה לאומית ליברלית, הדוגלת בקיבוץ גלויות, בשלמות המולדת, בחרות האדם ובצדק חברתי". בין מטרותיה, לצד הקביעות בדבר שלמות הארץ ופיתוחה, והגישה הכלכלית הליברלית, מדובר גם על השגת שלום אמת עם מדינות שכנות, "שמירת ערכי המוסר וטוהר המידות", קיום משטר ממלכתי-דמוקרטי: הבטחת עליונות החוק, זכויות האדם והאזרח, שוויון ושילוב המיעוטים.

קשה לראות מה נותר מכל זאת בליכוד הנוכחי, של היום. ואין צורך ללכת רחוק לחזון השוויון המוחלט של ז'בוטינסקי או ל"עליונות המשפט" של בגין. מספיק ללכת שתי כנסות אחורה, לכנסת ה-18, ולמצוא בממשלה אז את השרים בני בגין, מיקי איתן ודן מרידור, וכן את יו"ר הכנסת רובי ריבלין. ממשלה זו, שבראשה עמד בנימין נתניהו, הכניסה לקווי היסוד שלה את הסעיף הזה: "הממשלה תפעל בהתאם לעקרונות היסוד של המשטר הדמוקרטי ותכבד מעמדם והחלטותיהם של מערכות הביקורת עליה: הכנסת, בתי המשפט, מבקר המדינה, והיועץ המשפטי לממשלה". ראש הממשלה התבטא, בפברואר 2012, בטקס השבעת נשיא בית המשפט העליון כך: "אבל אני טוען שמעל הכל, במדינה דמוקרטית, הגוף שמגן ושומר על אותן חירויות וזכויות הוא בית המשפט... אני מאמין שמערכת משפט חזקה ועצמאית היא זו שמאפשרת את קיומם של כל המוסדות האחרים בדמוקרטיה... רק בחודשים האחרונים גנזתי כל חוק שיאיים לפגוע בעצמאות המערכת... ואמשיך לפעול כך. בכל פעם שיגיע לשולחני חוק שיאיים לפגוע בעצמאות בתי המשפט - אנחנו נוריד אותו."

ובכן, כמה רחוק הליכוד של היום, גם פרסונלית וגם אידאולוגית מאותו ליכוד של "פעם" אך ורק לפני 7 שנים. לא רק שנבחרי הליכוד בשנים האחרונות אינם מגנים או מבצרים את עצמאות בית המשפט, אלא שרובם עסוקים בניסיונות לפגוע בה, באמצעות הפיכת מינוי השופטים לפוליטי וניסיונות אחרים לעקר את כוחו של בית המשפט כגון "פסקת ההתגברות" שתעניק לכנסת כוח מוחלט ותהפוך את פסיקת בג"צ להמלצה. אנשי הליכוד קידמו ותמכו בהצעות חוק הפוגעות ביועצים המשפטיים, ואף כאלה שיקשו על טיפול בתיקים כנגד אנשי ציבור ("חוק ההמלצות"). הם אפילו ניסו לקדם את "החוק הצרפתי" שהוא כל-כולו הרמת ראש הממשלה מעל לחוק והפיכתו לחסין מפני חקירות פליליות בענייני שחיתות. כך גם אחראים ראש הממשלה ומנהיגי התנועה לחקיקת "חוק הלאום", הסותר את מגילת העצמאות ואת המסורת השוויונית והליברלית של ז'בוטינסקי. מבית מדרשו של הליכוד נוצרו גם הצעות החוק הפוגעות בארגוני זכויות האדם, ובחופש הביטוי של מוסדות תרבות ואמנות. בהקשרי דת ומדינה, נכנע הליכוד ללחץ החרדים פעם אחר פעם, כך ב"חוק המרכולים", ב"חוק הפונדקאות" ובשורה של החלטות בענייני דת ומדינה, כגון בעניין מתווה הכותל. אמירתו האחרונה של השר ליברמן כי הליכוד הפכה מפלגה "חצי חרדית" אין לה על מה להסתמך לא מבחינת הרכב הרשימה ולא מבחינת הרכב המצביעים, אך יש לה בסיס מבחינת הכניעה המוחלטת של ראשי הליכוד לתכתיבי החרדים.

אך יותר מכל, כמה מביך לחזות במחזה ובו איש מנבחרי הליכוד (למעט ח"כ בני בגין, שגם הוא לא יהיה בכנסת הבאה) לא יוצא כנגד דברי הבלע ששלח ראש הממשלה בראשי התביעה הכללית בעקבות פרסום כתב החשדות נגדו. בימים אלה מתבצעת מתקפה רבתי כלפי שלטון החוק בישראל, וכל בכירי הליכוד, בין אם שותקים ובין אם מגבים את דף המסרים לפיו היועץ המשפטי, הפרקליטות, המשטרה, אנשי הרשות להגבלים עסקיים, עסוקים כולם בפוטש מטעם "השמאל" ולא בעשיית תפקידם המקצועי.

אין שום הכרח כי עמדות ימין יהיו כאלה שעוינות את מערכת הערכים הליברלית, הדוגלת בזכויות האדם, בשלטון החוק, ובשוויון. כך הוכיחו בגין וז'בוטינסקי, כך הוכיחו ממשיכי דרכם. הימין הליברלי לא נעלם, אך דומה שהוא כמעט נעלם בליכוד.