כך מממנים בחירות בישראל

אופן חלוקת המימון הממשלתי למפלגות לצורך מימון הבחירות משפיע השפעה ישירה על יכולתן להתמודד בהצלחה בבחירות, ולכן על עיצוב המפה הפוליטית בישראל. סקירה זו דנה בסוגיות העיקריות הנוגעות למימון הציבורי הניתן למפלגות בישראל לצרכי בחירות.

Flash 90

מימון מפלגות ישיר הוא מנגנון להעברת כספים מהמדינה למפלגות. מדובר במנגנון נפוץ ביותר בעולם: מתוך 168 מדינות דמוקרטיות ולא דמוקרטיות, רק ב-50 מדינות (כ-30%) אין כלל מימון מפלגות ישיר, ורק בשתי דמוקרטיות בלבד החברות ב-OECD (שווייץ ואיטליה), מתוך כ-34 דמוקרטיות כאלה (טבלה 1).2 מדינות החברות ב-OECD לא נחשבות דמוקרטיות לפי הגדרות מקובלות, כגון זו של ארגון Freedom House – טורקיה (שמוגדרת על ידי הארגון כ"לא חופשית") ומכסיקו ("חופשית למחצה"). ר' Freedom House, "Freedom in the World 2018".
המימון הישיר מתחלק לשני סוגים: מימון לפעילות השוטפת של המפלגות– שאותו מעניקות רוב הדמוקרטיות החברות ב-OECD, כ-82% מהן; ומימון לצרכי בחירות– שאותו מעניקות פחות ממחצית מהן, כ-47% מהן. ישראל ו- 11 דמוקרטיות נוספות החברות ב-OECD נהנות הן ממימון שוטף והן ממימון לצרכי בחירות.
לצד מימון ישיר, קיים גם מימון עקיף- למשל בדמות הקצאת זמני שידור בטלוויזיה וברדיו לתעמולת בחירות. 72% מהדמוקרטיות החברות ב-OECD מעניקות מימון כזה.

טבלה 1: מימון מפלגות ישיר ועקיף ב-34 דמוקרטיות החברות ב-OECD

מדינה	מימון ישיר – שוטף	מימון ישיר – מיוחד לבחירות	מימון עקיף – הקצאת זמן שידור לתעמולת בחירות
אוסטרליה	לא	כן	כן
אוסטריה	כן	לא	לא
בלגיה	כן	לא	כן
קנדה	לא	כן	כן
צ'ילה	כן	כן	כן
צ'כיה	כן	כן	כן
דנמרק	כן	לא	כן
אסטוניה	כן	לא	לא
פינלנד	כן	לא	כן
צרפת	כן	לא	כן
יוון	כן	לא	כן
גרמניה	כן	כן	כן
הונגריה	כן	כן	לא
איסלנד	כן	כן	כן
אירלנד	כן	כן	כן
ישראל	כן	כן	כן
איטליה	לא	לא	כן
יפן	כן	לא	כן
דרום קוריאה	כן	לא	כן
לוקסמבורג	כן	כן	לא
הולנד	כן	לא	כן
ניו זילנד	לא	כן	לא
נורבגיה	כן	לא	לא
פולין	כן	לא	אין מידע
פורטוגל	כן	כן	כן
סלובקיה	כן	כן	אין מידע
סלובניה	כן	כן	כן
ספרד	כן	כן	כן
שבדיה	כן	לא	לא
בריטניה	כן	לא	לא
ארה"ב	לא	כן	לא
שווייץ	לא	לא	כן
לטביה	כן	לא	כן
ליטא	כן	לא	כן
שיעור המדינות שמעניקות מימון	82.4% (מתוך 34 מדינות)	47.1% (מתוך 34 מדינות)	72% (מתוך 32 מדינות)

מקור: IDEA, "Political Finance Database," 2019.

יתרונותיו וחסרונותיו של מימון המפלגות

מקורות ההכנסה של מפלגות רבות בעולם הדמוקרטי נפגעו קשות בעשורים האחרונים, בעיקר בשל הירידה בתרומות וכן הירידה במספר חברי המפלגות, שהובילה לקיטון בהכנסותיהן מדמי החבר. אמנם חלק מהוצאותיהן של המפלגות פחתו – למשל, הפעילות בסניפים המפלגתיים הצטמצמה מאוד – אך המפלגות משקיעות כספים רבים יותר מבעבר בתעמולה מקוונת, ביועצי תדמית ותקשורת ובסקרים. לפיכך רובן המכריע של המפלגות מתקשות לממן את פעילותן בעצמן. במציאות כזו המפלגות צפויות לחפש מקורות מימון אחרים – בעיקר תרומות של בעלי הון. אך הסתמכות של המפלגות על תרומות כאלה טומנת בחובה סכנה לפיתוח תלות בבעלי ההון עד כדי שחיתות.

המימון הציבורי למפלגות נועד אפוא בראש ובראשונה כדי לאפשר את פעילותן התקינה של המפלגות, שהן חלק בלתי נפרד מכל דמוקרטיה מודרנית, תוך כדי צמצום התלות בבעלי הון. נוסף על כך, המימון עשוי לתרום לשוויון ולייצוגיות: הוא מאפשר גם למפלגות חסרות משאבים, המייצגות קבוצות חסרות משאבים כלכליים – שאינן יכולות לתרום מכספן למפלגה או לשלם דמי חבר – להשתתף במשחק הפוליטי.

אולם, למימון מפלגות יש גם השלכות שליליות. כך למשל המימון מפחית את המוטיבציה של מפלגה לשמור על קשר עם הציבור הרחב ועם חבריה ולגייס חברים חדשים, משום שהיא יכולה לממן את פעילותה גם ללא מסי חבר ותרומות. במילים אחרות – מימון המפלגות תורם באופן עקיף לניתוק הקשר בין המפלגות לחברה, ובכך מחליש משמעותית את מוסד המפלגה.להרחבה על "ירידת המפלגות", ר' Russell J. Dalton and Martin P. Wattenberg (eds.), Parties without Partisans: Political Change in Advanced Industrial Democracies, Oxford: Oxford University Press, 2002‏.

נוסף על כך, במרבית המקרים המימון פועל לטובת המפלגות המיוצגות בפרלמנט, בייחוד המפלגות הגדולות, ולכן פוגע באופן יחסי במפלגות חדשות וקטנות. הסיבה לכך היא שברוב המדינות, ובכלל זה בישראל, מוענק המימון רק (או ברובו המכריע) למפלגות המיוצגות בפרלמנט, והוא מחולק ביניהן באופן יחסי לפי גודל ייצוגן בו.עם זאת, ייתכן כי גם אם מפלגות ותיקות וגדולות מקבלות מימון גבוה יותר, בסופו של דבר המימון תורם יותר דווקא למפלגות קטנות וחדשות (בתנאי שהן מקבלות מימון כלשהו). זאת, כיוון שהמפלגות המבוססות היו מצליחות לשרוד ולגייס משאבים גם אם לא היה מוענק להן מימון ציבורי, ואילו המפלגות הלא-מבוססות לא היו מצליחות כלל להתקיים ולנהל מסע בחירות בלעדיו. לטיעון זה, ר' למשל Susan E. Scarrow, "Political Finance Regulation and Equality: Comparing Strategies and Impact," in: Jonathan Mendilow and Eric Phélippeau (eds.), Handbook of Political Party Funding, Cheltenham Northampton: Edward Elgar Publishing, 2018, pp. 103-124. 

המצב בישראל

מימון המפלגות אומץ בישראל לראשונה כדי לסייע למפלגות לקראת בחירות 1969, אך נפסל על ידי בג"ץ, שפסק כי כיוון שלפי החוק יוענק המימון רק למפלגות שכבר מכהנות בכנסת, הרי שהוא פוגע בעיקרון, הקבוע בסעיף 4 לחוק יסוד: הכנסת, שלפיו "הכנסת תיבחר בבחירות... שוות". בעקבות כך, מימון מפלגות הוענק לראשונה רק לקראת בחירות 1973, אז חוקקה הכנסת חוק נוסף שהעניק מימון גם למפלגות חדשות.
המימון הציבורי המוענק למפלגות בישראל כולל ארבעה רכיבים:

• מימון בחירות.
• מימון הוצאות שוטפות, המוענק באופן שוטף למפלגות המיוצגות בכנסת.
• מימון עקיף, כלומר הקצאת זמני שידור לתעמולת הבחירות בטלוויזיה וברדיו.
• מימון הצוות הפרלמנטרי של סיעה.

חשוב לציין שלמרות שמדובר בשני מנגנוני מימון הניתנים בנפרד ולפי נוסחאות חישוב שונות, הרי שבפועל אין הפרדה ממשית בין כספי מימון הבחירות לכספי מימון ההוצאות השוטפות – מפלגות נוהגות להשתמש בכספי המימון השוטף לכיסוי הוצאות הבחירות שלהן.
תיקון מס' 33 לחוק מימון מפלגות משנת 2014 אף מיסד את הפרקטיקה של הלוואת כסף מהמדינה, לצורך כיסוי הגירעונות שצברו המפלגות בתקופת הבחירות – הלוואה שמוחזרת באמצעות ניכוי מכספי מימון ההוצאות השוטפות שהן מקבלות.
רק מפלגות המיוצגות בכנסת נהנות ממימון חודשי שוטף, השווה ל-6% מיחידת מימון לכל מנדט שהמפלגה זכתה בו בבחירות, בתוספת 6% מיחידת מימון אחת. נוסחה זו מגדילה באופן ניכר את המשאבים הכלכליים שעומדים לרשות מפלגות ותיקות בבחירות לעומת מפלגות חדשות (שלא נהנות ממימון שוטף).

המפלגות בישראל תלויות במימון הציבורי המוענק להן באופן כמעט מוחלט, גם בהשוואה לדמוקרטיות אחרות. במערכת בחירות 2015, מימון הבחירות שקיבלו המפלגות היה 97% מסך כל הכנסותיהן, כ-183 מתוך כ-188 מיליון ₪;בפועל הוציאו המפלגות סכום גבוה בהרבה מסך הכנסותיהן – כ-246.5 מיליון ₪, סכום הגבוה ב-58 מיליון ש"ח מהכנסותיהן. מבקר המדינה, דין וחשבון על תוצאות ביקורת חשבונות הסיעות ורשימות המועמדים לתקופת הבחירות לכנסת העשרים, 2016, עמ' 15. כאמור, ההפרש יכוסה באמצעות שימוש בכספי המימון השוטף, ומקורות נוספים כמו דמי חבר, ומכירת נכסים ומעט תרומות. ובשנת 2017, שבה לא התקיימה מערכת בחירות, המימון הציבורי השוטף היה כ-80% מכלל הכנסותיהן.מבקר המדינה, דין וחשבון על תוצאות ביקורת החשבונות השוטפים של הסיעות בכנסת העשרים לתקופה 31.12.17 עד 1.1.17, 2018, עמ' 10.
במבט השוואתי, כפי שאפשר לראות בטבלה 1, מחקר שבדק 18 דמוקרטיות פרלמנטרית (וחצי-נשיאותיות) בשנים 2014-2010 מצא שהשיעור הממוצע של הכנסותיהן של המפלגות שהגיע ממימון ממשלתי הוא 57.5% - ואילו בישראל הוא גבוה בהרבה, ועומד על 81%; רק המפלגות ההונגריות היו תלויות במימון ציבורי (מעט) יותר מאשר המפלגות הישראליות. שאר ההכנסות מקורן בעיקר בתרומות, דמי חבר ומכירת נכסים.

טבלה 2 – משקלו היחסי של המימון הציבור מסך הכנסותיהן של המפלגות ב-18 דמוקרטיות, 2014-2010

מדינה	הכנסות ממימון ישיר מטעם המדינה, מתוך סך כל ההכנסות (%)
הונגריה	81.6
ישראל	81.2
אוסטריה	79.9
בלגיה	75.4
פורטוגל	74.2
שבדיה	71.3
נורבגיה	69.2
אירלנד	68.5
ספרד	67.8
פולין	54.9
איטליה	53.7
צ'כיה	48.1
דנמרק	44.1
צרפת	43.9
הולנד	36.2
גרמניה	35.5
קנדה	34.2
בריטניה	8.8

מקור: Poguntke, Thomas, Susan E. Scarrow, and Paul D. Webb, "Party Rules, Party Resources and the Politics of Parliamentary Democracies: How Parties Organize in the 21st Century," Party Politics 22, 6 (2016): 664.

תלות המפלגות בישראל במימון הציבורי נובע משילוב של כמה גורמים: המימון הציבורי הניתן למפלגות בישראל גבוה באופן יחסי. מחקר שבדק את המימון הציבורי למפלגות ב-26 דמוקרטיות החברות ב-OECD בשנים 2011-2007 (בממוצע לבוחר ובמונחי שווי כוח הקנייה), מצא שהמימון בישראל בשנת בחירות הוא הגבוה ביותר, והמימון הממוצע לשנה (שנת בחירות ושנים אחרות)– במקום השביעי.אבי בן בסט ומימי דהן, רפורמות, פוליטיקה ושחיתות, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2014, עמ' 158.
בנוסף, יש בישראל הגבלות מחמירות על תרומות למפלגות – לאדם ובני ביתו מותר לתרום לכל היותר 2,300 ש"ח למפלגה (המיוצגת בכנסת) בשנת בחירות לכנסת ולרשויות המקומיות, ו-1,000 ₪ בשנים אחרות. מדובר בסכומים נמוכים ביותר ביחס לדמוקרטיות אחרות. במחקר שהוזכר לעיל על מדינות ה-OECD נמצא כי בשנת 2011, תקרת התרומות בישראל הייתה הנמוכה ביותר, הן לשנת בחירות והן לשנים אחרות (במונחי שווי כוח הקנייה).שם, עמ' 162. בנוסף, מבדיקת הכנסות המפלגות מדמי חבר בשנת 2017 עולה שאף שחלק ניכר מהמפלגות כלל לא נהנו מהכנסות אלה, ובאחרות מדובר בסכומים זניחים, הרי שהעבודה והליכוד נהנו מדמי חבר של יותר מ-6 מיליון ₪ כל אחת (בעבודה הסכום כולל גם "השתתפות באגרות"). ר' מבקר המדינה, דין וחשבון על תוצאות ביקורת החשבונות השוטפים של הסיעות בכנסת העשרים לתקופה 1.1.17 עד 31.12.17, 2018. הדבר כמובן פוגע באינטרס של המפלגות לגייס סכומי כסף משמעותיים מתרומות – ואכן, רוב המפלגות כמעט ולא עוסקות בגיוס תרומות. גם הכנסותיהן של המפלגות מדמי חבר קטנו לאורך השנים, במקביל לירידה במספר ושיעור חברי המפלגות, אם כי לפחות העבודה והליכוד עדיין נהנו בשנת 2017 מהכנסות לא-מבוטלות מדמי חבר – כל אחת מהן קיבלה למעלה מ-6 מיליון ש"ח ממקור זה.שם. כמו בדמוקרטיות אחרות גם בישראל הייתה ירידה משמעותית במספר חברי המפלגות בישראל – מלמעלה מ-420 אלף בסוף שנות ה-70 לכ-230,000 בתחילת העשור הנוכחי, או מ-17% ל-3.9% מבעלי זכות הבחירה. סביר להניח שירידה זו לוותה בירידה בהכנסות המפלגות מדמי חבר. עם זאת, במחקר שבדק 15 דמוקרטיות פרלמנטריות נמצא שבכל הנוגע לשיעור חברי המפלגות מתוך בעלי זכות הבחירה, ישראל קרובה מאוד לממוצע, שעומד על 4%. ר' עופר קניג ואור טוטנאור, "היחלשות המפלגות המצרפיות הגדולות: האם ישראל היא מקרה קיצון", בתוך: מיכל שמיר וגדעון רהט (עורכים), הבחירות בישראל 2015, ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2017, עמ' 38.

ישראל היא אפוא דוגמה מובהקת לתהליך המתרחש במדינות דמוקרטיות רבות, בהן המפלגות מסתמכות יותר ויותר על המשאבים שהמדינה מספקת, ובכך למעשה מעמיקות את הנתק עם הציבור.
נוסף על מפלגות, המדינה מעניקה (בכפוף לתנאים שונים) מימון גם לרשימות מועמדים למועצות ברשויות מקומיות, למועמדים לראשות מועצות אזוריות ולמועמדים בבחירות מיוחדות לראשות מועצות מקומיות, וזאת לפי חוק הרשויות המקומיות (מימון בחירות), התשנ"ג-1993; וכן למועמדים בבחירות מקדימות הנערכות במפלגות לצורך קביעת הרשימה לכנסת, לפי חוק המפלגות התשנ"ב-1992. חוק מימון מפלגות גם מפרט כללים ומגבלות לגבי תרומות למפלגות, הוצאות המפלגות, חובות הדיווח לרשויות (בעיקר למבקר המדינה, האחראי על מימון המפלגות) ועונשים על חריגה מהכללים.

חישוב מימון הבחירות

מימון הבחירות מתבסס על "יחידת מימון", העומדת כיום על כ-1,384,400 ש"ח. גובה יחידת המימון מתעדכן בהתאם למדד, ונקבע על ידי ועדה ציבורית בת שלושה חברים: יו"ר – שופט שמתמנה על ידי נשיא בית המשפט העליון; ושני חברים נוספים המתמנים ע"י יו"ר הכנסת (אחד מהם חייב להיות חבר בסגל האקדמי של מוסד להשכלה גבוהה).
עד 1994, ועדת הכספים של הכנסת היא זו שקבעה את גובה יחידת המימון. היא העלתה שוב ושוב את גובה יחידת המימון, תופעה שגררה ביקורת ציבורית ומשפטית, והובילה בסופו של דבר לתיקון החוק. העברת הסמכות לוועדה הציבורית אכן הקטינה את יחידת המימון: משיא של 1.8 מיליון ש"ח (במחירי 2012) ב-1997 לכ-1.3 מיליון ₪ בשנים האחרונות.אבי בן בסט ומימי דהן, רפורמות, פוליטיקה ושחיתות, עמ' 153. עם זאת, חברי הכנסת מצאו מעין "דרך עוקפת" להגדלת מימון ההוצאות השוטפות: בעבר, בכל חודש קיבלה כל מפלגה המיוצגת בכנסת מימון בגובה 5% מיחידת מימון אחת לכל מנדט שבו זכתה בבחירות, בתוספת 5% מיחידת מימון אחת; בתיקון מס' 35 לחוק מימון מפלגות משנת 2017 נקבע שהסכום יעמוד על 6% לכל מנדט ועוד 6% מיחידת מימון אחת.

כאמור, הכללים להקצאת מימון הבחירות פועלים לטובת מפלגות קיימות, בייחוד גדולות, ומקשים על מפלגות קטנות וחדשות. מפלגות שזכו בפחות מ-1% מהקולות אינן מקבלות כלל מימון בחירות; ומפלגות שלא עברו את אחוז החסימה ולא נכנסו לכנסת, אך זכו ביותר מ-1% מהקולות הכשרים, מקבלות מימון בגובה יחידת מימון אחת. כיוון שאחוז החסימה עומד כיום על 3.25%, בהחלט סביר שיהיו מפלגות שיזכו למימון בגובה יחידת מימון אחת אך לא ייבחרו לכנסת – בבחירות 2015 היו אלה רשימות "יחד" (2.97% מהקולות הכשרים) ו"עלה ירוק" (1.12%) ובבחירות 2019 (אפריל) היו אלה הימין החדש (3.22% מהקולות הכשרים), זהות (2.74%) וגשר (1.73%)".

מימון הבחירות של מפלגות שנבחרו לכנסת שונה עבור מפלגות ותיקות, שכיהנו בכנסת הקודמת, ועבור מפלגות חדשות:
גובה המימון של מפלגות ותיקות: מספר יחידות המימון שמפלגה זכאית לקבל שווה לממוצע של מספר המנדטים שבהם זכתה בבחירות הקודמות ומספר המנדטים שבהם זכתה בבחירות הנוכחיות (שעבורן ניתן המימון), ועל כך יש להוסיף יחידת מימון אחת.

((מספר המנדטים בבחירות הנוכחיות + מספר המנדטים בבחירות הקודמות) / 2 ) + 1

לדוגמה, 'כולנו' זכאית למימון בגובה 8 יחידות מימון בבחירות אפריל 2019, לפי החישוב הבא: בבחירות 2015 היא זכתה ב-10 מנדטים, ובבחירות 2019 - ב-4 מנדטים. הממוצע של שתי מערכות הבחירות הוא 7 מנדטים, ועל כך יש להוסיף יחידת מימון אחת - וכך מגיעים ל-8 יחידות מימון.

החישוב מתבסס על ממוצע בין שתי מערכות בחירות מתוך רצון "להגן" על מפלגות שנחלשו במידה רבה: אם המימון היה נקבע רק לפי תוצאות הבחירות שעבורן ניתן המימון, מפלגות כאלה היו מקבלות מימון בחירות נמוך בהרבה מאשר המימון שהן ציפו לקבל (בהסתמך על תוצאות הבחירות הקודמות), ולכן היו עלולות להיקלע לחובות כבדים. השימוש בממוצע בין תוצאות שתי מערכות הבחירות ממתן את הפגיעה במימון הבחירות שלהן. המימון שקיבלה מפלגת קדימה בבחירות 2013 הוא דוגמה מובהקת: המפלגה הידרדרה מ-28 מנדטים ב-2009 ל-2 מנדטים בלבד ב-2013. אם המימון שלה היה מחושב אך ורק לפי בחירות 2013, היא הייתה זוכה ל-3 יחידות מימון (2 מנדטים שבהם זכתה בבחירות, בתוספת יחידת מימון אחת); אך בזכות חישוב הממוצע בין שתי מערכות הבחירות, היא קיבלה 16 יחידות מימון (ממוצע בין 28 מנדטים ב-2009 ל-2 מנדטים ב-2013, בתוספת יחידת מימון אחת).
גובה המימון של מפלגות חדשות – מספר יחידות מימון השווה למספר המנדטים שבהם זכתה בבחירות, בתוספת יחידת מימון אחת. לדוגמה, כולנו זכתה בבחירות 2015, שבהן התמודדה לראשונה, ב-10 מנדטים, ולכן הייתה זכאית למימון בגובה 11 יחידות מימון.

אופן חישוב המימון גורם לכך שבסופו של דבר, סך יחידות המימון המוענקות למפלגות גבוה מ-120. הדבר נובע בין השאר מיחידות המימון ה"עודפות" – כאמור, כל מפלגה שעוברת את אחוז החסימה זכאית ל"בונוס" של יחידת מימון אחת (אם היא מפלגה ותיקה – מעבר לממוצע המנדטים שבהם זכתה בשתי הבחירות האחרונות; אם היא מפלגה חדשה – מעבר למספר המנדטים שבהם זכתה בבחירות). גם רשימות שאינן מיוצגות בכנסת אך זכו ליותר מ-1% מהקולות זוכות ליחידת מימון אחת. בשל כך, בבחירות 2013 למשל העניקה המדינה מימון בגובה כ-133 יחידות מימון לכל המפלגות יחד – כ-183 מיליון ש"ח.

פיצולים, איחודים ורשימות משותפות

פיצולים בסיעות קיימות במהלך כהונת הכנסת כמעט שאינם משפיעים על מימון הבחירות. חוק מימון מפלגות, סעיף 3(א)(2), קובע במפורש שסיעה שנוצרה במסגרת פיצול מסיעה קיימת בכנסת, תזכה למימון בחירות של סיעה חדשה. לכן, למשל, בבחירות 2019 מועד א' מימון הבחירות של "הימין החדש", שהתפצלה מסיעת הבית היהודי לקראת סוף כהונת הכנסת היוצאת, היה כשל מפלגה חדשה. במצב כזה, מימון המפלגות של המפלגה הוותיקה, שאותה עזבו המתפצלים, לא משתנה כלל.חשוב לציין שלעניין זה, לא משנה אם מדובר ב"פרישה", שהיא התפצלות של פחות משליש מחברי הסיעה, או ב"התפלגות" של יותר משליש מהסיעה: בכל מקרה, מעמדם של המתפלגים או הפורשים לצורך מימון הבחירות יהיה כשל סיעה חדשה. בהערת אגב יצוין שבין פרישה להתפלגות יש הבדל משמעותי בכל הנוגע למימון הוצאות שוטפות – פורשים אינם זכאים למימון זה, ואילו מתפלגים זכאים לו אם ההתפלגות נעשתה לאחר יותר משנתיים לאחר תחילת כהונת הכנסת.

מקרה יוצא דופן בולט אחד הוא של רשימה שמראש התמודדה בבחירות מסוימות כרשימה משותפת של שתי מפלגות או יותר, אבל מאוחר יותר המפלגות האלה התפצלו, ובבחירות שלאחר מכן כל מפלגה מתמודדת בנפרד. במקרה כזה, מעמדה של כל מפלגה הוא כשל מפלגה ותיקה. לדוגמה, בבחירות 2013 התמודדו הליכוד וישראל ביתנו ברשימה משותפת ("הליכוד ביתנו"), שזכתה ב-31 מנדטים – 20 מהם היו נציגי הליכוד, 11 נציגי ישראל ביתנו. ב-2014 התפצלו הסיעה המשותפת לשתי סיעות שונות, הליכוד וישראל ביתנו, ובבחירות 2015 התמודדו המפלגות בנפרד. כתוצאה מכך, בבחירות 2015 היה מעמדה של הליכוד כשל מפלגה ותיקה שזכתה בבחירות הקודמות ב-20 מנדטים, ושל ישראל ביתנו – כשל מפלגה ותיקה שזכתה ב-11 מנדטים. כך, לאחר שהליכוד זכה בבחירות 2015 ב-30 מנדטים, הוא היה זכאי למימון בגובה 26 יחידות מימון (הממוצע בין 20 ל-30 הוא 25, ולכך יש להוסיף יחידת מימון אחת).

לעתים חברי כנסת כלל אינם מתפצלים באופן רשמי מסיעתם, ואף על פי כן מתמודדים בבחירות הבאות ברשימה חדשה. כך למשל יואב גלנט התמודד ברשימת הליכוד בבחירות אפריל 2019, אף שלא התפצל באופן רשמי מסיעת כולנו, שבמסגרתה נבחר לכנסת ב-2015. כמובן שבמקרה זה מעברו של גלנט לא שינה כלל את המימון של הליכוד ושל כולנו

אם שתי מפלגות או יותר מתמודדות ברשימה משותפת, מימון המפלגות שלהן מחושב כאילו היו מפלגה אחת – הוא מתבסס על מספר המנדטים הכולל שבו זכו שתי המפלגות בבחירות הקודמות, והתוספת של יחידת מימון ניתנת פעם אחת בלבד לרשימה כולה. דוגמה לכך היא הרשימה המשותפת של המפלגות הערביות שהתמודדה בבחירות 2015. הרשימה הזו קיבלה 13 יחידות מימון, לפי החישוב הבא: בבחירות 2009 התמודדו בנפרד חד"ש, רע"ם-תע"ל ובל"ד, וזכו ב-11 מנדטים ביחד. בבחירות 2015 זכתה הרשימה המשותפת ב-13 מנדטים. הממוצע בין 11 ו-13 הוא 12, ובתוספת יחידת מימון אחת – 13. ההשלכה היא שמבחינת המימון הציבורי, אם ברור ששתי מפלגות יעברו את אחוז החסימה – עדיף להן להתמודד בנפרד, כי אז כל אחת מהן תזכה לתוספת של יחידת מימון (במקום תוספת של יחידת מימון אחת בלבד לשתיהן ביחד, אם יתמודדו ברשימה משותפת).