הפוליטיקה החרדית - קווים לדמותה

למרות היותם גוש עם לא מעט כוח בכנסת ובממשלה, מוצאים עצמם החרדים לא פעם בעימותים בין-מפלגתיים על בסיס זהות ושיוך לזרמים. איחוד פנים-חרדי לא נראה באופק ואף מתרחק ככל שהחברה החרדית הולכת ומשתנה, ובינתיים כל מפלגה בנפרד מנסה למשוך קולות שישאירו אותה מעל אחוז החסימה

Flash 90

ההתעניינות הציבורית מופנית בשבועות האחרונים אל המפלגות הגדולות ואל המפלגות החדשות שצצות לקראת הבחירות, אבל בימים אלה המפלגות החרדיות, שבהן עדיין מככבים הנציגים המוכרים, מספקות דרמה לא פחות מעניינת מאשר גנרלים לשעבר ושאר שמות נוצצים.

החרדים מחולקים ביניהם לשלושה זרמים עיקריים – חסידים, ליטאים וספרדים – ולמרות שכולם מוגדרים כחרדים, לא אחת קשה להם להתאחד, לעתים בשל הבדלי עמדות, אך לעתים קרובות יותר בשל אינטרסים ו'פוליטיקת זהויות' פנים חרדית. ככלל, החסידים מיוצגים על ידי אגודת ישראל, הליטאים על ידי דגל התורה והספרדים על ידי ש"ס, ומשנת 1992 רצות שתי התנועות האשכנזיות במסגרת משותפת - יהדות התורה. זה זמן רב שהאיחוד השברירי הזה מאיים להישבר, ועד לפני כמה ימים היה חשש כבד שהוא יישבר לקראת הבחירות הקרובות. הקדימון היה בבחירות לעיריית ירושלים, שהתקיימו בסוף 2018: החסידים הציגו מועמד אטרקטיבי, נעים סבר ובעל רקורד נאה, יוסי דייטש, אך הליטאים והספרדים מיאנו לבחור בו. הם החליטו לתת את תמיכתם למועמד חובש כיפה סרוגה, משה ליאון. החסידים זעמו על החלשת הקול החרדי, אך נשכו את השפתיים והשתדלו להשיג תמיכה בדייטש מאוכלוסיות לא חרדיות. המאמץ הצליח, אך לא הספיק: דייטש זכה בקולות לא חרדיים רבים, אך לא עלה לסיבוב השני. מי שעלו היו, כזכור, משה ליאון ועופר ברקוביץ'. החסידים, שלא רצו לתמוך במועמד של יריביהם, התלבטו אם לתמוך בברקוביץ' החילוני, או להימנע מהצבעה בסיבוב המכריע. עד כמה שיישמע הדבר מפתיע, בעבר כבר הצביעו חסידים (בעיקר חסידי גור) עבור מועמד חילוני, ניר ברקת, גם כאשר נגדו התייצב מועמד חרדי (!), מאיר פרוש. באותן בחירות, ב-2008, ברקת גבר על פרוש. הפעם הפסיד המועמד החילוני, ומשה ליאון נבחר, לשמחתם של הליטאים והספרדים.

התוצאות גרמו לתחושות קשות בשני המחנות, וקולות לא מעטים הביעו חשש שהחסידים והליטאים לא יצליחו להתאחד גם בבחירות לכנסת. במחנה החסידי נעשה חשבון נפש נוקב על הכישלון. מניתוח התוצאות בקלפיות בירושלים עלתה המסקנה כי לא רק ליטאים וספרדים נמנעו מלהצביע עבור דייטש, אלא גם חסידים. הללו לא הציעו עבור ליאון, אלא נמנעו לגמרי מהצבעה, בניגוד להוראת אדמו"ריהם. היה זה אות מבשר רעות לגבי ההצבעה לכנסת. מזכיר מועצת גדולי התורה הביע את תמיהתו וטען שיש לבדוק אם הציבור החסידי נעשה קנאי יותר (החרדים הקנאים מחרימים את הבחירות מטעמים אידאולוגיים), או שמא יש כאן מחדל חד פעמי. אחרים אמרו בפה מלא: ההימנעות מהצבעה משקפת היחלשות ב'אמונת צדיקים', כלומר במידת הציות של החסידים לאדמו"ריהם.

גם הליטאים לא נחו על זרי הדפנה. הם הציגו את הבחירות לעירייה כמבחן כוח למחנות השונים. מכיון שהחסידים התגלו כחלשים מבחינה אלקטורלית, שוב אין הצדקה לתת להם ייצוג רב יותר משל הליטאים, כפי שהיה בכנסת הנוכחית. החסידים הבינו שעליהם להתגמש, אך כאן החלו להתעורר בעיות פנימיות בתוך המחנה שלהם: הלך והתעצם החשש שחסידות גור תשמור על מקומה בראש הרשימה וחסידויות אחרות ישלמו את מחיר האחדות. ואולם, הכל הבינו כי אין מקום לפילוג: ש"ס כבר מתנדנדת סביב אחוז החסימה, ופיצול בין אגודת ישראל לדגל התורה יכול היה להביא את שתי המפלגות אל מתחת לאחוז הזה. ליצמן, אולי כדי לנופף בשוט מאיים כלפי הליטאים, חזר והטיף לאיחוד בין אגודת ישראל וש"ס, לדבריו כדי להציל את המפלגה החרדית-ספרדית מהתרסקות. ש"ס, על אף מצבה הקשה, לא נראתה נלהבת לעסקה. רק בימים אלה, לאחר משא ומתן מאומץ, הגיעו אגודת ישראל ודגל התורה להסכם בדבר ריצה משותפת, ולפיו יקבלו שני המחנות ייצוג שווה, ובמידה שלא – תהיה רוטציה על המקום האחרון. ש"ס לא צורפה, אך ליצמן המשיך לדבר על אפשרות זו.

מי שצופה בכל המהלכים הללו, בינתיים מהצד, הוא אלי ישי. בבחירות הקודמות הוא רץ במסגרת תנועת 'יחד - העם איתנו', ששימשה בלוק טכני למפלגתו החרדית-ספרדית ולמפלגת עוצמה יהודית של ברוך מרזל. המפלגה הייתה קרובה לאחוז החסימה, אך לא צלחה אותו. באותה מערכת בחירות התנהל קרב הכפשות חריף במיוחד בין ידי לבין ש"ס, ובמיוחד עם בעל דבבו אריה דרעי. כעת נותר ישי לבדו, והוא מחפש, כמו רבים אחרים, 'חיבורים' בימין. ישי הזהיר כי אם הימין לא ישכיל להתאחד, הוא יאבד את השלטון בשל הקולות הרבים שיירדו לטמיון עקב אחוז החסימה. ואולם, הוא מבין היטב כי סיכוייו לחזור לש"ס אפסיים. אף על פי כן, חבר הכנסת לשעבר נסים זאב, ממקימי ש"ס ומוותיקיה, קרא לשני הכוחות להתאחד, כי ללא זאת עלולים שניהם למצוא את עצמם מחוץ לבית המחוקקים. נכון לרגע זה, מימוש קריאתו אינה נראית באופק.

כוח נוסף שעזב את ש"ס הוא הרבנית עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה יוסף, שהקימה את מפלגת 'אחי ישראלי'. הרבנית עדינה מונתה בשעתו, לצד יפה דרעי, ל'מועצת הנשים' של ש"ס, גוף שהוקם לפני הבחירות כעלה תאנה של ייצוג נשי ולא תפקד מעולם. לאחר שהתאכזבה מרה מש"ס, בין השאר משום שלא השכילה להציל את המכללה החרדית שבראשה עמדה, הביעה הרבנית עדינה את אכזבתה מן המפלגה של אביה, טענה כי אין זו אותה מפלגה, ונטשה אותה בטריקת דלת. היא הקימה רשימה המתעטרת באישים בעלי רקורד ציבורי מרשים ביותר, אך היא הדמות החרדית היחידה בצמרתה. לא נראה כי יעלה בידה לגרוף קולות חרדיים רבים. כך או אחרת, הסקרים אינם מנבאים לה טובות, ולא ממנה צריכה ש"ס לחשוש.

לצד הכוחות המרכזיים מסקרנים גם מהלכיהם של השוליים – הן הקיצוניים הן המתונים – של היהדות החרדית. לא אלה ולא אלה יכריעו את הבחירות, אך הם משמשים שבשבת להלכי רוח חברתיים ואידיאולוגיים. החרדים הקיצונים, במיוחד אנשי 'העדה החרדית' של ירושלים ונטורי קרתא, אינם מצביעים בבחירות מאז ומעולם, שכן הם מחרימים את המדינה הציונית ומוסדותיה. ואולם, הפעם הצטרפו אליהם גם אנשי מפלגת 'בני תורה' הליטאית, המכונה 'עץ'. זוהי מפלגתו של הפלג הירושלמי, שהתרחק מן המגזר הליטאי המרכזי. הם כופרים במנהיגות הליטאית המרכזית ומצדדים במאבק מיליטנטי נגד 'גזירת הגיוס', הכולל הפגנות ואי-התייצבות בלשכות הגיוס, אף לא לשם הצהרה כי תורתם אמנותם, וזאת אף במחיר מעצרים בגין עריקות. בשנים האחרונות החלו אנשי המפלגה לאמץ רטוריקה אנטי-ציונית חריפה, מן הסוג המאפיין את 'העדה החרדית' הירושלמית ואף את נטורי קרתא, אך זה לא מנע  מן המפלגה להתמודד בבחירות לרשויות המקומיות. בבחירות אלה היא הפתיעה עם עמה הישגים נאים. ואולם, ניסיונה לרוץ לבחירות לכנסת התשע עשרה הסתיים במפלה: הסקרים הראו כי היא רחוקה מאד מאחוז החסימה, ונציגיה הסכימו לחבור בחזרה אל יהדות התורה כאשר נציגי הרבי מגור (ולא 'דגל התורה הליטאית!) הבטיחו להם כי  ייצגו את האינטרסים שלהם במסגרת הרשימה המאוחדת. כעת החליטה 'עץ' לא לרוץ כלל לבחירות לכנסת. היו מי שראו זאת כהקצנה נוספת של 'הפלג', שכעת מחרים את 'כנסת המינים', אך ככל הנראה אין מדובר בעניין עקרוני אלא במאבקי כח גרידא, שכן אנשי הפלג רואים עצמם כממשיכיו של הרב שך, וזה האחרון הורה כל ימיו להצביע לכנסת.

מן העבר השני עומדים 'החרדים החדשים', או 'המודרניים', השוליים המתונים של החברה החרדית, המבקשים להרחיב את ערוצי ההשכלה והתעסוקה של הצעירים החרדים. אם לשפוט מתוך קבוצות הפייסבוק של זרם זה, אנשיו מאסו זה  מכבר בפוליטיקה החרדית, ואינם ממהרים להצביע עבור מפלגות חרדיות. ואולם, נראה כי חלקם עדיין מגלים נאמנות לשבט. בתוך הסיפור המעניין של החרדים החדשים בכללם יש סיפור מעניין עוד יותר, והוא זה של הנשים החרדיות. בתא המשפחתי החרדי הנשים מייצגות בדרך כלל את האגף השמרני והמאופק יותר. תופעה זו, הפרדוקסלית לכאורה, יכולה לקבל הסברים שונים ומגוונים, אך נראה כי מעטים יערערו על עצם העובדה. הנשים החרדיות לא יוצגו מעולם בפוליטיקה של מגזרן. אף אחת מן המפלגות החרדיות לא העלתה על דעתה לשבץ אשה ברשימתה לכנסת. כמה נשים חרדיות ניסו להקים ארגונים שיקדמו את המהלך, אך הן נכשלו. גם נסיונן לרוץ לכנסת בנפרד הניב תוצאות עגומות, ורק חשף עד כמה אין להן 'דיביזיות' בקרב הנשים החרדיות. לקראת הבחירות הקודמות הגישה עו"ד תמר בן-פורת במרס 2015, עורכת דין מהרצליה, עתירה לבג"ץ נגד מפלגת אגודת ישראל, שתבטל את סעיף 6 בתקנונה. סעיף זה קובע: 'חבר מפלגה יכול שיהיה כל איש יהודי מבן 18 שנה ומעלה, שומר תורה ומצוות, הנמנה על החרדים לדבר ה' ומזדהה עם אגודת ישראל ומטרותיה … מכפיף עצמו לדעת מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל ומקבל מרותה, אשר מוכן לקבל על עצמו תקנונה'. אף שבן פורת עצמה אינה חרדית, היא זכתה לתמיכה נלהבת מכמה נשים חרדיות, שאף הגיעו לאולם בית המשפט כדי לבטא תמיכה בה. לאחרונה הורה בג"ץ כי הסעיף ישונה, ואגודת ישראל הסכימה לשנותו. הקלות שבה גילתה הסכמה להוראת בית המשפט העליון אינה צריכה להפתיע: שתי אחיותיה, דגל התורה וש"ס, לא כללו בתקנונן סעיף שכזה, ובכל זאת מעולם לא נבחרה אצלם אשה למועמדת לכנסת, ואיש לא העלה על דעתו שתיבחר. כך גם יהיה באגודת ישראל. ההישג של בן פורת ושל תומכותיה החרדיות נותר אפוא רק ברמה הסמלית, ואולי אף פחות מזה, היינו ברמה הרטורית.

אחת הנשים החרדיות שנאבקו על סוגיית ההיבחרות, כמו גם מאבקים מגדריים אחרים, היא מיכל צ'רנוביצקי. לאחר שכבר הביעה דעות פוליטיות הקרובות למרכז-שמאל, הצטרפה למפלגת העבודה, הקימה בה את 'התא החרדי' דליל-החברים והציגה את מועמדותה לחברות בכנסת. מפלגות אוהבות לתפוס שתי ציפורים ייצוגיות במכה אחת – במקרה זה: גם אשה וגם חרדית – אך במצבה העגום של מפלגת העבודה ספק רב אם צ'רנוביצקי תקבל מקום ריאלי ברשימה. איש אינו משלה את עצמו כי היא תמשוך למפלגה קולות חרדיים.

בוואטסאפ החרדי התרוצצה בדיחה: אם יתאחדו דגל, אגודה, עץ וש"ס – אפשר יהיה לקרוא לרשימה החדשה בראשי התיבות של מרכיביה... ואולם, הרבה מעל לכל הרחש-בחש הזה, צריך לראות את התמונה הגדולה: החרדים שוב אינן מצביעים כעדר ממושמע. גם אלה המחוייבים ל'דעת תורה' של המנהיגות הרוחנית מפוצלים בין כמה 'דעות תורה', ואלה שאינם רואים עצמם כמחויבים לה הולכים ומתרבים, נמנעים מלהצביע או אף מצביעים בחשאי למפלגות לא חרדיות, וקצתם אף 'יוצאים מהארון' מעט מעט. חרדים יושבים תחת קורת גג אחת עם מירב מיכאלי וחרדים אחרים עם ברוך מרזל. לכאורה, הלכידות החרדית מתמוססת. אך אין להספיד את החברה החרדית, היא לא הולכת לשום מקום. ככל שהיא גדלה – היא מתגוונת ומשתנה. כך בכל תחומי החיים, כך גם בפוליטיקה.