בחירות על שלטון החוק

בצל חקירות ראש הממשלה, שתופסות את עיקר השיח סביב מערכת הבחירות הנוכחית, נמצאת סוגיה חשובה לא פחות, שליוותה אותנו במהלך כל הקדנציה של הממשלה היוצאת – התערערות מעמדם וסמכותם של שומרי הסף ושלטון החוק בישראל. מפלגות המבקשות לשמור על שלטון החוק חייבות להתייצב בפירוש מאחורי עקרון זה, על כל היבטיו, ולהתחייב בפני הציבור לבצר אותו מפני המתקפות עליו

Flash 90

השבוע עלה קמפיין "הם לא יחליטו" מטעם הליכוד, אשר יצא כנגד הפרשנים הפוליטיים הבכירים בתקשורת, וזכה לביקורת חריפה. אך יש לומר – למרות שנדמה כי הבחירות האלה סובבות באופן אקסקלוסיבי כמעט סביב שאלת חקירות נתניהו, נדחקות שאלות חשובות מאוד לקרן זווית – ודווקא הקמפיין "הם לא יחליטו" קולע, בלי כוונה, לנקודה.

על הפרק בבחירות אלה עומדות למעשה שאלות של חלוקת הסמכויות בין הרשויות, האיזונים והבלמים על כוחה של הממשלה בישראל, ועל עצם קיומו של שלטון החוק. השאלה היא, בניסוח של שפת הקמפיין: האם שופטי בית המשפט העליון הם שיחליטו בסוגיות חוקתיות, למשל האם חקיקה הפוגעת בזכויות להט"בים עומדת בתנאי חוקי היסוד, או שהמילה האחרונה תהיה תמיד בידי הרוב בכנסת? האם היועץ המשפטי לממשלה יחליט על הגשת כתב אישום או שתילקח ממנו הסמכות זאת באמצעות "החוק הצרפתי"? האם היועצים המשפטיים יוכלו להחליט החלטה כלשהי שאיננה נוחה לשרים שבמשרדיהם הם מכהנים או שמא ימונו מינוי פוליטי ויהפכו ל"יסמנים"? האם יוכלו חוקרי משטרה לחקור אישי ציבור בחשדות לשחיתות מבלי חשש שירדפו אותם ויציגו אותם כאויבי העם? האם יוכל מבקר המדינה להחליט לחקור ולהגיש את דוחותיו מבלי ניסיונות להתערב בסמכויותיו מצד הכנסת?

הבחירות הקרובות שמות על השולחן את העיקרון של "שלטון החוק". שיש לומר שהוא תרגום עברי לא מוצלח של המונח The rule of law – המתייחס למעשה למשפט ולא רק ל"חוק" החרוט – וכולל גם תקדימים ופרשנות – על כן כינה אותו מנחם בגין בשם קולע יותר: "עליונות המשפט". שלטון החוק הוא מונח קדום יותר מהדמוקרטיה שעניינו הוא שהשלטון אינו מסור בידיו של אף אדם, אלא בידי החוק. אף אדם אינו עליון על החוק ולכן כל אחד יכול לעמוד לדין (גם ראש הממשלה). גם הממשלה אינה עליונה על החוק ולכן חייבת לכבד את עקרון החוקיות ואת כללי המשפט המנהלי הנגזרים ממנו. גם המחוקק אינו עליון על החוקה ולכן חוקים חייבים להתקבל רק בהתאם לחוקה ולא בניגוד אליה – ואצלנו, בהתאם לתחליף לחוקה שיש בידינו, שהם חוקי היסוד. שלטון החוק כולל גם אלמנטים אינהרנטיים לחוק עצמו, ההכרחיים כדי שניתן יהיה לדרוש מאזרחים לקיימו: פומביות, כלליות (להבדיל מפרסונליות), צפיית פני עתיד, קוהרנטיות, ועוד.

אך מעבר לכך, שלטון החוק איננו אידאל תאורטי אלא כזה החייב לכלול אלמנטים פרקטיים, ובהם היכולת האפקטיבית לאכוף אותו ולהטיל סנקציות על מי שמפר את החוק. הוא כולל את העיקרון של השוויון בפני החוק. ובהקשר לשלטון: מתחייב קיומם של גורמים עצמאיים ובלתי תלויים כגון היועצים המשפטיים, ובתי המשפט, אשר מופקדים על קיום החוק, גם כלפי השלטון.

כל האלמנטים האלה נמצאים בשנים האחרונות תחת מתקפה רבתי: כולל הגרעין הבסיסי של אכיפת החוק כלפי אנשי ציבור: ההתקפה כלפי חוקרי המשטרה והעומדים בראשה, ובימים אלה גם כלפי הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה – נועדה לחבל באכיפת החוק ולערער על שלטון החוק. אך גם מעבר לכך, כל הגורמים שנועדו לשמור כי הממשלה, כגוף שלטוני, תכבד את החוק נמצאים תחת מתקפה, ובראשם היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, ובית המשפט העליון. כל הניסיונות לחבל בסמכותו של בג"ץ לפקח על פעילות הממשלה, או לפגוע במינויים המקצועיים לבית המשפט, ולהפכם לפוליטיים, הם ניסיונות לחבל בשלטון החוק. כך גם הניסיונות לקצץ את סמכותו של בית המשפט לבקר את חקיקת הכנסת, או לחלופין להעניק לה את הסמכות להתעלם מפסיקתו למעשה (באמצעות פסקת ההתגברות) מופנים כלפי המרכיב של "שלטון החוק במחוקק" והיותו של המחוקק, והרוב הפוליטי, מוגבל על ידי חוקי היסוד.

הנושא הזה חייב לעמוד במרכז, ולא בשוליים, של מערכת הבחירות הנוכחית. המצב החוקתי בישראל מאפשר שינויים מהירים וקלים, ברוב מינימלי וללא דיון ציבורי, של כללי המשחק. שינויים אלה לא בהכרח יהיו הפיכים. מפלגות המבקשות לשמור על שלטון החוק חייבות להתייצב בפירוש מאחורי עקרון זה, על כל היבטיו, ולהתחייב בפני הציבור לבצר אותו מפני המתקפות עליו.

פורסם לראשונה בהארץ.