מימון הפריימריז מופרז וחוסם רענון השורות
הבחירות לכנסת יכולות לעלות למועמדים לא מעט כסף. חוק שיזם ח"כ אמסלם מאפשר לחברי כנסת מכהנים לקבל מימון מהמדינה לתעמולת הפריימריז שלהם, בעוד מועמדים חדשים יסתפקו ב"הלוואה על תנאי", ואם לא ייבחרו לכנסת – הם עלולים להיכנס לחובות עתק. הדבר פוגע במוטיבציה של מועמדים חדשים להציע עצמם ולהזרים דם חדש למערכת, וגורם לבזבוז ענק של כספי ציבור.
Flash 90
לפחות שלוש מפלגות יבחרו את מועמדיהן לכנסת ה-21 בשיטת הפריימריז: הליכוד, העבודה ומרצ. המועמדים במפלגות אלה יתחרו על קולותיהם של למעלה מ-200 אלף בעלי זכות בחירה. כדי לקיים מסע בחירות אפקטיבי ולהגביר את סיכוייהם להיבחר, המועמדים יצטרכו להשקיע סכומי כסף לא מבוטלים לצרכים כמו מטה בחירות, יועצים אסטרטגיים, חברות פרסום ורכש מדיה, כנסים וחוגי בית והעסקת פעילים בשטח.
כדי להסדיר את הסוגיות הנוגעות לגיוס והוצאת משאבים כלכליים בבחירות מקדימות קבעה המדינה כללי מימון מפורטים. לכללים כמה מטרות: מניעת שחיתות באמצעות הגבלת גובה התרומה המותר מתורם בודד למועמד ל-11,370 ₪ ואיסור על קבלת תרומה מתאגידים, תרומה בעילום שם ותרומות במזומן בסכום העולה על 200 ש"ח; מניעת האפשרות ממועמדים לעשות שימוש במשאבים כלכליים שמטרתם "להשתלט" על הפריימריז באופן שיחסל את סיכוייהם של מועמדים אחרים. זאת באמצעות קביעת "תקרת הוצאות" מקסימלית, שלמועמדים אסור לחרוג ממנה; והגברת השקיפות באמצעות דיווח למבקר המדינה על כל תרומה שהתקבלה, תוך זמן קצר.
הכול טוב ויפה – וחשוב. אבל ב-2018 התקבל בכנסת תיקון חדש לחוק המפלגות, ביוזמת ח"כ דודי אמסלם, שמפלה באופן מובהק בין מועמדים מכהנים לחדשים. התיקון החדש מעניק מימון ציבורי מלא, בגובה תקרת ההוצאות, לחברי כנסת ושרים – מימון שיכול להגיע במפלגה גדולה (כמו הליכוד) ל-320,000 ש"ח. באופן אוטומטי!
מועמדים חדשים שרוצים להיכנס לפוליטיקה יאלצו להמשיך ולגייס תרומות מהציבור, או לבקש הלוואת מדינה בכפוף לערבות בנקאית. אגב, אם המועמד ייבחר לכנסת או יהפוך לחבר כנסת עד שנה לאחר השבעת הכנסת החדשה, ההלוואה תהפוך למענק. אבל אם המועמד לא הפך לחבר כנסת, הוא יצטרך להחזיר את מלוא ההלוואה שקיבל. ויש גם פרס ניחומים: מועמד חדש שלא נבחר לכנסת, אך קיבל בפריימריז לפחות 60% מהקולות שהיו דרושים לו כדי להיבחר לכנסת, יקבל מענק חלקי (60% מהמענק המלא או יותר, לפי היחס בין מספר הקולות שקיבל למספר הקולות שהיו דרושים לו כדי להיבחר לכנסת).
שלא נתבלבל - קיום פריימריז במפלגות הוא הליך דמוקרטי רצוי, ויש לעודד כמה שיותר מפלגות לקיים דמוקרטיה פנים-מפלגתית. אבל התיקון הנוכחי לחוק רק פוגע בהליך הדמוקרטי ומקשה מאוד על הזרמת "דם חדש" למערכת. הרי עוד לפני התיקון, מצבם של מועמדים מכהנים היה טוב לאין שיעור מזה של מועמדים חדשים, שכן תפקידם העניק להם חשיפה ציבורית וקשרים עם תורמים. מנתונים שאספנו עולה כי בבחירות המקדימות שנערכו בשנים 2015-2008 במפלגות הליכוד, העבודה וקדימה, 83% מהמועמדים שהתמודדו בעת שהיו חברי כנסת או שרים מכהנים – נבחרו מחדש.
אז שוויון הזדמנויות כבר הבנו שאין כאן. מה לגבי בזבוז כספי ציבור? ובכן, השיטה החדשה מייצרת תמריץ לכל המועמדים ליטול את מלוא המימון ולהשתמש בו: מועמדים מכהנים בוודאי יעשו זאת, כיוון שהמימון ניתן להם באופן אוטומטי ובלי תנאים. בעבר, רבים מהם לא הגיעו לתקרת ההוצאות, משום שלא גייסו מספיק כסף או משום שבחרו לנהל מסע בחירות צנוע. אבל בשיטה החדשה, אין להם שום סיבה שלא להוציא את כל הכסף שמותר להם להוציא לצרכי פריימריז – וכל זאת מכספי ציבור.
כדי לשפר את המצב יש לתקן את החוק הנוכחי, כך שלא תיווצר הפליה בין מועמדים מכהנים לחדשים. אפשר למשל להעניק מימון זהה לכלל המועמדים, אבל להגביל את מספר המועמדים שיכולים לקבל מימון. לחלופין, אפשר גם לשקול מנגנון של matching, שבמסגרתו המדינה תעניק למועמדים מימון חלקי, וזאת רק בכפוף לכך שהמועמד גייס בעצמו תרומות מהציבור.
ראוי שישראל כמדינה דמוקרטית תנקוט עמדה נורמטיבית ותעודד מפלגות לקיים דמוקרטיה פנימית, אולם הדרך הראויה לעשות זאת היא לא באמצעות בזבוז כספי ציבור ופגיעה בשוויון ההזדמנויות של מועמדים חדשים.
פורסם לראשונה ב-Ynet.