האמון במערכת המשפט נסדק

בעקבות פרשת השוחד שנחשפה בימים האחרונים, מערכת המשפט, שנתפסת כמערכת האמינה, המקצועית והישרה ביותר מבין שלוש הרשויות – מתגלה גם היא כנגועה. אמון הציבור בה מתערער, והפגיעה בלגיטימיות של שלטון החוק עלולה להיות קריטית.

Flash 90

המעט שדלף מהחקירה המשטרתית, אם יאומת, הוא חבלה בתשתית לאומית קריטית למדינת ישראל. אם אכן תהליך הבחירה של שופטים יתברר כנגוע בעסקאות שוחד, וככל שהממדים של התופעה שתיחשף יהיו רחבים, תשחק ותתבלה האפשרות לנהל את המחלוקת הישראלית מתוך הסכמה על כללי משחק והכרעה.

זהו רגע קריטי במערכה המתמשכת והמתעצמת על הלגיטימיות של המשפט בפרט, ושלטון החוק בכלל. הפגיעה האפשרית בטוהר המידות של המערכת, שפרטיה טרם התבררו במלואם, פותחת חזית שלישית, שעלולה להיות מכרעת, באשר לאמון של הישראלים במערכת השפיטה:

החזית הראשונה, המתמשכת זה דור, היא במאבק בין הרשויות – השופטת מכאן והמחוקקת והמבצעת משם. כשליש מהציבור הישראלי סבור שהרשות השופטת חרגה מתפקידה והיא מתיימרת להכריע בנושאים שהם במהותם פוליטיים. הטענה היא שהשופטים מפעילים אקטיביזם משפטי, שמשמעותו התערבות גוברת בחקיקה של הכנסת ובהחלטות של הממשלה. מנגד, רוב הישראלים נותנים אמון במערכת. לדידם, דרך העשייה השיפוטית לא השתנתה בדור האחרון, אלא המציאות הישראלית היא שהשתנתה - מלחמת התרבות, המעבר מדמוקרטיה הסכמית לדמוקרטיה משברית, חוסר היכולת של הכנסת להכריע בשאלות מפתח - כך שבית המשפט נאלץ להיות המבוגר האחראי.

יהא ההסבר אשר יהא, המעורבות של בית המשפט בשאלות הגדולות שבמחלוקת בישראל גרמה לכך שבמהלך הדור האחרון האמון של הישראלים בבית המשפט העליון הצטמק מכ-80% לכ-55%, רק מעט יותר מחצי, וכל זאת לפני שנפתחו שתי החזיתות הבאות:

החזית השנייה, המתעצמת בשנה האחרונה, נוגעת למאבק שמנהלים חלק מהתומכים בראש הממשלה נתניהו, הסבורים שמערכת אכיפת החוק בישראל מנסה להחליף את השלטון באמצעים לא דמוקרטיים. לדידם, הרשויות – המשטרה, הפרקליטות ואולי גם, בעתיד הקרוב, היועץ המשפטי לממשלה – התגייסו לביצוע הפיכה שלטונית מחוץ לקלפי. אכן, ראש הממשלה עצמו, בפתח דבריו האחרונים בטלוויזיה קבע כי "מערכת המשפט היא אחת מיסודות הדמוקרטיה הישראלית" והדהד את דבריו של מנחם בגין "יש שופטים בירושלים. כך היה וכך יהיה", אבל הרוחות המנשבות מצד חלק מתומכיו כלפי המערכת תוקפניות ומאיימות. זכורים לרעה דבריו השערורייתיים של ראש הקואליציה, ח"כ אמסלם, בדבר המיליונים שעתידים לצאת לרחובות.

הנה כי כן, איננו יודעים אם ראש הממשלה יואשם, אם לאו, אבל ברור כי האדם האחראי על שלטון החוק בישראל, היועץ המשפטי לממשלה, יימצא אשם על ידי מחצית העם: אם יכריע על הגשת כתב אישום כנגד ראש הממשלה, יעלילו עליו כי הוא מצטרף להפיכה השלטונית הבלתי לגיטימית, ואם יכריע שלא להגיש כתב אישום משמעותי, יעלילו עליו כי הוא מחפה על ראש הממשלה ובוגד בשלטון החוק. זוהי תוצאה טרגית, שנראית בלתי נמנעת, כאשר האמון במערכת מתערער.

על רקע זה מצמררת המחשבה כי הפרשה החסויה פותחת חזית שלישית, גסה ומכוערת במיוחד. אם אכן שיקולי הוועדה למינוי שופטים הוטו על ידי מתן שוחד למי מהמעורבים, זוהי חתירה עמוקה ביותר תחת עצם הלגיטימיות של המערכת. זהו וירוס קטלני שיש חשש שחדר לליבת הפיקוד של ניהול החיים הציבוריים בישראל.

דמוקרטיות מתגאות בכך שהן יודעות לנהל חיים אישיים ולאומיים מתוך מחלוקות. המכשיר החברתי שמאפשר זאת הוא מערכת משפט עצמאית, שהכול מקבלים את הכרעותיה, גם כשהן מקוממות מי מהצדדים, כיוון שהיא נתפסת כמקצועית וישרה. שופטים נותני שוחד וממנים נוטלי שוחד מחריבים את האמון ביושרה של המערכת ובמקצועיות שלה ובכך הם מסכלים את יכולתנו להתקיים כקבוצה. משה רבינו, ערב הכניסה לארץ כנען, משביע את העם: "ארור לוקח שוחד.. ואמר כל העם אמן" (דברים כז, כב). הבה נשבע גם אנחנו.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.