סיכום: האירועים המשמעותיים של ממשלת נתניהו הרביעית

החקיקה והדיון הציבורי התרכזו בשליטתן הבלעדית של חברות דלק ונובל אנרג'י באספקת הגז בישראל. נטען כי ההסכם שחתמו חברות אלה עם הצרכן העיקרי, חברת חשמל, קיבע מחיר גבוה משמעותית מן המחירים בעולם, וכי שיטת ההצמדה של המחיר בישראל (מדד המחירים לצרכן בארה"ב) הבטיחה עליית מחיר בעוד שברחבי העולם המחיר צונח. בעקבות המחאה הציבורית, סיקור נרחב של התקשורת, התפטרות הממונה על הגבלים עסקיים (אשר הכריז על קיום מונופול המאפשר פיקוח על המחיר) והביקורת של יו"ר רשות החשמל על המחיר, הוקם ב-2015, במשרד האנרגיה, צוות לבדיקת הרגולציה בענף. כשנה לאחר מכן, אישרה הכנסת את מתווה הגז שהוצג ע"י הצוות. במטרה להביא לפיתוח מאגר לוויתן הציע המתווה הקלות לזכייניות הגז ומתן אפשרות לייצוא עתידי של גז הן ממאגר לוויתן והן ממאגר תמר. כמו כן, חייב המתווה את דלק ונובל אנרג'י למכור את זכויותיהן במאגרי כריש ותנין ואת דלק למכור את חלקה במאגר תמר.

הגל שזכה לכינויים "אינתיפאדת היחידים" או "אינתיפאדת הסכינים" התאפיין בריבוי פיגועי דקירה ודריסה שבוצעו על ידי יחידים, רבים מהם קטינים, ללא שייכות ארגונית והכוונה קונקרטית של ארגוני הטרור. לעתים קרובות הפיגועים בוצעו בהחלטה ספונטנית.

ככלל, נמנעו כוחות הביטחון מצעדים של ענישה קולקטיבית הפוגעים באוכלוסייה הפלסטינית כולה, כמו סגרים מתמשכים על ערים ומניעת יציאת פועלים פלסטינים לעבודה בישראל. עם זאת, התרחב השימוש באמצעים אחרים המעוררים קושי בשל פגיעתם במשפחתו ובסביבתו הקרובה של המחבל, כגון הריסת בתי משפחות מפגעים ושלילת היתרי עבודה מבני משפחתם המורחבת.

בנוסף לכך, בכנסת הועלו הצעות רבות לחוקים בעייתיים מן הנימוק המוצהר של הרתעת מפגעים. כך הוצע להקל על השימוש בעונש מוות בגין רצח בנסיבות טרור, לגרש בני משפחות של מחבלים ממקום מגוריהם לאזור אחר ביהודה ושומרון, לשלול תושבותם בישראל של קרובי מחבלים ולשלול קצבאות ביטוח לאומי בגין אסיר ביטחוני בן משפחה (הצעה שהפכה לחוק).

לתשומת לב פחותה, אולי גם בשל חשיפה חלקית בלבד, זכתה סוגיית המעקב האלקטרוני, ניטור רשתות חברתיות ושימוש בביג דאטה על מנת לאתר מפגעים פוטנציאלים מראש ולנבא דפוסי פעולה.

בעוד שלאורך כל הפרשה, שמרה המערכת הצבאית על נחרצות באשר לחומרת המעשה, בקובעה באופן חד משמעי כי אזריה פעל באופן המנוגד לחוק ואשר סותר את ערכי ורוח צה"ל, הרי שבקרב הדרג המדיני, רבים נקטו עמדה תומכת באזריה והפעילו לחץ נגדי לפעולות הצבא בעודם מגבים את נרטיב "הילד של כולנו" שהשתרש בציבור ורמז על הפקרתו של חייל צה"ל בידי מערכת החוק. אחד משיאיה של הפרשה בא לידי ביטוי כבר עם חשיפתה, בפיטוריו של שר הביטחון דאז יעלון, שבדומה לעמדת הצבא, גינה את המעשה.

על אף הכרעת הדין החמורה, והרשעתו של אזריה פה אחד בהריגה והתנהגות שאינה הולמת, בגזר הדין הקלו השופטים הצבאיים עם עונשו וגזרו עליו  18 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי והורדה לדרגת טוראי. מאוחר יותר, הומתק עונש זה על ידי הרמטכ"ל איזנקוט ל-14 חודשי מאסר.

לכך מצטרף החשש לסטנדרט בנייה ותשתיות נמוך ולהגדלת הביקוש שמייצר בסופו של דבר עליית מחירים. עם זאת, במבחן התוצאה תכנית המחיר למשתכן הובילה לירידה בלתי מבוטלת במחירים לרוכשי דירה ראשונה, אך מחיר ההוזלה הושת על כלל הציבור דרך כספי המסים. כך שתוצאות התכנית מיטיבות עם העשירונים הגבוהים. בשבועות האחרונים נראה כי התכנית בדעיכה מבחינת כמות הדירות שמוצעת בו, בשלות הקרקעות ומה שחמור לא פחות - דעיכה מבחינת האמון הציבורי בה.

בדצמבר 2016 החלה המשטרה בחקירה (לאחר בדיקה מקדימה שהחלה ביולי 2016), ומאז נחקר ראש הממשלה באזהרה מספר פעמים. המשטרה סיכמה את חקירתה בשלושת התיקים בכך שיש די ראיות לביסוס חשדות נגד ראש הממשלה בביצוע עבירות שונות, ובהן קבלת שוחד ומרמה והפרת אמונים:

• "תיק 1000" עוסק בחשדות שראש הממשלה קיבל בשנים 2016-2007 מתנות מארנון מילצ'ן ומג'יימס פאקר בשווי מצטבר של כמיליון ש"ח, ושבתמורה לכך פעל מול גורמים בממשלה כדי לקדם עניינים שונים של מילצ'ן.
• "תיק 2000" עוסק בחשדות שראש הממשלה וארנון (נוני) מוזס, פעלו מאז 2009 לקידום עסקת שוחד ביניהם, שבמסגרתה "ידיעות אחרונות" יסייע לראש הממשלה בסיקור אוהד בתמורה לתמיכתו במהלכים לבלימת "ישראל היום".
• "תיק 4000" עוסק בחשדות שלפיהם ראש הממשלה פעל בניגוד עניינים בקידום פעולות רגולטוריות לטובת שאול אלוביץ' ובתמורה קיבל שוחד בכך שבשנים 2017-2012 התאפשר לו להתערב בתכנים שפורסמו באתר "וואלה" ובמינוי נושאי משרה באתר.

בפרשת הצוללות או "תיק 3000", המשטרה סיכמה את החקירה בכך שיש די ראיות כדי לבסס חשדות לעבירות של מקורבים לראש הממשלה, אך הוא עצמו לא היה חשוד.

הראשון היה ביקורו של הנשיא החדש בישראל בחודש מאי 2017. מלווה ברעייתו, בבִּתו ובחתנו, ביקר הנשיא במשכן הנשיא, בכותל המערבי וביד ושם, והתארח לארוחת ערב חגיגית במעון ראש הממשלה. האירוע השני היה טקס העברת השגרירות האמריקנית לירושלים. נאמן להבטחת הבחירות שלו בנושא, טראמפ הכריז בנאום כשנה לאחר בחירתו שארה"ב מכירה בירושלים כבירת ישראל וכי הוא פועלת להעברת השגרירות אליה. ב-14 במאי, 70 שנה להקמתה של מדינת ישראל, נערך בירושלים הטקס החגיגי בהשתתפות בכירי ממשל.

בתחילה, על ידי עיכובים חוזרים ונשנים של מינוי חברי מועצת התאגיד, העברת התקציב, ולאחר מכן על ידי הרעיון לפצל את הקמתו לשני "תאגידונים" מוחלשים.  

תאגיד השידור הוקם על בסיס מסקנות ועדה ציבורית שהמליצה בשנת 2013 לסגור את רשות השידור ולפתוח תאגיד חדש תחתיה, שיהיה יעיל יותר וא-פוליטי יותר. תהליך החקיקה שנעשה על בסיס ההמלצות לווה באמירות שנכנסו לפנתיאון הישראלי, ביניהן אמירתו המפורסמת של ראש הממשלה בנימין נתניהו: "מצטער על הקמת התאגיד, זה חמק לי בצוק איתן", ושל השרה מירי רגב: "מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו". המכון הישראלי הדמוקרטיה היה בין הגופים הבולטים והמשפיעים שנאבק ציבורית למען הקמת התאגיד ולמען חקיקת הסדרים שיאפשרו את עצמאותו. באמצעות חוות דעת מקצועיות שהוגשו לחברי הכנסת והשרים וכן קמפיינים תקשורתיים הדגשנו את חשיבות השידור הציבורי כדי להעניק לאזרחי ישראל תוכן חדשותי, תרבותי ואיכותי, שאינו מוטה אינטרסים מסחריים; את הצורך שהתאגיד יפעל בכל פלטפורמות המדיה- רדיו, טלוויזיה ודיגיטל; ואת הצורך שיהיה עצמאי מלחצים פוליטיים ככל שניתן. הכל, מתוך ראיית חשיבות השידור הציבורי לקיומו של שוק דעות מגוון בישראל ומימוש הליך דמוקרטי תקין. 

1. הכותל: אחרי שנים ארוכות של דיונים הגיעה ממשלת ישראל ונציגי יהדות התפוצות להסכמות על אופן ניהול התפילה ברחבת הכותל-'מתווה הכותל'. החרדים הסכימו בשתיקה, וההסכמות עוגנו בהחלטת ממשלה. אנחת רווחה נשמעה משני עברי האטלנטי. אבל היא נשמעה מוקדם מדי. אחרי שהפוליטיקאים החרדים חזו בזעם הרחוב החרדי על ההכרה המשתמעת בזרמים הלא אורתודוקסיים, הם 'התהפכו', והחלטת הממשלה 'הוקפאה', כנראה למוות. הכעס של יהודי ארה"ב הרקיע שחקים, אבל לא עשה מספיק רושם על ראש הממשלה. 
2. הגיור: אחרי שבג"ץ הכיר בגיורים פרטיים, ורגע לפני שהוא מקבל החלטה על הכרה בגיורים לא אורתודוקסיים בישראל, החרדים זעקו מרה ורצו לחוקק 'חוק עוקף בג"ץ' שיבצר את מונופול הרבנות בתחום ויחזיר את הגלגל אחורה. גם הפעם יהדות התפוצות רעשה וראש הממשלה מינה את השר לשעבר נסים, כדי שימצא פשרה. ההצעה שלו, שנראית לרבים סבירה, לא מקובלת גם היא על החרדים והחרד"לים, שמנעו את העברתה, ובכך גלגלו את תפוח האדמה הלוהט הזה לממשלה הבאה. 

הציבור בישראל ברובו לא מודע לכך, ולפוליטיקאים שמודעים לא מאוד אכפת, אבל ישראל הולכת ומאבדת את אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר שלה, התמיכה בה של יהדות התפוצות. הממשלה הבאה חייבת לקחת אחריות על הנושא הזה ולנסות ולאחות את השסע. 

הצבת המגנומטרים נתפסה בידי פלסטינים רבים כאיום על הסטטוס קוו שנשמר בהר משנת 1967, במסגרתו המתחם מנוהל בידי הווקף, בתיאום עם ירדן. היא באה בתקופה של מתיחות גוברת בהר, בין היתר על רקע טענות מצד יהודים כי האיסור הגורף על תפילתם בהר פוגע בזכויותיהם.

לאחר הצבת המגנומטרים חלה הסלמה ביטחונית קשה, שגבתה מחיר בנפש. הרשות הפלסטינית הכריזה על השהיית התיאום הביטחוני עם ישראל, והווקף הודיע כי מתפללים מוסלמים לא ייכנסו למקום עד להחזרת המצב לקדמותו. במקביל נוצר משבר דיפלומטי חריף מול ירדן. המלצה מצד השב"כ להסיר את גלאי המתכות ולהגיע לפשרה למניעת הסלמה לא בוצעה תחילה. אולם כעבור כעשרה ימים, לאחר שהמתיחות עם ירדן הגיעה לשיאה - בעקבות ניסיון לדקור מאבטח ישראלי בשגרירות ישראל בירדן והריגת שני ירדנים במהלך התקרית – הקבינט החליט על הסרת המגנומטרים. האירועים המחישו את הרגישות המיוחדת הסובבת את הסטטוס קוו העדין בהר הבית, ואת ההשלכות הקשות שעלולות להיות גם לצעדים לכאורה מינוריים הנתפסים כאיום עליו.

עבודות הפיתוח של רכבת ישראל, שבוצעו באישור שר העבודה ושר התחבורה בשבת, הלהיטו את רוחות החרדים, שמחו על חילול השבת הממשלתי שלדעתם לא נצרך. לאחר שורה של איומים וניסיונות פשרה, החרדים נותרו בממשלה, לא לפני ששר הבריאות ליצמן התפטר והפך שוב לסגן שר. 

מלחמה אחרת חולל חוק המרכולים. לאחר שבג"ץ אישר את חוק העזר של עירית תל-אביב שמאפשר לראשונה באופן חוקי פתיחת עסקים בשבת, החרדים נזעקו מחשש שהתופעה תתפשט בשאר הארץ ומיהרו לשנות את החוק. על פי הנוסח החדש, שר הפנים לא יוכל לאשר (כמעט אף פעם) חוק עזר עירוני שמתיר מסחר בשבת. הפעם היה זה ליברמן שנזעק להגן על החילונים, אבל הוא רק צעק והחוק עבר. 

גם הכנסת היוצאת כיבתה שרפות ולא הסדירה את מנוחת השבת בישראל. את התוצאה נחוש כולנו במלחמות השבת שעוד נכונו לנו.

העדר המענה מורגש ביתר שאת כלפי אותם מבקשי מקלט השוהים בריכוזים גדולים בדרום תל אביב והחיכוכים אל מול האוכלוסייה המקומית.

הטיפול במבקשי המקלט הוביל לכך, שבמשך השנים עלו הצעות שונות, שסבלו מקשיים חוקתיים וחשש מפגיעה בזכויות אדם. בית המשפט העליון מצא עצמו מתערב בסוגיה יותר מפעם אחת. האירוע המפתיע מכל בהקשר זה התרחש באפריל 2018 כאשר ראש הממשלה קידם מתווה עם נציבות הפליטים של האו"ם, לפיו יעזבו 16,000 אלף מבקשי מקלט את ישראל ויועברו למדינות מערביות. דקות ספורות לאחר שהכריז רה"מ על המתווה הוא חזר בו וביטל אותו לאור לחץ ציבורי מצד אלה, שפועלים לגירוש כולל של מבקשי המקלט מישראל.

כיום, סוגיית מבקשי המקלט נותרה ללא מענה הולם ואנושי ואת המחיר משלמים מבקשי המקלט, תושבי דרום תל אביב והחברה כולה.

עיקרי החוק כמעט שלא היו שנויים במחלוקת בין המפלגות הציוניות: הגדרת ישראל כמדינת לאום יהודית, עיגון חוק השבות, הדגל, הסמלים, אחריות המדינה לעם היהודי בגולה ועוד. על אף זאת, המחלוקת העיקרית נגעה במספר סעיפים שקיימים בחוק ומשדרים עליונות ליהודים (למשל בדיור והתיישבות), ובעיקר במה שחסר בו: החוק לא כולל, במפגיע, את מה שנקבע במגילת העצמאות, כי כל אזרחי המדינה זכאים לשוויון זכויות מוחלט. מעבר לכך, סעיף שהיה קיים בקריאה הראשונה וקבע כי ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית ברוח ערכי מגילת העצמאות, נמחק ממנו לקראת הקריאה השניה והשלישית. לכן החוק עבר ברוב קטן ותוך מחלוקת קשה, משום שלטענת מתנגדיו הוא פוגע באופיה הדמוקרטי של המדינה ומדיר את המיעוטים.

ההצעה הבולטת כונתה "פסקת ההתגברות". אף שקודמה גם בעבר, לראשונה היא עברה ועדת שרים לענייני חקיקה והממשלה עשתה מאמצים רבים לקדמה. מהות ההצעה היא מתן סמכות לכנסת לחוקק מחדש חוק שבית המשפט הגבוה לצדק פסל משום שהוא סותר חוק יסוד, למשל את חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. המשמעות היא שפסיקת בית המשפט תהפוך ללא יותר מהמלצה שרוב של 61 חברי כנסת יכולים להתעלם ממנה, ולדעת המבקרים מדובר בהצעה שתפגע קשות בהגנה על זכויות האדם והמיעוטים בישראל. בסופו של דבר, בשל התנגדות מתוך הקואליציה, ההצעה לא קודמה. מעבר לכך, הצעות אחרות, כמו הניסיון להפוך את מינוי היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למינוי שלשר יש בו השפעה מכרעת, קודמו אך לא עברו סופית בקריאה שנייה ושלישית. עלו גם הצעות לפגוע בסמכויות מבקר המדינה, בדרכי מינוי השופטים ובעיגון שכרם. כמו כן, עלו מספר הצעות חוק (כמו "חוק ההמלצות" שעבר) שנועדו לשים מכשול בפני חקירות המשטרה כלפי שחיתות של אישי ציבור. 

שנה לאחר מכן דומה שהכניעה הזו לחרדים כבר לא ממש הטרידה אותו והוא הוליך את ישראל ביתנו אל תוך הקואליציה, תוך מינויו לשר הביטחון על חשבון בוגי יעלון המתפטר: "מה שחשוב הוא הביטחון... למען המאמץ שמנו את המחלוקות בצד". החלטתו של ראש הממשלה להרחיב את בסיס הקואליציה דווקא על-ידי חבירה לליברמן (הצטרפותו של המחנ"צ עמדה אף היא על הפרק) סימנה את הדרך להמשך כהונתה של ממשלה בעלת גוון ימני מובהק. אבל עם ליברמן אף פעם אי אפשר לדעת. בנובמבר 2018, בעקבות סבב ההסלמה בן היום ברצועת העזה והתגובה המתונה כלפיה, החליט ליברמן שוב לשבור את הכלים (ליברמן הוא מתפטר סידרתי ועשה זאת כבר ארבע פעמים בעבר) ולהתפטר. הקואליציה חזרה להיות בת 61 ח"כים, מה שזירז בסופו של דבר את הקדמת הבחירות.

ועדה שמינה שר הביטחון הציעה חוק חדש הכולל לראשונה סנקציות כלכליות לישיבות למקרה של אי עמידה ביעדי הגיוס. כאשר הגיע החוק לקריאה ראשונה בכנסת, הוא זכה לתמיכת "יש עתיד" מן האופוזיציה, בעוד שהמפלגות החרדיות התנגדו. בלטה בכך "אגודת ישראל" החסידית שהתנגדה לחוק מכל וכל בלא כל נכונות לפשרה.

בדיון בוועדה מיוחדת שהוקמה בכנסת התברר שמפלגות יש עתיד וישראל ביתנו מוכנות לתמוך בחוק בתנאי שלא יהיה בו שום שינוי, דרישה נדירה בהתחשב בהליך החקיקה הרווח בוועדות הכנסת. מנגד, סיעת הליכוד הבינה ששינויים בחוק יגרמו להאשמתה בכניעה לחרדים, צעד שעשוי להזיק לה בייחוד לפני בחירות. אי ההסכמה על מתווה חוק הגיוס היווה אפוא העילה הרשמית לפיזור הכנסת. ניתן להעריך עם זאת שלאחר הבחירות ישוב אל הכנסת המתווה הנוכחי ויזכה לתמיכה של כל החברות בקואליציה הבאה, לא משנה מה יהיה הרכבה.