מדינה אחת, שני גושים מרכזיים

הצבעה בבחירות הקרובות לגושים, במקום לאישים, תרסן את הקולות הקיצוניים בכל צד, תחזק את הקול המושתק של המרכז ותתרום לחיזוק הדמוקרטיה הישראלית.

Flash 90

לפנינו מאה ימים של שכרון חושים חדשותי עד מועד הבחירות. רכבת ההרים הפוליטית מחממת מנועים לקראת מסע עתיר הפתעות, צהוב ופרוע, ובסופו ייבחר נהג לקטר הלאומי. בפתח התקופה, בטרם ניסחף בפרטי העלילה הצבעוניים, ראוי להרים את הראש מעל מהדורת החדשות הבאה ולראות את התמונה הכוללת.

על מה לא ייסובו הבחירות? בבחירות יעלו נושאים קונקרטיים, אופייניים לשיחה הישראלית: השטחים, ההתנחלויות והיחס לפלסטינים; הביטחון בגבולות ודרכי ההפעלה של צה"ל; המתח בין דת ומדינה, ובכלל זה סוגיית גיוס החרדים; הפערים הסוציו-אקונומיים ויוקר המחיה; היחסים בין יהודים וערבים אזרחי ישראל; הסדק המתרחב בין ישראל ויהדות התפוצות ועוד. כל אלה יועלו ויידונו, כמובן, אבל הרוב הישראלי לא ישתמש בפתק ההצבעה שלו כדי להכריע בנושאים אלו.

בישראל, הבחירות הן על אנשים ולא על נושאים. המותג "ביבי", והאמוציות שהוא מעורר, יתחרה במותגים אחרים, חלקם ותיקים ומוכרים וחלקם חדשים, נוצצים, שתוכנם אינו ידוע. כאשר שמינית מהאזרחים מתכוונים להצביע לבני גנץ, אדם שדעותיו בנושאים המרכזיים לוטות ערפל, ברור שהאדם עצמו עומד לבחירה ולא סדר היום. כך גם לגבי חלק מהמועמדים האחרים לנהיגה בקטר, שדעותיהם החזקות מתחלפות מעת לעת, כחתול צ'שייר, ורק מותגיותם, הקליפה שבתוכה הם מתקיימים, שרירה וקיימת. אכן, אף שהמציאות המסובכת דופקת על הדלת הישראלית בעצמה, הישראלים מעדיפים להתעלם ממנה ולהצביע לדמויות ולדימויים.

אבל, גם בעולם של מותגים, ההצבעה חייבת להיות מושכלת. אכן, המשימה הגדולה המשותפת לכולנו – לימין ולשמאל; לדתיים ולחילונים, ליהודים ולערבים – היא החלשת כוח הווטו שמפעילים הקיצוניים בינינו כלפי המרכז בחזיתות השונות. ריסון הכוחות הצנטריפוגליים יושג אם הציבור הרחב ישכיל להצביע לגושים גדולים. אם נתכנס לשתי מפלגות – ימין ושמאל, או לכל היותר לארבע – גם חרדים וגם ערבים, הרוב בכל אחת מהמפלגות יהיה רוב שמציע סדר יום מרכזי מתוך השקפת העולם והאינטרסים האופייניים לקבוצה.

בניגוד למצב הקיים, הרוב בימין לא יוחזק שבוי בידי קיצונים שדורשים "לספח את דמשק, עכשיו"; הרוב בשמאל יוכל להתנער מקיצונים המבקשים להפקיע את זהותה היהודית של המדינה בשם שוויון מדומה; הרוב החרדי יוכל להסכים להסדרי גיוס סבירים מבחינתו, כגון אלו שעברו בקריאה ראשונה.

אם מספיק ישראלים יביעו בסקרים העדפה נחרצת לגושים גדולים, מנגנוני השוק יכריחו את המתמודדים לצרף כוחות אל תוך גושים. מותגים עתירי אגו ייאלצו לכבוש את יצרם אם יבינו שהם עלולים להימוג אם לא יתאחדו למסגרת פוליטית גדולה, שלא בהובלתם. הקול המושתק של המרכז,  בכל אחד מהמחנות האידאולוגיים המשמעותיים, יחזור לעמדת הובלה.

תוצאת לוואי חשובה תהיה גם חיזוק הדמוקרטיה: בשנים האחרונות מתנהל מסע מאורגן החותר תחת הלגיטימיות של שומרי הסף בישראל – בתי המשפט, היועצים המשפטיים, המשטרה ושאר גופי הבקרה. נושאי הדגל הם קיצוני הימין, אך גם בקרב קיצוני השמאל מתעצמות קריאות תגר על מערכות אלו, כשהחלטותיהן לא נראות להם. אבל, כפי שמלמדים הסקרים, הרוב בימין ובשמאל נותן את אמונו בשומרי הסף. המעבר לגושים עשוי לאפשר קואליציה רחבה של נאמני שלטון החוק, מימין ומשמאל, מהקואליציה ומהאופוזיציה, כך שחישוקיו, שהתרופפו לאחרונה תחת מתקפת הקיצונים, יהודקו.

כעניין שבעובדה, החיים הלאומיים שלנו מתנהלים מתוך מחלוקת. כשזו מובלת על ידי קיצונים היא מוליכה לפירוק החברה, להבחנה בין "נאמנים" ל"בוגדים", להחלשת הדמוקרטיה ומוסדותיה ולפגיעה בחוסן הלאומי. פגעים אלה יתמתנו אם המרכז יחזור לשלוט בסדר היום. או אז המחלוקת תהיה בבחינת עושר השמור לבעליו לטובתו. לשם כך נדרש שינוי אחד, קטן אך ענק: הצבעה לגושים.

פורסם לראשונה בידיעות אחרונות.