הוציאו את הפוליטיקה מן השחיתות

אמות המידה המגדירות מהי שחיתות ואת משמעותה וחשיבותה, אינן אחידות ומשתנות בקרב הציבור בהתאם לעמדתם הפוליטית של הישראלים ומידת התמיכה בנחשדים בכך. בדרך זו, עלול להיווצר מדרון חלקלק ומסוכן שיאפשר גמישות בתפיסת השחיתות ופגיעה בשלטון החוק ובבסיס הדמוקרטיה הישראלית.

אם בעבר היה נהוג לקבוע שהחברה הישראלית מתפלגת סביב שאלות של תמיכה או התנגדות לוויתור על שטחים או בסוגיות דת ומדינה, בשנים האחרונות מושג חדש נוסף מפלג את החברה הישראלית – שחיתות. עיון בממצאים של מדד הדמוקרטיה לשנת 2018, מדאיג בהקשר זה- פילוג הולך וגובר בתוך החברה בשאלות של אסור ומותר לפי המחנה הפוליטי.

כך למשל במדד של שנת 2018 שני שליש ממצביעי המחנה הציוני סברו שהנהגת המדינה מושחתת, לעומת 23% בלבד ממצביעי הליכוד. כמו כן, בעוד ש-30% ממצביעי הליכוד אמרו כי ניקיון כפיים הוא התכונה החשובה ביותר לנבחר ציבור, כ-60% ממצביעי המחנה הציוני סברו כך. אמנם ההשוואה לנתוני העבר, מוגבלת בשל שונות מסוימת בניסוח השאלות ובזיהוי השתייכותם הפוליטית של הנבדקים, אולם ניתן לומר בזהירות המתבקשת כי לפני כעשור למשל ביחס לתפיסה עד כמה שחיתות נפוצה במדינה, המגמה הייתה הפוכה ומצביעי הימין זיהו יותר שחיתות בהנהגת המדינה בהשוואה למצביעי השמאל.

למצב זה יכולים להיות מספר הסברים. אחד מהם, בו נתמקד, הוא שבשל העובדה שבשנים האחרונות, בניגוד למצב של לפני כעשור, חלק גדול מהשיח על שחיתות מתקשר לפוליטיקאים מן הימין בדגש על ראש הממשלה נתניהו. בהתאם לכך, המצביעים משנים את תפיסותיהם ביחס לשחיתות כדי להצדיק את בחירותיהם הפוליטיות. תהליך זה תועד בניסויים פסיכולוגיים רבים אשר בחנו כיצד אנשים משנים את פרשנותם ביחס למציאות באופן החופף לאינטרסים ולהשקפת עולמם. על פי גישה זו הדרך של חלק מהאנשים להתמודד עם מעין "דיסוננס" שנוצר ביחס לפער בין הסלידה מהשחיתות והעובדה שמי שנחזים להיות נציגיו נחשדים בכך, הוא לשנות את עמדתם הבסיסית ביחס למשמעות וחשיבות השחיתות.

בעוד שסביר להניח שביחס לעבירות ברורות וחמורות כמו רצח או אונס גם דיסוננס מעין זה לא יביא לשינוי עמדות כל כך רחב, בכל הנוגע לעבירות שחיתות התפיסה היא אחרת. אלו עבירות שאינן נתפסות ככאלו המסכנות חיים, ונדמה כי חלקן- למשל קבלת מתנות או השפעה לכאורה על סיקור תקשורתי, נמצאות ב"תחום האפור". כלומר, קיימת עמימות ערכית שמאפשרת לשנות את היחס לעבירות אלו בקלות יחסית כדי להתאימו להשקפת העולם הכללית של האדם.

ההשלכות הקשות של התופעה הזו רחבות בהרבה מעצם המחלוקת באשר לקיומה של שחיתות בתיקי נתניהו. בישראל נוצר, כך נראה, פער גדול בעמדות הן ביחס לשחיתות בכללותה והן ביחס לרשויות החוק בין ימין לשמאל. הזיהוי בין עמדה פוליטית לבין שחיתות עשוי להתחיל מהלך שקשה לעוצרו. מחקרים רבים, בין השאר כאלו שערכו פרופ' דן אריאלי ושותפיו, הראו שכששחיתות הופכת לבולטת יותר היא "מדבקת" והלגיטימציה לקיומה גדלה. גם מבחינה רציונלית, ככל שיותר אנשים משתמשים, למשל, ב"מאכערים" בכדי לזרז טיפול בבקשה למשרד ממשלתי, שאר האנשים יידרשו לפעול כך משום שזה הופך לסטנדרט שבלעדיו שום דבר לא זז.

הנתונים שנגלו לעינינו מציגים תמונה מדאיגה המצריכה טיפול דחוף. מצב שבו לאורך זמן השאלה מהי שחיתות ומיהם המושחתים נגזרת בראש ובראשונה מהשאלה, תלוי למי הצבעתי בבחירות, עשוי להביא להידרדרות ביכולת של מדינת ישראל להיות מדינת חוק וסדר. הפוליטיקאים בישראל ומנהיגי הציבור הן משמאל והן מימין חייבים להתגייס להורדת הלהבות, ולחידוד הצורך בהפרדה בין הקביעות המקצועיות באשר לשחיתות לבין תוצאותיהן הפוליטיות. ללא יחס מכבד לממלכתיות מוסדות אכיפת שלטון החוק ולתפיסתם כמצויים מעבר להליך הפוליטי, לא רחוק היום שבו האש תאכל גם את הממסד הפוליטי ואת הבסיס האיתן של הדמוקרטיה הישראלית כולה.

פורסם לראשונה בדה מרקר.