מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2018

מדד הדמוקרטיה הישראלית לשנת 2018 הוגש לנשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין. גם השנה ניכרת עליה בשיעור המעריכים את מצבה של ישראל כטוב וטוב מאוד ורוב הישראלים גאים בישראליותם. ממצא מעניין וחדש קשור למתח שבין גוש הימין לגוש השמאל- שלראשונה מזה 16 שנה הפך להיות המתח החזק ביותר בחברה הישראלית.

מדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטיה לשנת 2018 הוגש לנשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין על ידי יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. פרויקט מדד הדמוקרטיה, נערך זו השנה ה-16 על ידי צוות המחקר של מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה, אותו מובילה מאז שנת 2010 פרופ' תמר הרמן. דוח המחקר מתבסס על סקר רחב היקף בקרב 1,041 נשאלים, יהודים וערבים, וכולל גם דיווח על מצב הדמוקרטיה בישראל על פי מדדים בינלאומיים.

נשיא המדינה ראובן (רובי ריבלין) אמר בטקס הגשת המדד, כי: "מדד הדמוקרטיה מראה שנה אחר שנה כמה הציבור הישראלי אולי מאמץ את זכותו וחובתו האזרחית להשפיע באמצעות בחירה, אך מתרחק מכל מה שקשור במי שהוא בוחר בו: הפוליטיקה היא שדה שאין להיכנס אליו. רוב גדול מדיי בציבור חש שאין לו כל השפעה על מדיניות הממשלה. אוסף הנתונים הזה מטריד. מה הטעם בפתק שמניח האזרח הקטן בקלפי, אם הוא אינו מאמין שבצדו השני עומדים מפלגה או נבחר ציבור שראויים לאמונו? אין דמוקרטיה ללא אמון. חייבים, חייבים לשקם את האמון, בין יהודים לערבים, בין שמאל לימין, בין אזרח לנבחר ציבור".

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "המציאות הישראלית לשנת 2018 היא מציאות מורכבת שבה שני הגושים של ימין ומרכז-שמאל מפרשים את מהות הדמוקרטיה בצורה שונה, כאשר הפערים בין התפיסות הולכים ומתרחבים. עם זאת, נראה כי לקבוצה גדולה של ישראלים, המשייכים את עצמם למרכז, יכול להיות תפקיד חשוב בהגדרת מכנה משותף ומגבש בין תפיסות העולם המתרחקות. נושא נוסף השנוי במחלוקת הוא ביחס לאופן הראוי לחיזוק המשילות. בעת האחרונה, המתקפות על שומרי הסף הפכו לעניין שבשגרה, מה שעלול לערער את מערכת האיזונים והבלמים השלטונית, להגביר את הפוליטיזציה ולפגוע בטוהר המידות הנדרשים ממשרתי הציבור. קידום חוק היועמ"שים והמתקפות על הלגיטימיות על ועדת גולדברג, רק בסוף השבוע האחרון, מהווים דוגמא לאובדן הרסן בשיח "המשילות", שמקודם על ידי גורמים מרכזיים בדרג הפוליטי. עלינו כחברה להתעקש ולדרוש מהמנהיגות הפוליטית לטפח את השיח הממלכתי, תוך מתן כבוד והוקרה לאלו המוכנים להקדיש את עצמם לעשייה ציבורית, בין אם במערכת הפוליטית או המקצועית".

פרופ' תמר הרמן, ראש צוות המחקר, מציינת כי: "חרף היציבות הביטחונית, ההמשכיות של הממשלה ה-34 הקרובה להשלמת קדנציה מלאה של ארבע וחצי שנים והמצב הכלכלי האיתן, נראה כי מספר לא מבוטל של ישראלים מרגישים ואף חוששים, שהאדמה רועדת מתחת לרגלי הדמוקרטיה הישראלית בעוד שאחרים סבורים בדיוק הפוך. הנתונים מצביעים על שני קווי פיצול עיקריים בחברה הישראלית- האחד על בסיס הלאום, בין יהודים וערבים, והשני בין הימין לבין השמאל. בהקשר זה, יש לציין כי רמת המתח השני, בין הימין לשמאל, עלתה באופן משמעותי: אם בשנת 2012 כ-9% מהיהודים סברו שזהו המתח החברתי החזק ביותר בחברה הישראלית, כיום 31% סבורים כך. נראה כי בחברה הישראלית נוצרו שני גושים האוחזים בתפיסות מנוגדות באשר להיבטים רבים ושונים של הקיום הקולקטיבי הן בנושאים ביטחוניים, הן בנושאים כלכליים-חברתיים והן בשאלות ציבוריות הקשורות לשחיתות, אומנות וערכים ליברלים. שני גושים אלו, הולכים ומתרחקים בתהליך מסוכן המצביע על היעדר יכולת להסכים על הטוב הבסיסי המשותף עבור החברה הישראלית".

להלן עיקרי הממצאים:

אז מה המצב? גם השנה המשיכה מגמת השיפור בהערכת כלל הציבור את מצבה הכללי של המדינה - 53% סבורים שהמצב טוב או טוב מאוד, 29.5% שהוא "ככה-ככה" ורק 16% סבורים שהמצב רע או רע מאוד. ברמה האישית 80% מכלל הציבור מצהירים שמצבם טוב או טוב מאוד (בקרב היהודים 83% סבורים כך בהשוואה ל-64% מהערבים), עליה של 14% בתוך 5 שנים. רוב גדול בציבור גם גאים בהיותם ישראלים (81.5%). עם זאת, בקרב הציבור הערבי חלה ירידה בשיעור הגאים להיות ישראלים זו השנה השנייה ברצף - רק 51% סבורים כך, לעומת 88% מהיהודים.

החברה הישראלית-יהודית הולכת ומתפלגת - השנה לראשונה מזה 16 שנה, המתח בין יהודים וערבים ירד להערכת הציבור היהודי למקום השני כשבמקום הראשון נמצא המתח בין השמאל לימין. בציבור הערבי נמצא עדיין בראש המתח בין יהודים לערבים. השילוב בין שני הציבורים מניב את התוצאות הבאות בכלל הציבור הישראלי: 32% סבורים שהמתח החזק ביותר הוא בין ימין לשמאל, ואילו 30% שסבורים שהמתח בין יהודים לערבים הוא החזק ביותר. השנה נמצאה גם ירידה בשיעור היהודים המעניקים ציון גבוה לסולידריות החברתית בישראל: 43%, לעומת 31% שנתנו לה ציון בינוני ו-25% שנתנו לה ציון נמוך. לשם השוואה בשנת 2014, 49% מהיהודים נתנו ציון גבוה לסולידריות הישראלית, 34% נתנו לה ציון בינוני ו-13.5% בלבד נתנו לה ציון נמוך.

יהודית ודמוקרטית? בדומה לשנים האחרונות, מיעוט של 28% בכלל ציבור הישראלי (יהודים וערבים) סבורים שיש בישראל איזון בין היהדות לדמוקרטיה: 45.5% סבורים שהרכיב היהודי חזק מדי ו-21% סבורים שהרכיב הדמוקרטי חזק מדי. בתוך ציבור היהודי קרוב לשני שלישים מהחילונים (61%) סבורים שהרכיב היהודי חזק מדי בעוד ש-59% מהחרדים סבורים שהרכיב הדמוקרטי חזק מדי. בנוסף, קרוב למחצית מכלל הציבור הישראלי (45.5%) סבורים שהשלטון הדמוקרטי בישראל נמצא בסכנה חמורה, כאשר בקרב הערבים (70%), מצביעי השמאל (75%) ומצביעי המרכז (55%) ישנו רוב הסבורים כך, לעומת מיעוט בקרב מצביעי הימין (28%).

הישראלים "חיות פוליטיות"- כפי שמשתקף גם במדדים הבינלאומיים, רוב הישראלים (64%) מגדירים את עצמם כמתעניינים בפוליטיקה. בתחום זה התגלה פער בין הערבים שרק שליש מהם מגדירים את עצמם כמתעניינים בפוליטיקה במידה רבה או רבה מאוד, לעומת היהודים ש-68% מהם מגדירים את עצמם באופן הזה. עוד עולה, כי מחצית מהישראלים (50%) אף לקחו חלק השנה בפעילות פוליטית כלשהי כגון: השתתפות בהפגנה, שכנוע בן משפחה בעמדה פוליטית או חתימה על עצומה (גם כאן בקרב היהודים 54% נהגו כך, לעומת 27% מהערבים). עם זאת, 79% מכלל הישראלים מרגישים שהשפעתם על הממשלה מעטה או שאין להם השפעה כלל. 56% סבורים שחברי הכנסת אינם ממלאים את תפקידם כראוי, נתון מטריד אך פחות גרוע מאשר הנתון בשנת 2017 שהצביע על 67.5% שסברו כך. בנוסף 52% מכלל הציבור, היו מייעצים לבן משפחה או חבר שלא להיכנס לפוליטיקה.

אמון במוסדות השלטון - גם השנה צה"ל ממוקם בראש טבלת אמון הציבור, כאשר 78% מהישראלים (89% מהיהודים) נותנים בו אמון. נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין זוכה אף הוא לאמון של רוב הציבור (61%) ובית המשפט העליון זוכה לאמון של 52% מכלל הישראלים. על רקע הבחירות המוניציפליות, מעניין כי הרשויות המקומיות גם כן זוכות לאמון רב יחסית (53%). כמו כן, בשנה האחרונה חלה עליה באמון במשטרה כאשר 46.5% מהישראלים נותנים בה אמון לעומת 40% בשנה שעברה. היועץ המשפטי לממשלה זוכה במדידה הנוכחית לאמונם של 42% מהאזרחים. בתחתית סולם אמון הציבור נמצאים, כמו בשנים האחרונות - התקשורת (31%), הממשלה (30.5%), הכנסת (27.5%) והמפלגות (16%).

מתוך תקציר מדד הדקמורטיה הישראלית 2018

פסקת ההתגברות - רוב הציבורי הישראלי (56%) מביע ההתנגדות לרעיון לקחת מבית המשפט העליון את הסמכות לפסול חוקים. עם זאת, בקרב מצביעי הימין קיים רוב של 56% המעוניינים לשלול מבג"ץ סמכות זו לעומת 22% בלבד ממצביעי המרכז ו-11% ממצביעי השמאל.

מתוך תקציר מדד הדקמורטיה הישראלית 2018

MeToo גם בישראל - חלק גדול בכלל הציבור (41%) סבורים שמצבן של הנשים בישראל רע יותר משל הגברים, לעומת 24% שסבורים ההפך. בקרב הנשים רוב של 52% סבורות כך לעומת 35% מהגברים. רוב הישראלים (62%) מסכימים שיש להתנות מימון מפלגות בייצוג נאות של נשים ברשימה לכנסת ושיש לחייב חוקית תשלום שכר שווה לנשים ולגברים (78%). רוב היהודים אף מסכימים עם המדיניות של צה"ל להרחיב את מגוון התפקידים הפתוחים עבור חיילות (73%).

אנחנו והעולם - מהמדדים הבינלאומיים עולה שבעוד שבמדדי ההשתתפות הפוליטית, תפקוד הממשלה והשחיתות מצבה של ישראל טוב יחסית, במדדים הקשורים בזכויות האזרח וחופש העיתונות, ישראל מדורגת במקומות נמוכים בהרבה. ככלל, מבין 13 מדדים שנבדקו, ישראל נשארה עם אותו הציון ב-6, עלתה בציון ב-4 מדדים וירדה ב-3 מדדים. כך למשל, ממוקמת ישראל במקום השני בעולם וב-OECD ביחד עם איסלנד וניו-זילנד בתחום ההשתתפות הפוליטית, וברבעון העליון בעולם וה-22 ב-OECD במדד השליטה בשחיתות, שם נרשמה עליה בציון של ישראל בשנה האחרונה. לעומת זאת במדד הזכויות האזרחיות הבוחן בין השאר את עצמאות מערכת המשפט, חופש הביטוי וחופש הדת הידרדרה ישראל בציונה והיא מוגדרת כ"מדינה שיש בה הגנה חלקית על הזכויות האזרחיות". ישראל ממוקמת בהקשר זה במקום ה-33 (שלישי מהסוף) מבין מדינות ה-OECD כשהיא מקדימה רק את טורקיה ומקסיקו ובמקום ה-83 בעולם. ישראל נמצאת במקום ה-33 מבין מדינות ה-OECD, גם במדד חופש העיתונות.

מצ"ב המדד המלא ותקציר אינפוגרפיקה.

מדד הדמוקרטיה הישראלית נערך זו השנה ה-16 במסגרת מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות במכון הישראלי לדמוקרטיה. המדד מבוסס על סקר דעת קהל שנערך בחודשים אפריל-מאי 2018, בו השתתפו 851 מרואיינים יהודים ו-190 מרואיינים ערבים.