קמצנות רגולטורית

העיכוב בהחלטה על המיזוג בין 'ערוץ 10' ל'רשת' הציף בעיה רחבה עוד יותר: הנטל הרגולטורי הנובע מהיעדר שיתוף הפעולה בין הרשויות השונות בישראל, מקשה על תפקוד מהיר ויעיל שלהן ופוגע במשק. הסדרת תחומי הסמכות והאחריות של כל רשות בחוק וקיום שיח להעברת מידע ביניהן, יפתחו את התרבות הבין-ארגונית הנחוצה לשם כך.

Flash 90

אישור הבקשה למיזוג בשוק הטלוויזיה בין ערוץ 10 לבין רשת היה צפוי וידוע מראש. ועדיין, הדרך סיפקה, כרגיל, את כל החומרים מהם עשויה דרמה. כאשר ישככו אדי הרעל סביב הליכי אישור המיזוג, כדאי לשים לב לתופעה אחת שהתרחשה במהלכו. הכוונה היא להיעדר שיתוף הפעולה בין הרשות להגבלים עסקיים לבין הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, שני הגופים שנדרשו לאשר את המיזוג מתוקף החוק.

הרשות להגבלים עסקיים בדקה את העניין בהיבט הכלכלי במהירות יחסית והוציאה החלטת אישור. ניתוח זה לקה בכך שלא שיקף שום שוני בין שוק הטלוויזיה לשוק הבמבה או הנעליים. ככל שישנם שיקולים ייחודיים שאינם כלכליים לשוק הטלוויזיה, סברה רשות ההגבלים, הדבר צריך להיבדק על ידי הרגולטור הייעודי – הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו.

כך הפכה רשות ההגבלים לגיבורת היום עבור מצדדי המיזוג, והותירה את הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו במלכוד. אם תתמוך בהחלטת רשות ההגבלים, תזכה לתשואות השחקנים, אבל תמעל בחובתה החוקית והציבורית לבחון את השיקולים החשובים לשוק הטלוויזיה, כמו שמירה על עצמאות חברת החדשות של ערוץ 10 והבטחת איכות הסיקור העיתונאי.

נשאלת השאלה - מדוע נדרשה הכרעה ברשות להגבלים עסקיים שרק לאחריה הועבר הכדור למגרש של הרשות לטלוויזיה ולרדיו? מדוע לא ניתן היה לבצע את הבדיקה במקביל ולחסוך בזמן יקר, או לפחות לזרז את בדיקת הרשות השנייה באמצעות הצגת המידע שכבר נאסף ברשות להגבלים? לפחות לפי דבריה של יושבת הראש (היוצאת) של הרשות השנייה בכמה הזדמנויות, היא פנתה לרשות להגבלים עסקיים כדי לקבל חומרי רקע ואת הנימוקים המפורטים להחלטה, אך נענתה בלקוניות שתוכל למצוא את ההודעה לעיתונות ואת ההחלטה באתר הרשות להגבלים. כך, למעשה, נדרשה הרשות השנייה להתחיל את הבדיקה בעניין המיזוג מנקודת האפס.

זו דוגמה, אחת מני רבות, לליקויים בשיתופי פעולה בין רשויות רגולטוריות בישראל. במקרים שונים שבהם נדרשים זיכיונות, היתרים ורישיונות שלטוניים, יש צורך בפעולה מול כמה רשויות. זהו המצב בעולם של רישוי עסקים (שהבוקה והמבולקה בו היו כה משמעותיות עד שנדרשה התערבות בחקיקה), בעולם התכנון והבניה, ובצורך בקבלת אישור מוועדת הריכוזיות או מרשויות התחרות בנוסף לרגולטורים ייעודיים. מעורבות של רגולטורים נוספים בפעילות עסקית, קיימת בדמות הרעיון שמערך הסייבר יהיה רגולטור על בנושא אבטחת מידע או הרשות להגנת הפרטיות בנושא של ניהול מידע פרטי. 

לקשיי שיתוף פעולה בין רשויות רגולטוריות יש סיבות שונות. בראש ובראשונה, היעדר חלוקת סמכויות ברורה וקביעה מפורשת מי מוביל באחריות ובהחלטות. שנית, היקף חובות הגילוי שרשויות רגולטוריות שונות יכולות לדרוש מגופים מפוקחים הוא שונה. החשש מפני מסירת מידע שאין לגלותו, הוא חשש אמיתי. מעבר לכך, עצמאות של רגולטורים תלויה הרבה פעמים בכך שלא יעביר מידע לדרג הפוליטי או לגורמים מפוקחים אחרים. הדי.אן.אי הזה מקשה על הרשויות להעביר מידע גם הצידה, לרשויות אחרות.

לפעמים הסיבות הן טכנולוגיות ונוגעות לממשקי ניהול מידע שונים. לפעמים מדובר בחוסר שיתוף פעולה מהותי הנובע משפת שיח שונה: כלכלנים מול משפטנים או שיקולי תחרות כלכלית בשוק מול אינטרסים ציבוריים אחרים. באופן מעניין אפילו מיזוג רשת וערוץ 10 נקרא בשפת הרשות להגבלים עסקיים "מיזוג", בעוד שבשפת הרשות השנייה הוא נקרא "העברת אמצעי שליטה". לפעמים מדובר בדפוסים שונים של שבי רגולטורי – רשות אחת דואגת מאד להישרדותם של שחקנים, אחרת להישרדותה שלה עצמה, ושלישית לעתידם המקצועי של ראשיה. 

ולפעמים פשוט מדובר בחוסר צניעות, בחוסר נכונות לתאם פגישות, בחוסר אמון, ובמשחקי אגו וכבוד בין רשויות רגולטוריות, בהסתרה וב"קמצנות רגולטורית" במסירת מידע ונתונים.

המשמעויות של התנהלות זו הן מרחיקות לכת על המשק. אחד הגורמים המשמעותיים בהעלאת העומס הרגולטורי על שחקנים במשק הוא, כפי שקבוע גם בדו"ח להפחתת הנטל הביורוקרטי שהתפרסם על ידי משרד ראש הממשלה, ריבוי שלבים וגורמים. הצורך לעבוד מול גורמים רבים או קיומה של תלות בין הגורמים, נתפס, בצדק, כעניין בעייתי. המפוקח אינו יודע מול מי הוא צריך לעבוד, מה תפקידו של כל גורם ומהי מטרתו של כל שלב. כך גם יש החלטות שנופלות בין הכיסאות, שלא לדבר על כך שבהיעדר גורם חד משמעי להכרעה, המפוקחים יכולים לנצל זאת לצורכיהם. לכן, למשל, הדו"ח קובע כי הפחתה של הנטל הרגולטורי תתבצע באמצעות האחדה בדרישות דיווח לגופי ממשלה שונים ובאמצעות העברת דיווחים בין גופים.

שיתופי פעולה בין רשויות רגולטוריות יכולים להתקיים כקביעות חוקיות חותכות שמגדירות תחומי סמכות ואחריות, או כחובות היוועצות של רשות אחת עם רשויות אחרות שונות. אבל, את כל הסקאלה הזאת עוטפת תרבות רגולטורית. ואם היא תרבות של היעדר שיתוף פעולה, אנחנו בבעיה. לכן, לקח צדדי אך חשוב שאפשר ללמוד ממיזוג רשת וערוץ 10 הוא שטיוב שיתוף הפעולה בין רשויות שונות חייב להיות אתגר ראשון במעלה של כל מי שמטפל בהקלת הנטל הרגולטורי בישראל.

אכן, נדרשים נהלים מסודרים וקביעות מפורשות ככל שניתן מיהו ה"פיבוט" בסוגים שונים של ממשקים. אבל לא פחות מכך נדרשת עבודה על פיתוח תרבות בין-ארגונית ונדיבות רגולטורית ככוח נגד ל"קמצנות הרגולטורית" בין הרשויות בישראל.

פורסם לראשונה בדה מרקר.