סולם ערכי הלחימה בטרור של הישראלים

עם התגברות הביקורת על אופן דרכי הפעולה של צה"ל ומדיניות נקיטת היד הקשה כנגד הטרור, חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה בדקו מה חושב הציבור על סוגיות ביטחוניות וערכיות שונות, האם הוא מגבה את צה"ל ואת אופן תפקודו וכיצד הוא מושפע מהבעת עמדותיהם של נבחרי הציבור בנושאים אלה.

בקיץ 2018 ערכנו במכון הישראלי לדמוקרטיה, התוכנית לביטחון ודמוקרטיה בשיתוף מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות, סקר בנוגע לעמדות הציבור ביחס לערכים בלחימה. בסקר ביקשנו לבחון את עמדות הציבור ביחס לדרכי פעולה ביטחונית קיימת כגון הריסת בתים, הצבת מחסומים ועוד, וכן ביחס לפרקטיקות מוצעות דוגמת הוצאה להורג של מחבלים שהורשעו ברצח ישראלי. כמו כן, ביקשנו לבחון את עמדות הציבור ביחס לערכים עליהם מחונכים חיילי צה"ל, ואשר מוצגים על ידי הצבא כחלק מרוח צה"ל וככאלה המוטמעים באופן שבו צה"ל נלחם בטרור. שאלנו, למשל, לגבי ירי במחבל שנוטרל ושאינו מהווה עוד סכנה, ירי במפרי עוצר, ירי לעבר ריכוזי אוכלוסייה פלסטינית כדי "לצרוב בתודעתם" את מחיר ההתגרות בישראל של ארגונים פלסטיניים ועוד. התשובות שקיבלנו, המהוות מדגם מייצג של האוכלוסייה היהודית בישראל, נותחו לפי משתנים כגון עמדה מדינית ביטחונית (ימין, מרכז, שמאל) והגדרה עצמית דתית (חרדים, דתיים, מסורתיים דתיים, מסורתיים שאינם דתיים, חילונים).

תוצאות הסקר מעניינות וחלקן אף מפתיעות. הציבור הישראלי תומך בעיקרון במדיניות הקיימת, וככלל יש תמיכה אף במדיניות של יד קשה יותר כלפי הטרור והאוכלוסייה הפלסטינית. כפי שניתן לראות מתרשים 1, הציבור מביע תמיכה ניכרת בפעולות שונות דוגמת הריסת בתי מחבלים, מעצר בני משפחה של פעיל טרור, סגירת מחסומים ממושכת בתגובה לפיגוע ועונש מוות למחבלים. באופן כללי ניתן לומר שבעלי עמדות ימניות תומכים בדרכי פעולה אלה בשיעורים גבוהים הרבה יותר מאנשי המרכז, ובדרך כלל מצביעי השמאל (המהווים בסך הכל כ-18% מכלל המדגם) תומכים באמצעים הקיימים אך מתנגדים להקשחתם.

לגבי שאלות הנוגעות לערכי צה"ל ניכרת קוטביות רבה בין העמדות הפוליטיות והמגזרים בישראל. בעוד השמאל והמרכז תומכים בעמדות מפקדי הצבא כפי שאלה באות לידי ביטוי בהתנהלותו היום-יומית ובהכשרות הצבאיות, ניכרת בימין, ובעיקר במגזר החרדי, נגיסה ולעיתים אף לעומתיות לעמדות אלה. כך למשל: בנוגע לשאלה העוסקת בהעמדה לדין של חייל צה"ל בגין ביזה – בשמאל ובמרכז קיימת תמיכה בהעמדתו לדין (77% ו-64%, בהתאמה), בעוד שבימין העמדות חלוקות כמעט בשווה (48% להעמיד לדין, 47% לא להעמיד לדין). בקרב המגזר החרדי ההתנגדות להעמדת חיילי צה"ל לדין בגין ביזה מגיעה ל 56%, בעוד בקרב הדתיים הלאומיים (קבוצה גדולה נוספת התומכת בימין) מיעוט (42%) מתנגד להעמדה לדין של חייל צה"ל המואשם בביזה.

ייחודיותו של המגזר החרדי מובהקת אף יותר ביחס לתמיכה בהיגד: "הרג מחבל לאחר שנוטרל ולא נשקפת ממנו סכנה". בעוד בכלל הציבור יש התנגדות גורפת להרג כזה (62% התנגדות ורק 36% תמיכה) הרי שבימין התמיכה במעשה כזה היא של 53%. אולם, ניתוח עמדת הימין מושפע משכלול עמדת החרדים אשר תומכים במעשה בשיעור של 69%. מרבית הדתיים הלאומיים, לעומת זאת, מביעים התנגדות למעשה (56%), עמדה הדומה מאוד לזו של אנשי המרכז.

חשוב, עם זאת, לשים לב כי בכל סוגיה בה מוסדות המדינה - צה"ל, מנהיגים פוליטיים, בתי המשפט ומערכת החינוך - התנגדו לדרך פעולה מסוימת, יש להניח כי הדבר קור לתמיכה המועטה יחסית של הציבור הישראלי באותם הנושאים. כך למשל ביחס לנושא ירי במפרי עוצר - כמעט כל הקבוצות בציבור מביעות התנגדות משמעותית לפעולה זו, שכל חייל צה"ל מחונך לחשוב עליה בתור פקודה ש"דגל שחור מתנוסס מעליה". שוב, קבוצה יוצאת דופן לכלל זה היא הציבור החרדי, התומך בירי כזה. כך גם ביחס לתמיכה בהיגד "אם האויב לא שומר על חוקי המלחמה גם צה"ל לא צריך לשמור על כללים אלו" - בכלל הציבור קיימת התנגדות משמעותית להיגד זה (63.5%), אשר עומד בניגוד לאחד האתוסים הבסיסיים של צה"ל, ואשר מעוגן בעקרון טוהר הנשק. אף כאן, הציבור החרדי יוצא דופן בתמיכתו בהיגד בשיעור של 53% (לעומת תמיכה של 32% בלבד בציבור הדתי לאומי, שיעור הדומה לתמיכה בקרב אנשי המרכז מבחינה מדינית ביטחונית).

לדעתנו, המסקנה החשובה העולה מהסקר היא כי לעמדות מנהיגי הציבור, המערכת הצבאית, ובתי המשפט, יש השפעה ניכרת ויכולת לעצב עמדות ציבוריות ביחס לדרכי הפעולה הצבאיות. מסקנה זו נתמכת גם בכך שהציבור החרדי, שלו הנהגה עצמאית ורובו ככולו אינו משרת בצבא, מושפע באופן טבעי פחות מעמדות שמביעים פוליטיקאים וראשי הצבא.

מנהיגים פוליטיים צריכים אפוא להיות מודעים לכך שהתבטאויותיהם אינן רק שיקוף של עמדות ציבוריות, אלא יכולות להשפיע על עמדות הציבור. זאת ועוד - העובדה שיש בדיון הערכי בכדי להשפיע על הזדהות החברה ועיגונם של ערכים בתודעת הקבוצות השונות בה, מלמד כי דיון זה, ראוי שיערך לא רק בתוך הצבא פנימה, אלא גם בפורומים ציבוריים, ואגב כך יקנה למפקדים הבכירים תמיכה ציבורית, ההכרחית לשימור אמון הציבור במערכות הצבא. מפקדים בכירים בצבא חייבים לקחת בחשבון כי אם הם מבקשים תמיכה ציבורית הם צריכים לנהל את הדיון הערכי לא רק בתוך הצבא פנימה, אלא גם בפורומים ציבוריים.

קובץ הנתונים המלא זמין בפורטל DataIsrael.idi.org.il