לאו דווקא התבוללות

החתונה המתוקשרת של העיתונאית לוסי אהריש והשחקן צחי הלוי עוררה מחדש את שאלת הנישואים המעורבים, בין יהודים ולא יהודים, ואת האפשרות שהנה, גם בישראל, כמו בארה"ב ובשאר התפוצות, יתחיל תהליך התבוללות

כמו הרבה סוגיות במדינה יהודית ודמוקרטית, ובחברה יהודית שמאמינה גם בעקרון חופש הפרט, ברור שהסוגיה של נישואים מעורבים מעוררת שאלות מיוחדות ומצריכה עמדה מורכבת. מצד אחד, ברור שבחברה חופשית, כל אדם זכאי לבחור לו את בן/בת זוגו כפי הבנתו. יתר על כן: בעולם שבו כל-כך הרבה אנשים אינם מוצאים אהבה ונשארים בבדידותם; עולם שבו גם כאשר בני זוג מוצאים אהבה, הם מסתייגים לעתים קרובות ממיסוד הזוגיות לכדי מחויבות מתמדת והפיכה למשפחה – בעולם כזה יש משהו מרגש בכל זוג שמוצא אהבה, קל-וחומר אהבה שמתמסדת אחרי שעמדה במבחן של ארבע שנות זוגיות והסתייגות סביבתית רבה.

לכן, ברמה האישית ראוי להימנע מכל מתקפה על בני הזוג שבהם מדובר כיום, או על כל זוג דומה; בוודאי שאין לדבר על האהבה שלהם במונחים של 'פיתוי על רקע לאומי', כפי שעשה ח"כ אורן חזן. התקפות שנאה הן פסולות תמיד, וכך גם במקרה הזה.

מצד שני, גם ההתלהבות שבה קיבלו חלק מכלי התקשורת את הזוג החדש הייתה מיותרת. זאת משום שברמה הלאומית, תופעת הנישואים המעורבים, במיוחד בהיקפיה הנרחבים בתפוצות, היא אכן תופעה מצערת מאוד. ודוק: ברמה הלאומית – ולאו דווקא ההלכתית. ברור שמבחינה הלכתית נישואים מעורבים הם תופעה פסולה. אבל צחי הלוי לא היה ידוע כשומר מצוות גם לפני נישואיו לאהריש. ממילא, אין הצדקה הלכתית להתקומם או להצטער על נישואיו לאהריש יותר מאשר על העובדה שהוא אינו שומר שבת או כשרות. שאבל מבחינה לאומית, עם ישראל הוא עם קטן, שעבר הרבה תהפוכות, טרגדיות, ודילמות של זהות ; עם שמבחינה דמוגרפית יכול היה להתפתח במהלך 3500 שנות היסטוריה לעם ענק, והוא בכל זאת עם קטן. מכיוון שבנישואים מעורבים קיימת תמיד האפשרות שהילדים לא יגדלו כיהודים, הרי יש להצטער על כל אובדן פוטנציאלי כזה.

חשוב להדגיש שבניגוד להתקפות הרווחות בשיח הליברלי, בהסתייגות מנישואים מעורבים אין שום מימד גזעני. העובדה שאני רוצה שבני עמי יבנו משפחות יהודיות, ויחיו לאורך הדורות חיים יהודיים משמעותיים, אין פירושה טענה שהם נעלים בכך על בני עמים ותרבויות אחרות. כשם שהעובדה שאני קרוב יותר לבני משפחתי מאשר למשפחות אחרות לא מכילה בקרבה את הטענה שמשפחתי נעלית באופן אובייקטיבי על משפחות אחרות. אדם קרוב אצל עצמו, אצל בני משפחתו, וטבעי שגם אצל בני עמו, וזו כשלעצמה דווקא תופעה אוניברסלית: כלל בני האדם, או לפחות רובם המכריע, מזהים את עצמם גם בזהויות פרטיקולריות – משפחה, עיר, עם, מדינה, מקצוע – ואין בכך בהכרח טענה שהזיהוי הפרטיקולרי שלהם נעלה על זהויות פרטיקולריות אחרות. עדות לכך ניתן לגלות גם במדד הדמוקרטיה לשנת 2016, שם נמצא כי רק 21% מהיהודים ו-22% מהערבים היו מוכנים לקבל ערבי\יהודי כבן\בת זוג, לעומת רוב של למעלה מ-85% שהיו מוכנים לקבל את האחר כעמית לעבודה.

אחרי כל זה, צריך גם לומר שיש בכל זאת הבדל בין נישואים מעורבים בישראל או בתפוצות – לא מבחינה הלכתית, אבל בהחלט מבחינת החשבון הלאומי. כשיהודי בתפוצות מתחתן עם בן/בת זוג שאינם יהודים, רוב הסיכויים שהילדים יגדלו כלא-יהודים, פשוט משום שזו חברת הרוב. לעומת זאת, כשיהודי מתחתן עם לא יהודי/ה בארץ, רוב הסיכויים שהילדים יגדלו כיהודים, אלא אם כן מדובר באשה יהודיה הנודדת בעקבות בעלה ליישוב ערבי. זה נכון לא רק במקרה הנוכחי, אלא גם במקרים הרבים הרבה יותר של יהודי המתחתן עם בן/בת זוג מקרב עולי ברה"מ שאינם מוכרים כיהודים. מבחינה הלכתית, אכן מדובר בנישואים מעורבים בדיוק כמו כל נישואים מעורבים אחרים. אבל מבחינה לאומית, רוב הסיכויים שהילדים יגדלו כיהודים, וממילא אין כאן 'התבוללות'. ואולי יש מקום שגם עולם ההלכה העכשווי יעסוק פחות בשאלה למי היה סבא יהודי, ויותר בשאלה למי יש סיכוי שיהיה נכד יהודי.

פורסם לראשונה בשבתון.